מיזם הכתיבה של הנוער בישראל
הדרך לכנסת: יגל ברנע על הפריימריז המתקרב בבית היהודי ומועמדיו
בבחירות 2013 עברה מפלגת "הבית היהודי" תהליך ששינה את פני המפלגה לגמרי. בכנסת ה-18 קיבלה המפלגה שלושה מנדטים ולא השפיעה בכלל בכנסת. מהלך משותף של נפתלי בנט, איילת שקד, הרב אביחי רונצקי ואורי אורבך הוביל למפקד שסחף את כל הציונות הדתית, ושיאו היה בפריימריז לראשות המפלגה ולרשימה. נפתלי בנט, היו"ר הנבחר, סחף אחריו מצביעים מכל הקשת החברתית, כולל חילונים ודרוזים, והביא את המפלגה להצלחה גדולה. 12 מנדטים בכנסת האחרונה (אך יש לציין שארבעה מהם שוריינו לחברי מפלגת "התקומה" שהתאחדה עם הבית היהודי), שלושה משרדי ממשלה ותפקידים בכירים נוספים מיתגו את המפלגה כאחת המפלגות המצליחות.
והנה, בחירות 2015, אנחנו ניצבים בפני פריימריז נוסף. אבל לעתים נדמה לי שאלה הן לא בחירות למפלגה שתייצג מגזר שלם בכנסת, אלא בחירות לוועד השכונה. בניגוד לפריימריז הקודמים, שבהם התמודדו פחות מ20 מתמודדים בלבד, כיום עומד מספר המתמודדים על לא פחות מ41 (!) מתמודדים. נדמה שכל אחד שמוכר וידוע בציבור הדתי מרגיש שיש לו מה לתרום. כך למשל מתמודד עקיבא שמואלי, המוכר לכם כשושי מהצמד "שושי ושושה" מהעונה השנייה של "המירוץ למיליון". מה הוא מביא איתו לכנסת? הוא טוען כך: "הגעתי כי הרצון לעזור לעם ישראל בוער בעצמותיי ואני מאמין שהבית היהודי במתכונתו הנוכחית היא המפלגה הנכונה". אני מצטער לבשר למר שמואלי שלעזור לעם ישראל אפשר גם מחוץ לכנסת ישראל. מתמודד תמוה נוסף הוא רז קיל, עורך מדור הברנז'ה באחד מעלוני השבת. במפקד הקודם הוא היה אחד מפעילי השטח הבולטים של בנט. האם זה אומר שהוא יכול להשפיע בכנסת? לא בטוח. תירוץ לא משכנע במיוחד הביאה אדוה ביטון, אמה של אדל ביטון שנפצעה קשה בפיגוע אבנים בשומרון, שהודיעה כי היא מתמודדת בגלל ש"מי כמוה יודע איך להתמודד עם גופי הבירוקרטיה במדינה". ישנם אנשים רבים נוספים שיודעים כיצד להתמודד מול גופי הבירוקרטיה, ובכלל: חבר הכנסת אינו אמור להתמחות בבירוקרטיה. זהו לא תפקידו. חברי הכנסת צריכים להיות אנשים שידעו איזה חוקים העם רוצה, ומצד שני צריכה להיות בחברי הכנסת ממלכתיות.
התחושה במגזר היא שכל אחד שחושב שצריך לשנות משהו יכול לשנות זאת רק מהכנסת. וזו הטעות החמורה שעושים רוב המתמודדים, ועליה הם משלמים מחיר יקר ביותר. הרי ברור שמפלגת הבית היהודי לא תקבל 41 מנדטים, והאכזבה של הדירוג במקום נמוך בתוספת עשרות אלפי השקלים שהוצאת מכיסך לשווא (שהם, אגב, לא יוחזרו לך), לא שווה את המירוץ רווי המתחים והמתמודדים הזה. עשייה למען הציבור ולמען עם ישראל יכולה להיעשות גם מחוץ לכותלי הכנסת. בחישוב מהיר, על כל חבר כנסת יש 66,666 אזרחים שאינם ח"כים, אבל גם הם מצליחים להשפיע ולתרום למדינה.
לעומת כל המתמודדים שהוזכרו כאן, ישנם גם כמה מתמודדים שיעשו בשכל מתפקדי הבית היהודי אם יבחרו בהם: רונן שובל, שהקים את עמותת "אם תרצו", שפועלת למען הציונות בישראל; דני דיין, איש ציבור שעשה רבות למען ההתיישבות ביהודה ושומרון; שולי מועלם; אלי בן דהן, ועוד כמה מתמודדים שיעשו רק טוב לרשימה.
בסופו של דבר, צריך לזכור: מדובר פה במפלגה בכנסת ישראל, ולא בבחירות לראשות השכונה, מזכירות היישוב או ועד הורים בית ספרי. האנשים צריכים להיות רציניים בכוונתם ובמעשיהם, ולא לרוץ ללא מחשבה מקדימה.
קרדיט תמונה: פליקר