Resh - מיזם הכתיבה של הנוער בישראל
מיזם הכתיבה של הנוער בישראל
ספרות
עיון ב"המשורר": ארס פואטיקה בין שני עולמות
![]()
על שירה, חקירות משטרתיות ומה שבינהן: "המשורר" מאת קארל צ'אפק הוא סיפור קצר שמספק הצצה למלאכת הכתיבה הפואטית ולקרב הנצחי בין מה שהשכל אומר לבין מה שהלב מרגיש
טבעה של ארס פואטיקה, השתקפות היצירה בעיני עצמה, הוא לעורר שיח ביקורתי סביב מעמדם החברתי והתרבותי של העוסקים במלאכה. "המשורר", סיפורו הקצר של קארל צ'אפק שעוסק בפתרון תעלומה בלשית בעזרת שיר שכתב משורר שנכח בזירת הפשע, בוחן מחדש את כוחן של האדישות והתבניתיות למחוק באבחת יד את האינטליגנציה הרגשית והאינסטינקט האנושי ומעמיד אגב כך סוגיות ארס פואטיות רחבות תחת מגדלת. אלה מגולמות בסיפור בידי דמויות חוקר המשטרה והמשורר שהופכות את קו המחשבה הבדלני, היצירתי והחדשני לגורם מעצב סדרי עולם. לאורך העלילה אנו מוצאים את עצמנו שואלים שוב ושוב את עצמנו על מקומם של שירה, משוררים ואמנות בכלל, בעולם שכלא את עצמו במסגרות אובייקטיביות, מובלעתם של החסמים הפסיכולוגיים שלנו.
"בַּכֹּל צוֹפִיָּה וְהַכֹּל צָפוּי בָּהּ"
נראה שאחת מנקודות המוצא החשובות ביותר בתהליך כתיבת "המשורר" כיצירה ארס פואטית, היא שאדם מן היישוב אינו משורר. עיקר הדיון, לפיכך, נעשה בדמויות המקיפות את המשורר וביחס שלהן אליו. במרכז הנפשות הפועלות מציב המחבר את דוקטור מייזליק, חוקר המשטרה וזה שנגזר עליו למצוא מספר של מכונית שפגעה בתאונה בקבצנית זקנה והסתלקה במהירות, על מנת להביא לעונש את בעלי המכונית. מייזליק מנסה לדלות מידע מן העד, שכנו של המשורר ירוסלב נראד, שמפגיש בינהם למורת רוחו. למרות חשקו בכל קצה חוט של מידע בפרשה, החוקר מביט במשורר בתימהון ומתקשה לראות בו תועלת שתוביל אותו לפתרון התעלומה ומושפע בתחילת הסיפור מן העד. יתר על כן, משום שהעד מייחס לו תכונות אופי המעורר חולשה בקרב הקולקטיב, בראשן רגישות, שמתבטאת בפרוץ המשורר בבכי עם התרחשות התאונה, מתקבלות אמירותיו של המשורר בחדשנות מצדו של דוקטור מייזליק. עם זאת, זה מתעקש מתוך חוש אנושי לא ברור לעמוד עם המשורר בקשר שמוכיח את עצמו לבסוף בכך שמוביל לבסוף לפענוח המקרה.
נבחן את יחסה של הסביבה למשורר במשפט הבא, מתוך הסיפור:
" 'ירוסלב נראד, משורר', אמר העד בשמץ של גאווה. 'אבל הוא, כנראה, לא היה מוסיף לך כלום'. 'ומדוע לא?' נהם דוקטור מייזליק, נאחז בקש. 'מפני שהוא... הוא משורר כזה. כשקרה האסון, פרץ בבכי כמו ילד קטן'".
צ'אפק מותח ביקורת גלויה ונוקבת על העדר המסוגלות של קהל ה"לא-משוררים", להפנים את המתרחש בנבכי המשורר. העד, המייצג את הפסימיסטים והספקניים, טוען כי המשורר לדעתו לא יוכל להוסיף לחקירה דבר, משום שדוקטור מייזליק לא מסוגל להבין אותו. כך אנו מסיקים שבחירת המחבר לעצב דמות דרמטית ורומנטית של משורר היא משום שאנו מעדיפים, בחברה, להשליך על המשורר תכונות ילדותיות ואף מוזרות ("הוא משורר כזה") מאשר לנסות להתחיל ולהבין את תהליכי החשיבה המתחוללים בו.
מאידך, העד אומר את שם חברו במה שמתואר כ"שמץ גאווה". ייתכן משום שרבים אינם מסוגלים להבין את תחושת המשורר, העד חש עליונות ביכולותו להתחבר ל"עוף מוזר" כמו המשורר. אפשר שהעד, שרואה את עצמו כמי שקרוב מספיק למשורר, על מנת לשים עצמו במקומו ולנסות להשקיף על העולם מעיניו, מרגיש חלק ממעגל המשוררים כדי לשייך לכך תובנות ותחושות שלו. בנוסף, העד מזלזל בחוקר מייזליק על כך שהוא, אחד האדם, לא יוכל להבין את התהליכים המניעים את המשורר, דמות נשגבת, אם לכתוב ומה לכתוב.
ב"משורר" צ'אפק מחפש את הדרך להסביר לקוראים כי פתרונן של שאלות הרות גורל טמון בפרטים הקטנים, אצל האנשים שהחברה מביטה בהם, ספק מזלזלת וספק מבועתת. המשורר הוא שפותר, ללא ידיעתו, את תעלומת מספר המכונית הדורסת. הוא שהופך את העיסוק המבוהל בו לאורך הסיפור לאירוני. בעוד שהסביבה מייחסת לו מאפיינים של אנטי גיבור, הלה צולח את המשוכות של הדמויות המרכזיות בעזרת שיר שכתב והופך לגיבור הסיפור. אגב כך, אנו נחשפים לתהליכי החשיבה המתרחשים במוחו של המשורר, שמנתח כמעט כל מילה מתוך השיר שכתב ושהוביל להתרת הסיפור. לאט, עם התקדמות העלילה, נפרם המעטה המחוספס בו אוחז המשורר ואנו מבינים מה הניע אותו לכתיבה, כיצד העלילה שמתרחשת בה בעת משתקפת בשירו ואפילו מדוע נעשה שימוש במוטיבים ספציפיים. דרך קולו של המשורר אנו מתוודעים למלחמתו הכנה של צ'אפק על כבודם של המשוררים כמעצבי קודקס ומחוללי שינויים חברתיים. המשוררים, על פי צ'אפק, הם זרז בדרך לגילוי האמת האוניברסלית.
דברים ונסיבות
דוקטור מייזליק, חוקר המשטרה בסיפורנו, טוען שהבריות "אינם מבחינים בדברים ולא שמים לב לנסיבות". ננסה, איפוא, לקשר השקפת עולם זו למשפט הראשון של הסיפור ולהבחין בין "הדברים והנסיבות" שעליהם דן מייזליק לאלה בם עוסק המשורר דרך משקפיו.
"זה היה אירוע משטרתי שגרתי: בשעה ארבע לפנות בוקר דרסה מכונית ברחוב ז'יטנה זקנה שיכורה והסתלקה מהר ככל האפשר".
כבר במילותיו הראשונות של המשפט, נבחין באווירה טכנית, זו המנועה לכאורה מלהתייחס לתחושות העולות מן האירוע. זהו, בעולמו של דוקטור מייזליק, סתם עוד אירוע בסדרת אירועים, שרשרת תיקים העומדת על שולחנו כבכל יום עבודה, כבכל עת. לאחר מכן, הסופר מתייחס לפרטים עליהם ניתנת תשובה ברת כימות או בוליאנית: השעה הייתה ארבע לפנות בוקר, הרחוב היה רחוב ז'יטנה, הזקנה הייתה שיכורה, המכונית אשר דרסה אותה הסתלקה מהר. ניתן לחוש שוב את אותה תחושת הניכור הקרה של המילים הראשונות במשפט. כשאנו מבחינים במקרה ממעוף הציפור, אנו נתקלים בעובדות "יבשות": האירוע קרה במקום ההוא, להיא, בשעה הזו ואין קצה חוט לפרשה. גם צ'אפק עצמו, מחבר שביכולתו בהינף יד לייחס משמעויות אמוציונליות לסיפור, בוחר לתאר את האירוע כשגרתי לחלוטין ולהציג נתונים אפורים ברי הקשר ויזואלי מובהק שלא ניתן לויכוח.
בהמשך הסיפור, דוקטור מייזליק מציין בשיחתו עם העד, חברו של המשורר, כי:
"זה מדהים, אדוני, עד כמה שהבריות לא מסוגלים להבחין בדברים... לשפוט כל אחד יודע – אבל לשים לב לנסיבות...".
בפתרון התעלומה, אליו הוביל המשורר, גוברים האמת שלו ועולמו הפנימי על נקודת המבט החברתית בה הוא מואר בתחילת הסיפור. גם דוקטור מייזליק עד פגישתו עם המשורר לא מסוגל בעצמו לצאת "מחוץ לקופסה", להבחין בפרטים הקטנים ולא להתייחס לנתונים היבשים בלבד. מייזליק מטיל ספק ביכולתו של המשורר לעזור בפתרון המקרה מאחר שרואה במוסכמות חדות חזות הכל. לפי מייזליק, לעובדות יש משמעות רבה יותר בשיח משיר המשקף אווירה הנתונה לדיון וכך שניהם מתקשים לדבר באותה השפה. זוהי ביקורת נוספת, אולי על שרבים מאיתנו הפסיקו להתעסק באווירה וברגשות ואנחנו נבנים, מתכנתים ומסנכרנים את עצמנו לתוך טפסים, טבלאות ונתונים שהתשובות עליהם חד משמעיות. יותר מכך, השיפוטיות מעוורת אותנו. גם חברו של המשורר, ממשיל את התנהגותו הבכיינית ל"ילד קטן" ו"שופט מבלי לשים לב לנסיבות".
למרות (ומשום) שהמשורר מאופיין על ידי סביבתו כ"ילד קטן", תם וחף מעולם השכר הישר, שאר הדמויות מלינות על אופיו ולא עוצרות ולו לרגע של הסתכלות עצמית. הן ממשיכות לדבוק בכללי החד ערכיות, בעוד שמבלי משים, המשורר מפלס דרכו בשקט לעבר פתרון הבעיה ומתעלה על כולן.
לפיכך, בעוד שהחוקר מייזליק, השקוע בעיקר בנתונים ועובדות מחפש גם את אותם הנתונים והעובדות, הדברים והנסיבות אותם מספק לו המשורר עטופים באווירה ותחושות שהוא חווה עם התרחשות האירוע. העובדה שהן מובילות אחר כך לפתרון הפרשה, היא תוספתא. משום שמייזליק הוא חוקר "המתייחס לדברים ברצינות" ודמות מגשרת, מצליח לראות דרכן את התשובה האובייקטיבית. הכוונות, עם זאת, העומדות מאחורי שתי הדמויות – זרות לגמרי.
הדיבוק של "המשורר"
ב"המשורר" משחקים תפקיד שני עולמות תוכן, שמתבדלים זה מזה באופיים, באפיונם ובנרטיב שהם נושאים. שני אלה, על פי צ'אפק, הם רבדי התבוננות בהם אנו מסוגלים לטפל, לפעול ולדון, בהסתכלות עצמית עלינו כעל בני אדם וגם בהחלטות שונות שאנו מקבלים ביומיום. כלומר תפקידם של עולמות אלה אינו אלא לגרום למין האנושי להיות חשוף לביקורת עצמית, לשקף מאורעות שמזמנים החיים ולשפוך אור על דילמות אישיות, מוסריות, תרבותיות וחברתיות שנקראות בדרכו. בין שתי העולמות קיימת מערכת יחסי כוחות אמביוולנטית ומורכבת. בסיפור, זו גם אינה מאפשרת הכרעה בהסתייע באחת מהן בלבד. נכנה עולמות אלה, להלן כמציאות הפנימית והמציאות החיצונית.
המציאות החיצונית, אותה מציאות בה, כביכול, מתרחשים האירועים הכרונולוגיים בחיינו, מלווה בנתונים אותם ניתן לתרגם לפתרון של בעיות רבות בחיינו ללא כל צורך בהתעמקות מבוססת פרשנות. היא מהווה מישור מדעי ציבורי, שלכאורה הכלל יכולים להסכים לו. זה, נשען על מקומות, זמנים, אירועים, סיבות ותוצאות ועל פי רוב פועל לפי לוגיקה פשטנית שאנו עשויים גם לכמת. הוא מושפע תכופות מאמצעים טכנולוגיים ומכלים אמפיריים. במציאות זו נשתמש בנתונים הללו תוך הסקת מסקנות לפי ראות העין, הצלבת נתונים חד משמעיים וחיפוש אחר מידע נוסף שיאמתו את הצלבתנו והרגשתנו, זאת כדי להבין ולפענח דבר מה או להעדיף פעולה מסויימת על אחרת כתגובה. ב"המשורר" דוקטור מייזליק משתמש במציאות החיצונית ובאינפורמציה שהיא מספקת עבורו, כדי להביא לסיום הפרשה.
בד בבד, פועלת מציאות פנימית שמנותקת מהאובייקטיביות, בוראת לה כללי משחק משלה, בהם קיימים נתונים, הנחות ועולמות חדשים. המציאות הפנימית של המשורר היא זו שבעזרתה כותב את השיר ובכך פותר את התעלומות. היא התחושות, המחשבות, ההרהורים והסקת המסקנות. היא מתקיימת בסתירה ובהרמוניה למחוצה לה, ומתבססת על הסקת מסקנות שאינה הולמת את הלוגיקה הקלאסית. זוהי ראות הלב והיא אישית וברת הפיכה. בסיפורנו, המשורר מחליט מה קורה במציאות הפנימית שלו ומשתמש בזקנה הקבצנית כדי להציג מטאפורה של נערה עם פרח שבור. היא שמניעה את המשורר לכתוב, בעזרתה יחליט מה לכתוב, איך לפרש את שכתב; היא למעשה ערבוביית המחשבות, התחושות, הרגשות, שברי האסוציאציות, קרעי האינטואיציות, המשאלות והחלומות אליהן נתון האדם. אנו פוגשים את כוחה של מציאות זו כמניע לעבודת משוררים בפרט בטקסטים ארס פואטיים נוספים, וכמעט שאיננו יכולים שלא לחשוב שצ'אפק התכתב כאן עם שירה של ויסלבה שימבורסקה, "שמחת הכתיבה".
כשם שלכל מאתנו אחד הדעות שלו, הרהורי הנפש שלו ונקודת המבט שלו, כך קיימות "מציאויות פנימיות" רבות. צ'אפק מציג רובד התבוננות זה, מתוך כוונה להוכיח שגם כשאנחנו חיים במציאות החיצונית, המציאות הפנימית חייבת להיכנס לתמונה. זאת, משום שאנחנו בני אדם וטיבו של האדם הוא להרהר, להתרגש, לבכות, לצחוק, לכעוס. המשורר לא יכול להרגיש ש"ארבע לפנות בוקר". אנחנו יכולים להרגיש ש"השחר על מנדולינה פורט" (הבוקר קרב ובא). אותה הרגשה זו של המשורר מובילה אותו לכתוב את השיר בלי שיודע עד כמה הוא ישפיע על המציאות החיצונית.
מכאן נוכל להבין, שעל פי צ'אפק קיימים בין שני רבדי ההתבוננות, הפנימי והחיצוני, יחסים אמביוולנטיים. מחד, שניהם מקבילים זה לזה, שהרי אחד מתרחשת בעולם הרוחני והאחר בגשמי. מה שמתרחש מעלה לא בהכרח יוכל להתרחש מטה. עם זאת, הם מושפעים זה מזה כשם שאנו מושפעים רגשית מהשכלתני ושכלתנית מהרגשי. שניהם בלתי נפרדים, נעים על קו רצף זהה ומפעילים באופן כלשהו את האדם. נתקשה לקבל החלטה או להסביר תופעות שונות מבלי להשתמש במה שנובע מהיבש והשטחי ובמה שמבין הלב ממנו יחד. שני רבדי ההתבוננות כופים בהרמוניה אחד על השני זה את זה. כולנו אחוזי דיבוק, הלב שלנו, שנמצא בעולם אחר מהראש ומבין את הדברים אחרת מכפי שהם באמת.
בעיון חוזר ב"המשורר", נראה שדוקטור מייזליק מהווה, למעשה, דמות מגשרת בין שני רבדי ההתבוננות. חרף העובדה שהמשורר הוא, דה-פקטו, הפותר את התעלומה, לדוקטור מייזליק תפקיד חשוב לא פחות. הוא מקשר בין המציאות הפנימית של המשורר למציאות החיצונית בכך בזכות שירו של מייזליק ובזכות תבונתו המבוססת על הנתונים המספריים, העובדות והסקת המסקנות שערך. מכאן נוכל להבין שחלקה של מציאות פנימית בזו החיצונית הוא בלתי נפרד, ורק השילוב בין שתיהן יכול להוביל לפתרון הבעיה. לפי המציאות החיצונית קיים פתרון יחיד לדברים, ולפי המציאות הפנימית קיימים פתרונות רבים. על העימות בינהן ועליו בלבד לפתור בדרך אחת (מיני רבות, כנראה זו שמקובלת על יותר "מציאויות פנימיות" של אנשים) תעלומות ודילמות מורכבות.
דוגמה נוספת שבאה לעזרנו בהבנת עקרון זה, היא במשפט שאומר המשורר לדוקטור מייזליק במהלך פתרון התעלומה:
"אני הרי לא ראיתי בכלל שום מספר... אבל דע לך, זה המקום החזק ביותר בשיר".
מן העבר האחד, במשפט זה מאיר צ'אפק את ההבדלים בין המציאות הפנימית למציאות החיצונית. אולם הוא מספק גם נקודת חזרה חשובה לתחילת המאמר, על יחסה של הסביבה של המשורר והביקורת הארס פואטית בסיפור כולו. המשורר של צ'אפק מהווה, במידת מה, דמות עיוורת לעיתים למציאות החיצונית ומצדיק לעיתים את הנאמר עליו. המשורר כה שקוע בדעותיו, בתחושותיו, בעולם הפנימי שברא לעצמו ובהרהוריו, שאינו מבחין בנתונים היסודיים של המקרה. המציאות הפנימית שלו נשענת על רסיסי מידע ויזואלי, והוא בכלל מתעלם או מסנן את מה שנראה בעיני סביבתו למוסכמה קיימת ומוגמרת. נדמה לו שאינו צריך יותר מלהבחין בתגובה שהתרחיש גורם למציאות הפנימית שלו להגיב, כדי לפעול.
עם זאת, דבר אחד המשורר בכל זאת יודע. "זה המקום החזק ביותר בשיר", הוא אומר, ומקום זה הוא אכן חשוב במציאות הפנימית שלו. שורה זו בשיר עוררה בו את הרגש המשמעותי ביותר ומבחינתו "התוף והמצלתיים" מקושרים אסוציאטיבית לאירוע ולא המספר של המכונית או הנתונים שהמציאות החיצונית יכלה לספק לו. אולם, גם למציאות הפנימית יש השפעה על המציאות החיצונית כאמור והיא מוכיחה את עצמה כשהיא מובילה להתרה, חושפת את המציאות החיצונית ומכפה עליה בעזרת הרגשות שה"מקום בשיר" יוצר בנפש המשורר בדיעבד. רק יצירתיות בשילוב נתונים ידועים מצליחים להוביל אל הפושע. אולי דוקטור מייזליק השתמש במציאות הפנימית שלו קודם בהיקשים ומסקנות מאירועים על פי הרגשתו, אך הוא לא השתמש בה מספיק (וגם סביר להניח שלא היה משתמש בה אם היה נוכח בשעת המקרה) כמו המשורר כדי להוביל באמת אל פתרון המקרה.
אך, אליה וקוץ בה, ו"המשורר" של צ'אפק מותיר את הקוראים מחוסרי אונים. המסר הדידקטי שצ'אפק מבקש להעביר, שימוש ברגש, גם אם בהעדפה על שכל, מוצג לצד מקרה הקיצון של המשורר שאמנם יודע להפעיל את מחושי לבו, אולם זנח את הפשוט והחד משמעי. זוהי ביקורת חברתית על מה ששכחנו לצד ביקורת על משוררים שזוכרים יותר מידי. לנו לא נותר אלא לקבל את ההחלטות הנכונות כשמולנו ניצבת התמונה בשלמותה.
קרדיט תמונה: פליקר
הצג אתר רגיל
