Resh - מיזם הכתיבה של הנוער בישראל
מיזם הכתיבה של הנוער בישראל
יגל ברנע
במותו ציווה לי את חיי
![]()
יגל ברנע בטור לכבוד יום הולדתו השמח־עצוב
לרוב, יום הולדת הוא יום שמח. כל החברים
מתכנסים, חוגגים, שרים ושמחים בשמחתו של חתן יום ההולדת. אבל ביום ההולדת שלי, שחל
היום (חמישי), נמהל עצב כלשהו. בבוקר היום בו נולדתי, ל' שבט התש''ס (6 בפברואר
למניינם), התנהל קרב בין לוחמי גבעתי למחבלי החיזבאללה בצפון. החובש בכוח הישראלי
היה ידידיה גפן הי''ד, תושב ירושלים. במהלך הקרב המטירו לוחמי החיזבאללה עשרות
פצצות מרגמה, וידידיה היה צריך לעבור בין כל הפצועים תחת אש ולחבוש אותם. זו הייתה
משימה קשה, וידידיה אכן עמד בה בגבורה, עד שרסיס מפצצת מרגמה פגע בו והוא צנח. כל
זה קרה מספר שעות לאחר שנולד תינוק קטן בבית החולים שערי צדק בירושלים. מהמקום שבו
נלקחו חיים צמחו חיים חדשים.
הקשר שלי אל ידידיה לא מסתכם בכך. אמי,
ששמעה על הפיגוע בחדשות הבוקר, דאגה במיוחד והחלה לומר תהילים. באחד הפרקים, תפס
את תשומת ליבה הפסוק "יגל ליבי בישועתך", והוא היווה השראה לשמי. (לאחר
מכן, התברר גם ששמי הוא ראשי תיבות של ידידיה גפן לנצח,
כלומר, שאני נושא בשמי הנצחה לאותו חייל שנהרג בבוקר הולדתי. זהו צירוף מקרים שלא
תוכנן מראש).
תמונה של יגל ליד קברו של ידידיה
כאשר הייתי כבר בן 7-8, אחותי למדה בתיכון
עם אחותו של ידידיה. מהקשר הזה התברר לנו כל הסיפור כולו. לפני שנתיים בדיוק,
לקראת בר המצווה שלי, יצרנו איתם קשר שוב והם השלימו לנו את כל הפרטים שהיו חסרים
לנו. בחוברת שהוצאנו לכבוד האירוע הקדשנו פרק מיוחד לידידיה, בו תיארנו את חייו
ומעשה גבורתו (בין השאר סיפרו משפחתו שידידיה קיבל "מופת פלוגתי" במהלך
ההכשרה, אך הוא לא סיפר על כך למשפחתו).
מעבר לצירוף המקרים המדהים שיש כאן, אני
מרגיש שאני נושא אצלי מטען גדול. הידיעה שבין חיי לבין חייו של ידידיה, אדם גדול
בפני עצמו, חפפו שעות אחדות, משאירה אצלי תחושה של פספוס, של החמצה. ראשית, על
האדם שאיבדנו, בתור אישיות. שנית, על קשר שהיה יכול להיווצר בינינו, ושפוספס.
בדברים אלו, אני רוצה להנציח את ידידיה,
ולהעלות את זכרו. אמנם עוד לא נפגשתי עם משפחתו, אך אני יודע שביום מן הימים ניפגש
ואני בטוח שמפגש זה יהיה מרגש.
יהי זכרו ברוך, יום הולדת שמח.
הצג אתר רגיל
