Resh - מיזם הכתיבה של הנוער בישראל
מיזם הכתיבה של הנוער בישראל
יגל ברנע
הבטחות לחוד ומציאות לחוד
![]()
יגל ברנע בטור דעה על המו"מ הקואליציוני, ובמיוחד זה עם הבית היהודי
מיד לאחר פרסום המדגמים התייצב נתניהו אל מול המיקרופונים והכריז בפה מלא: "נקים ממשלה לאומית!". בנאומים נוספים הצהיר נתניהו כי מפלגת הבית היהודי תהיה שותפה בכירה בקואליציה שתורכב בראשותו. הבית היהודי מנגד, אמרו כי יתמכו בנתניהו ובנט אף הכריז כי ייצור בלוק טכני עם הליכוד שאיתו ייגשו שתי המפלגות ביחד אל הנשיא. ועם הדיבורים באים גם המעשים: עם היוודע נצחונו של הליכוד התקשר נתניהו לבנט (לא לפני ששוחח עם מרים פרץ) והבטיח לו שותפות בכירה בקואליציה.
כל המהלכים הללו אינם תמוהים. בשנים האחרונות התהדק מאוד הקשר בין מפלגת הליכוד לבית יהודי. בין המפלגות קיים הסכם עודפים והשקפותיהן של שתי המפלגות דומות: שתיהן נוטות ימינה, בעיקר בנושא המדיני. בממשלה האחרונה תמך בנט לרוב במעשיו של נתניהו, ובמהלך מערכת הבחירות מיעט לתקוף אותו ואף תמך בו. דבר זה פגע למעשה בבנט ולקח ממנו מנדטים לטובת הליכוד. ככלל, בימים האחרונים למערכת הבחירות הסוערת הזו נדמה היה שהקשר בין המפלגות ניתק במקצת, אולם כולם היו סמוכים ובטוחים שעם נתינת המנדט להרכבת הממשלה לנתניהו תהיה מפלגת הבית היהודי הראשונה לסגור עניינים עם הליכוד ולהכריז על הצטרפותה לממשלה.
המו''מ הקואליציוני התחיל, וכשהצוות של הבית היהודי התחיל לגשש, הוא גילה שנתניהו לא מתכוון לתת למפלגה נתח כה גדול כפי שקיוו. מפלגת "כולנו" ואפילו החרדים היו עדיפים בעיניו של נתניהו, וצוות המו''מ של הליכוד מיעט להיפגש עם זה של הבית היהודי. אפילו בפגישות בין הצוותים ובין נתניהו לבנט לא דובר על הבטחת תיקים, אלא על נושאים כלליים, ובמילים אחרות: נתניהו מדבר מסביב בינתיים, הוא לא מדבר תכל'ס.
מצדה של הבית היהודי התחילו חברי הכנסת המיועדים לתקוף: ינון מגל טען שפניה של המפלגה לאופוזיציה; "עד הבחירות היה לנו ראש ממשלה נורא גיבור, שאשלח בין היתר ברכת תודה למתיישבים ביו"ש. בפועל, אחרי הבחירות הוא ממזמז את המשא ומתן ולא הציע כלום לאנשי הבית היהודי. הכול ספינים". איילת שקד אמרה בראיון כי "יש אפשרות שבניגוד לכל ההבטחות של הליכוד במערכת הבחירות, כן תוקם ממשלת אחדות. אני לא שוללת את זה. הכל יכול לקרות". אפילו בנט עצמו תקף את מי שעד לפני כמה שבועות היה ידידו הפוליטי הגדול ואמר; "לצערי, נראה כי ראש הממשלה מתכנן להכניס את ציפי ובוז'י ולכן מדלג עלינו. הוא גם חזר בו מאמירתו שלא יאפשר הקמת מדינה פלסטינית ובכלל מתנער מכל התחייבויותיו הלאומיות". נאמר שבינתיים כבר נסגרו עסקאות (אמנם לא רשמית עדיין) עם המפלגות האחרות: כחלון ייכנס לאוצר, דרעי יקבל את משרד הפנים ויהדות התורה יחזרו לעמדות שהם אוהבים: ועדת הכספים ומשרד הבריאות.
אדוני ראש הממשלה. בבחירות מבטיחים הרבה הבטחות, אבל הבטחות נוהגים לקיים. איך יכול להיות שהבטחת לשתף את הבית היהודי בקואליציה ובממשלה לאומית, אבל בינתיים סגרת רק עם מפלגות מרכז (כן כן, החרדים נחשבים מרכז. הם ייטו לאיזה כיוון שיצטרכו בהתאם למי שיביא להם את מה שהם רוצים)? איך יכול להיות שחברי הכנסת של הבית היהודי כבר מיואשים ומתחילים להכין את עצמם לישיבה באופוזיציה, כאשר הם יצטרכו להילחם מול מי שהיו עד לפני כמה זמן שותפיהם הפוליטיים הטובים ביותר? איך אתה מסביר את דבריו של גורם בכיר בליכוד ש"יש קשר מעומעם בין השניים (נתניהו והרצוג) לצורך מימוש אפשרות כזו"? מדוע אתה מקשיב לדבריה של השרה לבנת שייעצה לך להקים ממשלת אחדות כדי לגשר על הפערים בין המחנות? הרי אתה יודע שאין הרבה סיכוי לגישור ללא וויתורים על שטחים.
האם אתה רוצה להיכנס לממשלת אחדות (דבר שהבטחת שלא תעשה) ובכך בעצם להסכים למסור שטחים (הבטחת אל תעשה נוספת) ולהיכנע ללחצים בינלאומיים? הרבה משלושים המנדטים שהגיעו אל הליכוד נלקחו מהבית היהודי, כשבראשי המצביעים מהדהדת הבטחתך לשותפות בכירה של מפלגת הציונות הדתית, האם אתה מתכנן לבגוד במצביעים אלה ובמצביעים אחרים ששלשלו מחל לקלפי רק בגלל הבטחותיך הימניות? תחשוב כמה כוח יש בידי המצביעים האלו, שבהם אתה הולך לפגוע במידה ותקים ממשלת אחדות. פגיעה בהם תצניח את הליכוד לאזור 22 המנדטים, ואז לא תהיה דרך חזרה.
אני קורא לראש הממשלה בפנייה נרגשת: אל תלך לממשלת אחדות. אל תאכזב את בוחריך. אל תבגוד בערכי הליכוד ובארץ ישראל השלמה. אל תעשה, פשוט לא.
קרדיט תמונה: פליקר
הצג אתר רגיל
