Resh - מיזם הכתיבה של הנוער בישראל
מיזם הכתיבה של הנוער בישראל
יגל ברנע
הבעת דעה: זה מותר!
![]()
יגל ברנע על המורכבות שבהבעת דעה בימינו
במרחב הציבורי: רשתות חברתיות, אתרי אינטרנט, כנסים, מותר ואף רצוי להביע דעות. הבעת דעה מאפשרת לנו לשמוע דעות שונות. אבל לרוב, הדעה שמשמיעים תואמת לסביבה שבה משמיעים אותה. כך, אם מישהו חושב ששיר מסוים של זמר מסוים הוא לא כ"כ יפה, אבל כל הסביבה שלו (החברים, המשפחה) אוהבים את השיר הזה, אז רוב הסיכויים שהוא לא יאמר את דעתו על השיר בפורומים האלה, וזה לא דבר שהוא נכון. זה לא צודק שאדם יפחד לומר את דעתו רק בגלל התגובות שהוא יקבל מסביבו.
ואיך זה קשור לאקטואליה? בימים האחרונים, כשהמתקפה על חברת הכנסת חנין זועבי גברה, פרסם אחיינה, מוחמד זועבי, סרטונים בפייסבוק בהם הוא מתנגד לדבריה של דודתו, ואף מצהיר בגאווה שהוא ציוני. עד כאן הכל טוב ויפה. אפשרנו גם למוחמד זועבי וגם לחנין זועבי להביע את דעתם. הבעיה החלה כאשר התחילו לתקוף את שניהם: מימין תקפו את חברת הכנסת על דבריה החריפים, ומנגד, קרוביו של הנער איימו עליו שיחטפו אותו אם ימשיך בדרך שבה הוא בחר. ואני שואל: למה? למה האחיין צריך לפחד לפרסם את הסרטונים, ולמה הדודה צריכה לפחד לומר את דבריה?
לא אומר שאני מצדד בדעתה, אבל לפחות תנו לה להשמיע קול, גם אם היא הכי לא נכונה והכי לא צודקת בעיניכם. תארו לעצמכם שאתם הייתם רוצים להביע את דעתכם, בכל נושא שהוא, באיזשהו פורום, והייתם באים ומציגים אותה, ומיד אחר כך היו תוקפים אתכם על דעתכם ואומרים שהיא לא רלוונטית, והיו אפילו מאיימים עליכם. זה נראה לכם הגיוני?
חזרתי למקרים של הבעת דעה מנוגדת בעבר. אריק שרון, ראש ממשלת ישראל שנפטר לפני כמה חודשים, הוא דוגמה מצוינת למקרה שבו אדם לא חשש לומר מה דעתו. במלחמת ששת הימים, החליטו במטכ"ל שלא לחצות את התעלה עד לאיזשהו שלב. אריק, שפיקד על כוחות השריון בשטח, חשש שמהלך כזה יביא לתקיפה מצרית, ומיהר לחצות את התעלה. בניגוד להחלטת המטכ"ל, הרכיב אריק את הגשרים על גבי התעלה והעביר את הטנקים שבפיקודו קדימה, אל תוך שטח מצרים. שר הביטחון דאז, משה דיין, כעס עליו מאוד. אבל בדיעבד התברר שחציית התעלה הובילה במידה רבה לניצחון בחזית המצרית.
מקרה נוסף של סירוב פקודה בצה"ל, ובמקרה גם הוא קשור לאריק שרון, רק מהצד הנגדי, הוא סירוב הפקודה של חיילים במהלך תכנית ההתנתקות. הרבה חיילים, שמבחינה מוסרית הרגישו שהם אינם יכולים לפנות את תושבי גוש קטיף מבתיהם, סירבו פקודה לצאת למשימה, וקיבלו עונשי מאסר בכלא הצבאי. כאן הרגיש אריק את מה שהרגישו מפקדיו, 38 שנים לפני. אבל כאן, בניגוד למקרה הקודם, מי שהביע את דעתו קיבל עונש על כך.
אני לא קורא כאן לסירוב פקודה, חס וחלילה, אבל הבאתי את המקרים האלו כדי שתראו שאפשר להביע את הדעה שלכם. ולא משנה באיזה פורום. אל תחששו מהתגובות, כי לא אתם תצאו לא בסדר במהלך הזה. מי שיהיה לא בסדר זה מי שיסתום לכם את הפה, מי שינהג בצורה דיקטטורית ויגיד "רק דעתי היא זו ששולטת פה". הבעת דעה היא פעולה שנועדה ליצור דמוקרטיה, שבה כל אחד יוכל להציג צד נוסף של העניין, ואף אחד לא יוכל למנוע אותה מכם.
קרדיט: אביהוד דנציגר.
הצג אתר רגיל
