Resh - מיזם הכתיבה של הנוער בישראל
מיזם הכתיבה של הנוער בישראל
יגל ברנע
יומן סערה – חלק א'
![]()
יגל ברנע בעדות אישית על הכפור, הגשם ומאורעות הסערה
הסערה שלי מתחילה ביום רביעי שעבר, כאשר תחזית מזג האוויר הראתה שבעוד שבוע אמור לרדת שלג! כל שנה מחדש לפני השלג, הלב שלי קופץ ומתחיל לחכות בהתרגשות לבוקר הלבן שאליו נקום. החבר'ה בישיבה התרגשו גם הם (חלקם גרים במקומות שבהם השלג האחרון ירד עוד לפני שהוריכם נולדו אפילו), והאווירה הייתה חורפית במיוחד (במיוחד לאור העובדה שאנחנו ישנים ולומדים בקרוואנים קפואים). לאורך כל השבוע צפו ועלו תחזיות שונות ומשונות, ובורסת ההימורים התחילה לתפוח: יהיה, לא יהיה. הפסימיים שטענו שלא ירד שלג הותקפו על ידי המצדדים במשקע הלבן, והישיבה נחלקה לשני מחנות: אוהבי ומצפי השלג, ואלה שהוא ממש לא בא להם טוב.
בתחילת השבוע, התמלאה הישיבה במעילים, כובעים, צעיפים וכפפות שרק חיכו להרגיש את השלג. הזכרונות משנה שעברה, הטובים והלא טובים, צפו ודוברו בכל פינה. אולם, ביום שני בצהריים נפלה ההחלטה: הנהלת הישיבה לא מוכנה לקחת סיכון כמו בשנה שעברה (שאז נתקעו 300 תלמידים שלושה ימים בשלג עם הפסקות חשמל) וכולם יוצאים הביתה ביום שלישי, 24 שעות לפני פרוץ הסערה. את הרגשת האכזבה בקרב תלמידים רבים אפשר היה לראות בבירור, אך מיד נמצא פתרון: לינה אצל חברים בירושלים ובגוש עציון. ביום שלישי בערב עלינו על ההסעות עם תיקים מפוצצים בפריטי לבוש חורפיים, ובכמות שמספיקה לשבועיים, בזמן שבפועל היינו בישיבה פחות משלושה ימים. את הקניות לקראת הסופה ערכנו עוד באותו ערב. קנינו אוכל, תאורה ניידת (הפסקות חשמל בחורף הם דבר שבשגרה אצלנו), וגולת הכותרת: חרמונית.
ביום רביעי בבוקר קמנו ליישוב ללא שלג. אולם התקווה עוד בערה בנו: לפי התחזית השלג אמור להתחיל לרדת רק בשעות הבוקר המאוחרות! אולם כשזה בושש לבוא גם כשהמחוג הצביע על השעה 2, סף הייאוש הלך וגבר. רוח מטורפת וקור כלבים יש, ושלג אין. אחרי ימים שלמים של ציפייה, המתנה והיערכות כללית (הפקת לקחים מנזקי הסופה שעברה) אנחנו מתבדים. חברים ממקומות צפוניים יותר התחילו לשלוש תמונות של שלג, ורק אצלנו ערפל.
לקראת הצהריים, החלו פתיתים לבנים להיראות באוויר. תחילה היה נראה שהם לא נתפסים, אך תוך שעה קלה נצבע היישוב כולו בלבן. איזה אושר!! בוואטסאפ החלו לרוץ תמונות לבנות, וחברים ממקומות רחוקים ביקשו שאצלם את החצר שלנו על מנת שהם יוכלו לראות את המעטה הלבן. לקראת הערב נכנסה החרמונית לשימוש מבצעי, במלחמת שלג במרכז היישוב.
כעת אני יושב מול המחשב, עם השמיכה עליי והתנור לידי. קור אימים בחוץ, הרוח שורקת והשלג לא מפסיק לרדת. המדרגות שלנו כבר מכוסות בשכבה עבה, ועל פי התחזית השלג אמור להפסיק רק מחר בבוקר, מה שמבטיח יום שלם מלא בהנאות: מלחמות שלג המוניות, גלישה במזחלות ובניית בובת שלג ענקית. כוס התה שלי כבר מרוקנת, והיום מסתיים ללא ספק בהרגשה עילאית של אושר ובציפייה ענקית ליום המחר.
קרדיט תמונה: יגל ברנע
הצג אתר רגיל
