Resh - מיזם הכתיבה של הנוער בישראל
מיזם הכתיבה של הנוער בישראל
שירה
צל האדם
![]()
שיר מאת ליאור ויינר
כתם אפור בדמות אדם
על האדמה הקרה
נותר צלך.
הגלימה שהתנופפה
תלויה על כתפיך
כעת נפולה וקרועה
כשבר כהה
על רצפת הבטון.
סימני צעדיך נשארו
חתומים
על הדשא הרך
כמנסים נואשות
לשמר את זכרך
מסרבים להרפות את רגליך.
הרוח גם היא
מסרבת לשכוח
מנגנת קולך ברחשי העלים
מדיפה ריחך
במשביה הקרים
המצליפים-מטלפים
פנים רטובים
מדמעות.
מזכרות מדמותך נשארו
פזורות בחיי.
ספרים ותמונות
חולצה בארון
ומחברת שירים.
גם קול מהדהד
השואל שאלות
ואינו לוקח הפסקה
לנשימה קצרה
חרף תחנוניי לעצור.
חום ידך הטופחת
על שכמי ומשרה
ביטחון ונחמה
בזמנים הקשים
צרוב על עורי
שורף מתוכי
כצלקת התקופה
וחתימת מעצבה.
חיוך עקום במעט
בתמונה החקוקה במוחי
שכמו חיוך הצ'שייר
דוהה ונעלם.
בקרוב יישארו רק
מספר שיניים
ואולי השפה
מתמונה של אדם
שפעם בראשי
עוד היה שלם.
וכעת נותרתי לבד
ומלא חרטה
על תקופה שתמה
וייתכן שהייתה אחרת
לו הייתי יודע
שכך זה ייגמר.
וניסיתי ללחוש
בזעקה אחרונה לעזרה
שאולי תישאר.
אבל עם כל הרצון הטוב
אין זה עוזר לדבר
לכתם אפור -
צל האדם.
קרדיט צילום: זכויות על התמונה שמורות ל Giovani Racca, מאגר CC של פליקר.
הצג אתר רגיל
