למען האמת, אני לא קוראת כל כך ספרי נוער, עברתי לקרוא ספרי מבוגרים בכיתה ז' (הגיע הזמן... התחלתי לקרוא את ספרי הנוער בספריה בערך בגיל שש, מה שאומר שסיימתי את כולם שנים רבות לפני שעזבתי אותם) ומאז אני קוראת נוער רק לעיתים מזדמנות, בעיקר כשיוצא משהו חדש שנראה לי מעניין. את "דברי" ראיתי בספרייה והחלטתי לקחת כיוון שהוא חלק מסדרת "העולם האמיתי"- אוסף של ספרי נוער מיוחדים וכנים.עוד ביקורות ספרות:"אשמת הכוכבים": "הספר נתן לי פרופורציות""הלהב עצמו": פנטזיה מומלצת"הפונדק במפרץ רוז": שמח בפונדק"מניפת הצבעים של המוות": כאן מתות בכיףהספר כתוב בגוף ראשון, מראשה של הגיבורה הראשית- מלינדה, תלמידת כיתה ט' שבדיוק התחילה את התיכון בתור הנערה הכי מנודה בו. היא לא סתם מנודה, יש לזה סיבה - באוגוסט, כשהלכה למסיבה הסוערת והתוססת ביותר של התיכון, היא הזמינה באמצע משטרה, וכמובן שזה מספיק לכולם כדי לנדות אותה, בלי לבדוק אפילו למה היא עשתה את זה. מלינדה שותקת מאז, לא לגמרי- לפעמים היא כן מדברת, אומרת משפט-שניים כתגובה לדבר שאדם אחר אמר, אבל לרוב היא שותקת, לא מסוגלת לדבר. הכל אצלה השתנה מאז המסיבה ההיא... לאורך הספר מלינדה מנסה לחפש את עצמה ואת קולה. האם זה קורה? מצטערת, בלי ספויילרים. אז איך הספר? הספר עצמו לא רע- חד, נוקב, עובדתי אבל עם רגש במידה מספקת שמראה לנו שהגיבורה עברה חוויה טראומתית. הספר כתוב כמין "פיסות חיים" מחוברות אחת לשניה מה שגורם לו להיות קצר להחריד אבל מעניין. הייתי שמחה לשמוע עוד קצת על מי מלינדה הייתה לפני המסיבה ששינתה את חייה וגם קצת יותר לשמוע על מה קרה אחרי המסיבה (כמובן, רק אחרי שהפרטים מתגלים). קצב הספר מקוטע, אבל זה כל הקסם שבו, וזה כל הרעיון של סגנון הכתיבה בו הוא נכתב. זה בהחלט לא הספר הכי טוב בסדרה (הספרים לא קשורים אחד לשני בכלל, וכל אחד נכתב ע"י סופר/ת אחר/ת. עוד בסדרה: "13 סיבות", "לפני שאפול"...) , אבל בהחלט אפשר להבין למה אנשים רצו להעניק לו פרסים. בעיני היה יכול להיות חד ונוקב יותר. בנוסף- יש בו שגיאות דקדוק ופיסוק. חלקן מן הסתם כדי להראות לנו שזה קול של נערה, אבל עדיין- בצורה קצת מוגזמת. בקיצור - צריך לפסק ולערוך חלקים ממנו מחדש. גם אם היא חושבת על הכל כעובדות ונקודות- אי אפשר שאחרי כל שתי מילים ייגמר משפט. עוד דבר שחסר לי בספר זה המתח שאמור להיווצר, אבל זה אולי כי אני אשת אשכולות בכל הנוגע לדברים שיכולים לקרות לאנשים ולשנות אותם פסיכולוגית בצורה קיצונית כזאת. אין בעיני מספיק מתח וכבר מהתקציר ניחשתי, ומהעמוד השני בערך הבנתי שאני צודקת. למען האמת- נפלתי שבי בגלל מראה הכריכה והתקציר. ציפיתי ליותר ורואים שהסופרת אכן מסוגלת ליותר.בסוף הספר יש שיר שהסופרת חיברה מכל מיני משפטים שנשלחו אליה ממכתבים מהקוראים, לא אהבתי את הביצוע אבל הרעיון נחמד, בייחוד בגלל הנושא.שורה תחתונה: קצת ריק אבל מיוחד, היה יכול להיות טוב יותר. תקחו מהספרייה.דברי/לורי אנדרסון, 185 עמ', הוצאת כינרת זמורה ביתן. קרדיט: צילום מסך.

#_lt#blockquote style="margin#_sc# 0 0 0 40px; border#_sc# none; padding#_sc# 0px;"#_gt##_lt#blockquote style="margin#_sc# 0 0 0 40px; border#_sc# none; padding#_sc# 0px;"#_gt##_lt#blockquote style="margin#_sc# 0 0 0 40px; border#_sc# none; padding#_sc# 0px;"#_gt##_lt#blockquote style="margin#_sc# 0 0 0 40px; border#_sc# none; padding#_sc# 0px;"#_gt##_lt#blockquote style="margin#_sc# 0 0 0 40px; border#_sc# none; padding#_sc# 0px;"#_gt##_lt#blockquote style="margin#_sc# 0 0 0 40px; border#_sc# none; padding#_sc# 0px;"#_gt##_lt#p class="MsoNormal" dir="RTL" style="text-align#_sc# justify;"#_gt##_lt#span lang="HE" style="font-size#_sc#10.5pt;line-height#_sc# 115%;font-family#_sc#" arial","sans-serif";mso-ascii-theme-font#_sc#minor-bidi;="" mso-hansi-theme-font#_sc#minor-bidi;mso-bidi-theme-font#_sc#minor-bidi"=""#_gt#למען האמת, אני לא קוראת כל כך ספרי נוער, עברתי לקרוא ספרי מבוגרים בכיתה ז' (הגיע הזמן... התחלתי לקרוא את ספרי הנוער בספריה בערך בגיל שש, מה שאומר שסיימתי את כולם שנים רבות לפני שעזבתי אותם)  ומאז אני קוראת נוער רק לעיתים מזדמנות, בעיקר כשיוצא משהו חדש שנראה לי מעניין. את "דברי" ראיתי בספרייה והחלטתי לקחת כיוון שהוא חלק מסדרת "העולם האמיתי"- אוסף של ספרי נוער מיוחדים וכנים.#_lt#/span#_gt##_lt#/p#_gt##_lt#p class="MsoNormal" dir="RTL" style="text-align#_sc# justify;"#_gt##_lt#b#_gt#עוד ביקורות ספרות#_sc##_lt#/b#_gt##_lt#/p#_gt##_lt#p class="MsoNormal" dir="RTL" style="text-align#_sc# justify;"#_gt##_lt#/p#_gt##_lt#span#_gt##_lt#a style="font-size#_sc# 14px;" target="_parent" href="http#_sc#//www.resh.co.il/BRPortal/br/P102.jsp?arc=945706"#_gt#"אשמת הכוכבים"#_sc# "הספר נתן לי פרופורציות"#_lt#/a#_gt##_lt#/span#_gt##_lt#/blockquote#_gt##_lt#blockquote style="margin#_sc# 0 0 0 40px; border#_sc# none; padding#_sc# 0px;"#_gt##_lt#span#_gt#"#_lt#a style="font-size#_sc# 14px;" target="_parent" href="http#_sc#//www.resh.co.il/BRPortal/br/P102.jsp?arc=961721"#_gt#הלהב עצמו"#_sc# פנטזיה מומלצת#_lt#/a#_gt##_lt#/span#_gt##_lt#span#_gt##_lt#a style="font-size#_sc# 14px;" target="_parent" href="http#_sc#//www.resh.co.il/BRPortal/br/P102.jsp?arc=969130"#_gt#"#_lt#/a#_gt##_lt#/span#_gt##_lt#/blockquote#_gt##_lt#blockquote style="margin#_sc# 0 0 0 40px; border#_sc# none; padding#_sc# 0px;"#_gt##_lt#a target="_parent" href="http#_sc#//www.resh.co.il/BRPortal/br/P102.jsp?arc=969130" style="font-size#_sc# 14px;"#_gt#הפונדק במפרץ רוז"#_sc# שמח בפונדק#_lt#/a#_gt##_lt#/blockquote#_gt##_lt#blockquote style="margin#_sc# 0 0 0 40px; border#_sc# none; padding#_sc# 0px;"#_gt##_lt#span style="text-align#_sc# justify; font-size#_sc# 14px;"#_gt##_lt#/span#_gt##_lt#/blockquote#_gt##_lt#/blockquote#_gt##_lt#/blockquote#_gt##_lt#/blockquote#_gt##_lt#/blockquote#_gt##_lt#span#_gt##_lt#a style="font-size#_sc# 14px;" target="_parent" href="http#_sc#//www.resh.co.il/BRPortal/br/P102.jsp?arc=874561"#_gt#"מניפת הצבעים של המוות"#_sc# כאן מתות בכיף#_lt#/a#_gt##_lt#/span#_gt##_lt#blockquote style="margin#_sc# 0 0 0 40px; border#_sc# none; padding#_sc# 0px;"#_gt##_lt#blockquote style="margin#_sc# 0 0 0 40px; border#_sc# none; padding#_sc# 0px;"#_gt##_lt#blockquote style="margin#_sc# 0 0 0 40px; border#_sc# none; padding#_sc# 0px;"#_gt##_lt#blockquote style="margin#_sc# 0 0 0 40px; border#_sc# none; padding#_sc# 0px;"#_gt##_lt#blockquote style="margin#_sc# 0 0 0 40px; border#_sc# none; padding#_sc# 0px;"#_gt##_lt#p class="MsoNormal" dir="RTL" style="text-align#_sc# justify;"#_gt##_lt#span lang="HE" style="font-size#_sc#10.5pt;line-height#_sc# 115%;font-family#_sc#" arial","sans-serif";mso-ascii-theme-font#_sc#minor-bidi;="" mso-hansi-theme-font#_sc#minor-bidi;mso-bidi-theme-font#_sc#minor-bidi"=""#_gt#הספר כתוב בגוף ראשון, מראשה של הגיבורה הראשית- מלינדה, תלמידת כיתה ט' שבדיוק התחילה את התיכון בתור הנערה הכי מנודה בו. היא לא סתם מנודה, יש לזה סיבה - באוגוסט, כשהלכה למסיבה הסוערת והתוססת ביותר של התיכון, היא הזמינה באמצע משטרה, וכמובן שזה מספיק לכולם כדי לנדות אותה, בלי לבדוק אפילו למה היא עשתה את זה. מלינדה שותקת מאז, לא לגמרי- לפעמים היא כן מדברת, אומרת משפט-שניים כתגובה לדבר שאדם אחר אמר, אבל לרוב היא שותקת, לא מסוגלת לדבר. הכל אצלה השתנה מאז המסיבה ההיא... לאורך הספר מלינדה מנסה לחפש את עצמה ואת קולה. האם זה קורה? מצטערת, בלי ספויילרים. #_lt#/span#_gt##_lt#/p#_gt##_lt#/blockquote#_gt##_lt#/blockquote#_gt##_lt#/blockquote#_gt##_lt#/blockquote#_gt##_lt#/blockquote#_gt##_lt#blockquote style="margin#_sc# 0 0 0 40px; border#_sc# none; padding#_sc# 0px;"#_gt##_lt#blockquote style="margin#_sc# 0 0 0 40px; border#_sc# none; padding#_sc# 0px;"#_gt##_lt#blockquote style="margin#_sc# 0 0 0 40px; border#_sc# none; padding#_sc# 0px;"#_gt##_lt#blockquote style="margin#_sc# 0 0 0 40px; border#_sc# none; padding#_sc# 0px;"#_gt##_lt#blockquote style="margin#_sc# 0 0 0 40px; border#_sc# none; padding#_sc# 0px;"#_gt##_lt#p class="MsoNormal" dir="RTL" style="text-align#_sc# justify;"#_gt##_lt#span lang="HE" style="font-size#_sc#10.5pt;line-height#_sc# 115%;font-family#_sc#" arial","sans-serif";mso-ascii-theme-font#_sc#minor-bidi;="" mso-hansi-theme-font#_sc#minor-bidi;mso-bidi-theme-font#_sc#minor-bidi"=""#_gt#אז איך הספר? הספר עצמו לא רע- חד, נוקב, עובדתי אבל עם רגש במידה מספקת שמראה לנו שהגיבורה עברה חוויה טראומתית. הספר כתוב כמין "פיסות חיים" מחוברות אחת לשניה מה שגורם לו להיות קצר להחריד אבל מעניין. הייתי שמחה לשמוע עוד קצת על מי מלינדה הייתה לפני המסיבה ששינתה את חייה וגם קצת יותר לשמוע על מה קרה אחרי המסיבה (כמובן, רק אחרי שהפרטים מתגלים). קצב הספר מקוטע, אבל זה כל הקסם שבו, וזה כל הרעיון של סגנון הכתיבה בו הוא נכתב. #_lt#/span#_gt##_lt#/p#_gt##_lt#/blockquote#_gt##_lt#/blockquote#_gt##_lt#/blockquote#_gt##_lt#/blockquote#_gt##_lt#/blockquote#_gt##_lt#blockquote style="margin#_sc# 0 0 0 40px; border#_sc# none; padding#_sc# 0px;"#_gt##_lt#blockquote style="margin#_sc# 0 0 0 40px; border#_sc# none; padding#_sc# 0px;"#_gt##_lt#blockquote style="margin#_sc# 0 0 0 40px; border#_sc# none; padding#_sc# 0px;"#_gt##_lt#blockquote style="margin#_sc# 0 0 0 40px; border#_sc# none; padding#_sc# 0px;"#_gt##_lt#blockquote style="margin#_sc# 0 0 0 40px; border#_sc# none; padding#_sc# 0px;"#_gt##_lt#p class="MsoNormal" dir="RTL" style="text-align#_sc# justify;"#_gt##_lt#span lang="HE" style="font-size#_sc#10.5pt;line-height#_sc# 115%;font-family#_sc#" arial","sans-serif";mso-ascii-theme-font#_sc#minor-bidi;="" mso-hansi-theme-font#_sc#minor-bidi;mso-bidi-theme-font#_sc#minor-bidi"=""#_gt#זה בהחלט לא הספר הכי טוב בסדרה (הספרים לא קשורים אחד לשני בכלל, וכל אחד נכתב ע"י סופר/ת אחר/ת. עוד בסדרה#_sc# "13 סיבות", "לפני שאפול"...) , אבל בהחלט אפשר להבין למה אנשים רצו להעניק לו פרסים.  #_lt#/span#_gt##_lt#/p#_gt##_lt#/blockquote#_gt##_lt#/blockquote#_gt##_lt#/blockquote#_gt##_lt#/blockquote#_gt##_lt#/blockquote#_gt##_lt#blockquote style="margin#_sc# 0 0 0 40px; border#_sc# none; padding#_sc# 0px;"#_gt##_lt#blockquote style="margin#_sc# 0 0 0 40px; border#_sc# none; padding#_sc# 0px;"#_gt##_lt#blockquote style="margin#_sc# 0 0 0 40px; border#_sc# none; padding#_sc# 0px;"#_gt##_lt#blockquote style="margin#_sc# 0 0 0 40px; border#_sc# none; padding#_sc# 0px;"#_gt##_lt#blockquote style="margin#_sc# 0 0 0 40px; border#_sc# none; padding#_sc# 0px;"#_gt##_lt#p class="MsoNormal" dir="RTL" style="text-align#_sc# justify;"#_gt##_lt#span lang="HE" style="font-size#_sc#10.5pt;line-height#_sc# 115%;font-family#_sc#" arial","sans-serif";mso-ascii-theme-font#_sc#minor-bidi;="" mso-hansi-theme-font#_sc#minor-bidi;mso-bidi-theme-font#_sc#minor-bidi"=""#_gt#בעיני היה יכול להיות חד ונוקב יותר. בנוסף- יש בו שגיאות דקדוק ופיסוק. חלקן מן הסתם כדי להראות לנו שזה קול של נערה, אבל עדיין- בצורה קצת מוגזמת. בקיצור - צריך לפסק ולערוך חלקים ממנו מחדש. גם אם היא חושבת על הכל כעובדות ונקודות- אי אפשר שאחרי כל שתי מילים ייגמר משפט. #_lt#/span#_gt##_lt#/p#_gt##_lt#/blockquote#_gt##_lt#/blockquote#_gt##_lt#/blockquote#_gt##_lt#/blockquote#_gt##_lt#/blockquote#_gt##_lt#blockquote style="margin#_sc# 0 0 0 40px; border#_sc# none; padding#_sc# 0px;"#_gt##_lt#blockquote style="margin#_sc# 0 0 0 40px; border#_sc# none; padding#_sc# 0px;"#_gt##_lt#blockquote style="margin#_sc# 0 0 0 40px; border#_sc# none; padding#_sc# 0px;"#_gt##_lt#blockquote style="margin#_sc# 0 0 0 40px; border#_sc# none; padding#_sc# 0px;"#_gt##_lt#blockquote style="margin#_sc# 0 0 0 40px; border#_sc# none; padding#_sc# 0px;"#_gt##_lt#p class="MsoNormal" dir="RTL" style="text-align#_sc# justify;"#_gt##_lt#span lang="HE" style="font-size#_sc#10.5pt;line-height#_sc# 115%;font-family#_sc#" arial","sans-serif";mso-ascii-theme-font#_sc#minor-bidi;="" mso-hansi-theme-font#_sc#minor-bidi;mso-bidi-theme-font#_sc#minor-bidi"=""#_gt#עוד דבר שחסר לי בספר זה המתח שאמור להיווצר, אבל זה אולי כי אני אשת אשכולות בכל הנוגע לדברים שיכולים לקרות לאנשים ולשנות אותם פסיכולוגית בצורה קיצונית כזאת. אין בעיני מספיק מתח וכבר מהתקציר ניחשתי, ומהעמוד השני בערך הבנתי שאני צודקת. למען האמת- נפלתי שבי בגלל מראה הכריכה והתקציר. ציפיתי ליותר ורואים שהסופרת אכן מסוגלת ליותר.#_lt#/span#_gt##_lt#/p#_gt##_lt#/blockquote#_gt##_lt#/blockquote#_gt##_lt#/blockquote#_gt##_lt#/blockquote#_gt##_lt#/blockquote#_gt##_lt#blockquote style="margin#_sc# 0 0 0 40px; border#_sc# none; padding#_sc# 0px;"#_gt##_lt#blockquote style="margin#_sc# 0 0 0 40px; border#_sc# none; padding#_sc# 0px;"#_gt##_lt#blockquote style="margin#_sc# 0 0 0 40px; border#_sc# none; padding#_sc# 0px;"#_gt##_lt#blockquote style="margin#_sc# 0 0 0 40px; border#_sc# none; padding#_sc# 0px;"#_gt##_lt#blockquote style="margin#_sc# 0 0 0 40px; border#_sc# none; padding#_sc# 0px;"#_gt##_lt#p class="MsoNormal" dir="RTL" style="text-align#_sc# justify;"#_gt##_lt#span lang="HE" style="font-size#_sc#10.5pt;line-height#_sc# 115%;font-family#_sc#" arial","sans-serif";mso-ascii-theme-font#_sc#minor-bidi;="" mso-hansi-theme-font#_sc#minor-bidi;mso-bidi-theme-font#_sc#minor-bidi"=""#_gt#בסוף הספר יש שיר שהסופרת חיברה מכל מיני משפטים שנשלחו אליה ממכתבים מהקוראים, לא אהבתי את הביצוע אבל הרעיון נחמד, בייחוד בגלל הנושא.#_lt#/span#_gt##_lt#/p#_gt##_lt#/blockquote#_gt##_lt#/blockquote#_gt##_lt#/blockquote#_gt##_lt#/blockquote#_gt##_lt#/blockquote#_gt##_lt#blockquote style="margin#_sc# 0 0 0 40px; border#_sc# none; padding#_sc# 0px;"#_gt##_lt#blockquote style="margin#_sc# 0 0 0 40px; border#_sc# none; padding#_sc# 0px;"#_gt##_lt#blockquote style="margin#_sc# 0 0 0 40px; border#_sc# none; padding#_sc# 0px;"#_gt##_lt#blockquote style="margin#_sc# 0 0 0 40px; border#_sc# none; padding#_sc# 0px;"#_gt##_lt#blockquote style="margin#_sc# 0 0 0 40px; border#_sc# none; padding#_sc# 0px;"#_gt##_lt#p class="MsoNormal" dir="RTL" style="text-align#_sc# justify;"#_gt##_lt#span lang="HE" style="font-size#_sc#10.5pt;line-height#_sc# 115%;font-family#_sc#" arial","sans-serif";mso-ascii-theme-font#_sc#minor-bidi;="" mso-hansi-theme-font#_sc#minor-bidi;mso-bidi-theme-font#_sc#minor-bidi"=""#_gt#שורה תחתונה#_sc# קצת ריק אבל מיוחד, היה יכול להיות טוב יותר. תקחו מהספרייה.#_lt#/span#_gt##_lt#/p#_gt##_lt#/blockquote#_gt##_lt#/blockquote#_gt##_lt#/blockquote#_gt##_lt#/blockquote#_gt##_lt#/blockquote#_gt##_lt#blockquote style="margin#_sc# 0 0 0 40px; border#_sc# none; padding#_sc# 0px;"#_gt##_lt#blockquote style="margin#_sc# 0 0 0 40px; border#_sc# none; padding#_sc# 0px;"#_gt##_lt#blockquote style="margin#_sc# 0 0 0 40px; border#_sc# none; padding#_sc# 0px;"#_gt##_lt#blockquote style="margin#_sc# 0 0 0 40px; border#_sc# none; padding#_sc# 0px;"#_gt##_lt#blockquote style="margin#_sc# 0 0 0 40px; border#_sc# none; padding#_sc# 0px;"#_gt##_lt#p class="MsoNormal" dir="RTL" style="text-align#_sc# justify;"#_gt##_lt#b#_gt##_lt#span lang="HE" style="font-size#_sc#10.5pt;line-height#_sc# 115%;font-family#_sc#" arial","sans-serif";mso-ascii-theme-font#_sc#minor-bidi;="" mso-hansi-theme-font#_sc#minor-bidi;mso-bidi-theme-font#_sc#minor-bidi"=""#_gt#דברי/לורי אנדרסון, 185 עמ', הוצאת כינרת זמורה ביתן.#_lt#/span#_gt##_lt#/b#_gt##_lt#/p#_gt##_lt#p class="MsoNormal" dir="RTL" style="text-align#_sc# justify;"#_gt##_lt#b#_gt##_lt#span lang="HE" style="font-size#_sc#10.5pt;line-height#_sc# 115%;font-family#_sc#" arial","sans-serif";mso-ascii-theme-font#_sc#minor-bidi;="" mso-hansi-theme-font#_sc#minor-bidi;mso-bidi-theme-font#_sc#minor-bidi"=""#_gt##_lt#br#_gt##_lt#/span#_gt##_lt#/b#_gt##_lt#/p#_gt##_lt#p class="MsoNormal" dir="RTL" style="text-align#_sc# justify;"#_gt##_lt#span lang="HE" style="font-size#_sc# 10.5pt; line-height#_sc# 115%; font-family#_sc# Arial, sans-serif;"#_gt#קרדיט#_sc# צילום מסך.#_lt#/span#_gt##_lt#/p#_gt##_lt#/blockquote#_gt##_lt#/blockquote#_gt##_lt#/blockquote#_gt##_lt#/blockquote#_gt##_lt#/blockquote#_gt##_lt#/blockquote#_gt#