Resh - מיזם הכתיבה של הנוער בישראל
מיזם הכתיבה של הנוער בישראל
המוסף - עמוד 2
מתי בפעם האחרונה הייתם רק עם עצמכם?
![]()
טלי ברייר בטור מיוחד לכבוד שבועות: על הדת ועל החיים.
כשאתם שומעים את
המילה "שבועות", מה עולה לכם לראש? גבינה, חלב, פשטידות, מילקי, שוקו,
מים, בגדים לבנים, אל-תשפריצו-עליי-החולצה-שלי-לבנה!, קבלת התורה, חופש, סוף
שנה... ועוד הרבה מונחים וביטויים שנקשרים אצלנו לחג באופן אוטומטי כמעט. אבל...
מה זה בעצם החג הזה, על מה ולמה חוגגים אותו ואיך לעזאזל הוא קשור לימינו אנו?!
(רמז: זה לא קשור לתנ"ך או לאלוהים, כלומר ברור שכן, אבל לא רק...).
בואו נתחיל בדבר
הפשוט ביותר: באמצע-סוף תקופת המבחנים והבגרויות, יש חג קטן-גדול ובעיקר לבן,
שנקרא "שבועות". עד כאן הכל בסדר, טעים ונחמד: מבשלים קצת, קונים
שמלה/חצאית/מכנסיים/חולצה לבנים, פושטים על מקרר מוצרי החלב בסופר המקומי, ממציאים
מתכונים לעוגת גבינה חלומית, קונים רובי ואקדחי מים... אבל, מה המטרה של החג? מה
הקטע שלו בכלל?
אני מניחה שכולנו
יודעים את הסיבה הדתית לחג: ב-ו' בסיוון בני ישראל קיבלו את התורה בהר סיני, אי שם
בספר שמות, "נעשה ונשמע", לוחות הברית, משה רבינו וכל שאר העסק. מאז ועד
היום יש לנו את התורה ואת כל המצוות באופן מסודר, ויום אחד בשנה שכל כולו מים
וחלב. זהו, סיימנו.
אז זהו שלא, זה לא
"זבנג" וגמרנו, כי שבועות זה לא רק חג, קבלת התורה היא לא דבר שקרה לפני
אלפיים שנה ומאז אנחנו לא צריכים לעשות יותר שום דבר, ואני ממש לא מדברת על הסיבה
הדתית.
ביהדות, לכל חג יש
משהו קצת מעבר לזיכרון וחגיגה. בפסח, למשל, אנחנו נדרשים לנקות את עצמינו לקראת
החג, ולהשתחרר מכל הדברים שאנחנו משועבדים אליהם, מכל ההתמכרויות שלנו. ביום כיפור
אנחנו מתחרטים על כל הדברים הרעים שעשינו ופותחים דף חדש ונקי עם אלוהים ועם
הסביבה הקרובה אלינו. בראש השנה אנחנו מתחילים הכל מחדש... כך גם בשבועות, רק
שעכשיו אנחנו לא נדרשים לנקות או לשנות את דרכינו, אלא לקבל על עצמנו את התורה.
ולפני שתתחילו למחות
ולצעוק "כפייה דתית", אני ארגיע את הרוחות ואומר שאני לא מתכוונת לומר
לאף אחד לחזור בתשובה ושאני מאמינה ב"איש באמונתו יחיה" וכל השאר. אני
לא מתכוונת לתורה של אלוהים, אלא למשהו קצת שונה.
אחרי שבפסח השתחררנו
מכל השרשראות שכבלו אותנו, ורגע לפני הקיץ החופשי והגדול, כדאי שנחליט כמה דברים
לגבי ההתנהלות שלנו.
מאד קל להשתחרר
מדברים ולצאת אל החופש ולהישאר אותו הדבר, פשוט בלי הדברים שהחלטנו להשתחרר מהם.
הבעיה היא שככה גם מאד קל לחזור אליהם, תשאלו כל מכור לסמים והוא יגיד לכם שעד שלא
השתחרר מהחברים שאיתם הסתובב ולקח סמים ושינה את עצמו לגמרי, היה לו מאד קשה
להפסיק עם הסמים. ובדיוק בגלל הסיבה הזאת (לא הסמים אלא הסכנה שנחזור להשתעבד) בא
שבועות.
תחשבו על זה רגע-"תיקון
ליל שבועות", יש לנו לילה שלם להיות רק עם עצמנו ולעשות חשבון נפש לבן ולטהר
את דרכינו. לשבת ולחשוב על כל מה שעברנו מאז השחרור בפסח, על זה שכבר 50 יום עברו
מאז שהשתחררנו לחופשי מהעבדות. מה עברנו מאז? האם באמת השתנינו או שהרצון לחזור לשעבוד
עדיין קורץ לנו? והכי חשוב- מה אנחנו עושים כדי שלא נחזור לשם?
לילה שלם עומד
בפנינו, לילה שבו נחשוב ונהרהר במי אנחנו ובמי ומה הם הגבולות והחוקים שלנו, בין
אם אלו חוקים שכבר קיימים ובין אם כאלה שאנחנו צריכים ועומדים לקחת על עצמינו.
ושם, בין החולצה הלבנה לעוגת הגבינה של חצות, לשמש המתחילה לזרוח לתוך יום חדש,
נמצא את עצמנו. תעצרו לרגע, מתי בפעם האחרונה הייתם רק עם עצמכם? מתי בחיי
היום-יום שלנו יש לנו זמן בכלל לעצור ולחשוב עלינו ועל מי ומה אנחנו בכלל, ועל למי
אנחנו רוצים לגדול ולהפוך? (כמובן שאני לא מדברת על להפוך למישהו אחר, אנחנו
צריכים להיות מי שאנחנו, אך גם בתוך האופי והנתונים שנולדנו איתם, אפשר לעצב
ולשנות דברים. לדוגמה- אנחנו יכולים להרגיל את עצמנו להתנדב ולתת, בהתחלה זה יראה
קצת מלאכותי לדחוף את עצמנו להתנדבויות אבל לאט-לאט זה יהפוך לטבע שלנו ולחלק בלתי
נפרד מחיינו) לאן פנינו מועדות?
אנחנו לא צריכים
(ואולי גם לא יכולים) למצוא את כל התשובות בלילה אחד ולא משנה כמה ארוך הוא, ואנחנו
גם לא צריכים לדעת הכל על עצמנו בגיל הזה. זה הכי טבעי לא לדעת מי אנחנו עדיין, ויש
לנו עוד מספיק זמן. אל תילחצו אם אין לכם תשובות, פשוט תחשבו לטווח הקצר יותר- מה אתם מצפים מעצמכם בחודשיים הקרובים? מה אתם
רוצים לשנות בעצמכם לקראת השנה הבאה או בכלל? איזו תכונה הייתם רוצים לאמץ לעצמכם?
אלו הן שאלות שיותר קל להשיב עליהן בטווח הקצר ושאלות שיותר נוח לנו איתן.
אל תפחדו מעצמכם, אל
תפחדו לקחת על עצמכם דברים ולחוקק לעצמכם חוקים. תחשבו על זה לרגע, מה הדבר הכי
נורא שיכול לקרות? שזה לא יצליח, ואז מה? פשוט תחזרו לנקודת ההתחלה ותנסו שוב. דעו-
הזמן הטוב ביותר להתחיל לשנות ולהשתנות הוא עכשיו, ברגע זה. כי מי יודע מה יקרה
מחר... אם לא תעשו את הצעד הראשון עכשיו, מתי תעשו אותו?!
אז רגע לפני שתצאו אל
החופש הקורא לכם ולכן, ורגע לפני שתשפכו איזה מיכל שמנת על החולצה החדשה, תחשבו רק
לרגע על המשמעות העמוקה יותר של החג, ועל הקשר שלו אליכם...
חג שמח J
זכויות היוצרים שמורות ל KAHVIKISU , פליקר CC
הצג אתר רגיל
