מיזם הכתיבה של הנוער בישראל
קטע מאת ליאור ויינר
אני רק ילד.
אני כבר גבוה, חושב ואחראי.
אני עצמאי במידת האפשר
מחליט על עצמי
אדון לרשותי
אך זה לא משנה כי
אני רק ילד
ולומד לקחת את עצמי בידיים
מנסה להגיע לקו הזינוק
למירוץ החיים.
וגם אם
חיי כבר החלו
והקו כבר שנים מאחוריי
לא התקדמתי כלל
ועודני עומד ומחכה
ליריית הפתיחה.
אלפי מירוצים
ולהם אלפי קווי זינוק.
להשכלה, לעבודה, לבגרות, למשפחה.
קו אחר קו
מירוץ בתוך מירוץ.
ואני רק עוד רץ אחד
מחכה על הקו
כפוף ודרוך
כי למדתי שצריך
לנצח במירוץ
ולא שום דבר אחר.
הייתי מתלונן על המצב
מנסה לברוח או לתקן אבל
אני רק ילד
ועם כל הרצון הטוב
ילד לא יכול
לעצור מירוץ שלם.
ואני תוהה
אם תום הילדות
ותחילת ההתבגרות
הם היכולת לעצור את המירוץ
או תחילת הריצה בו?
אני רק ילד
במירוץ החיים
מחכה ליריית הפתיחה.
הירייה תישמע כשאתבגר
וכבר לא אהיה ילד.
ורק שאלה אחת
מציפה אותי כעת
בגרות משמעה
לעצור או לרוץ?
קרדיט צילום: כל הזכויות שמורות ל Tom Roeleveld, מאגר CC של פליקר.