שני קיניסו על המציאות המתעתעת והמייאשת ב"סוכריות" של יוסף פיצ'חדזה, סרט על הסכסוך הישראלי-פלסטיני ומה שמסביב
23:56 (25/06/14) שני קיניסו

באחת מהסצינות הטובות והחזקות של סרטו של יוסף פיצ'חדזה, "סוכריות" (שזמין כעת בשירותי ה-VOD), פוסע אחד מגיבורי הסרט, גבר גרמני (בגילומו הנהדר של השחקן הבריטי מייקל סרנה) שהוא בנו של פושע מלחמה נאצי, ברחובות יפו עם מדי הנאצים, תוך שהוא שר לעצמו שיר בגרמנית. ניתן לראות שהסצינה הזאת צולמה ביום רגיל לחלוטין ומבלי שעוברי הרחוב האקראיים יודעים שמסריטים את הסצינה - ובאמת קצת מן האנשים מסתכלים לעבר השחקן ולעבר המצלמה, אך רובם מתעלמים מכך. זוהי אחת מהסצינות הטובות בסרט בגלל שהיא נושאת בחובה את הנושא המרכזי ביותר של הסרט המיוחד הזה - חקירת המרחב התודעתי הישראלי הקולקטיבי, והעלאה של דימוי מן המרחב המוסתר והרדוף הזה אל פני השטח הממשי. "סוכריות" הוא סרט על הסכסוך הישראלי-פלסטיני וכאמור על התודעה הישראלית, אבל הוא גם שונה מאוד מהסרטים הכל כך רבים שנעשו על הסכסוך הזה. הצפייה בו על רקע האירועים הביטחוניים האחרונים (במדינה שיש בה כל יום אירועים ביטחוניים: בין אם אלו אירועים רחבי היקף, ובין אם זוהי המציאות היומיומית) מטעינה אותו במשמעויות נוספות ורק מצליחה להדגיש את האמירות שלו, שמנוסחות בצורה מיוחדת ולעוסה כאחת (ועל כך בהמשך). עלילת "סוכריות" עוסקת בקלאוזנר (שמואל וילוז'ני בתפקיד רציני-קריקטוריסטי), שעומד בראש תאגיד גדול ורב־עוצמה השולט בשוק הממתקים הישראלי. מולו עומד סאלח (מכרם חורי בהופעה מלאת רגש), יזם ערבי-ישראלי ששואף לפתוח רשת גדולה וחדשה, אף היא של ממתקים. לשניים כבר עבר מורכב ביחד - קלאוזנר נוטר לסאלח טינה על השתלטותו על שוק הקפה השחור על חשבונו. אל סאלח מתלווה לביקור בארץ אורח גרמני שמתעניין בשותפות עסקית-בינלאומית איתו, ואליו מתלווה חברתו קלאודיה (שרה אדלר הנהדרת כתמיד). לסאלח עוזר ישראלי (מנשה נוי), שנכנס לרומן עם קלאודיה, ולקלאוזנר עוזר צמוד גם כן (מוני מושונוב), שבהמשך הסרט מצטרף אליו אחיו (עזרא כפרי), הנתון זה תקופה במשבר רגשי. קלאוזנר רואה ברשת הממתקים של סאלח איום על הציונות והעבודה העברית כולה, ולאט־לאט העניינים מתדרדרים לאלימות. כמו בסרטו הקודם "שנת אפס" (שהוא אחד מהסרטים הישראליים הטובים שנעשו), גם פה מעצב פיצ'חדזה בתוך המציאות הקשה והמורכבת, עולם עם אלמנטים פנטסטיים רבים יחד עם הסתכלות חדה ואבסורדית על המציאות - האווירה של הסרט היא הזייתית ומלנכולית, ומדי פעם הוא באמת נע בין שברי זיכרונות הילדות של גיבוריו. בנוסף לכך, בחלקים מסוימים ניתנת התחושה שאנחנו כמו נעים בראשו ותודעתו של פיצ'חדזה עצמו. על הצילום בסרט אחראי פרד קלמן, הצלם הקבוע של הבמאי הגדול בלה טאר ("הסוס מטורינו"). כל הסצינות בסרט מצולמות בוואן-שוטים מרשימים וגדולים, ובכלל המצלמה של קלמן עוקבת במרחב הקולנועי אחר הדמויות, וכמו מנסה לחדור לא רק אל תוך המרחב הישראלי הפיזי והתודעתי, אלא גם משתדלת להגדיר ולתפוס את המהות של המרחב הפצוע, הרדוף והמדמם הזה. אף על פי כן, לפעמים האיטיות של "סוכריות" מכבידה רבות על פיתוח העלילה ועל עניין הצופים בה, ובכלל, הסרט לא מחדש דבר באמירותיו הלעוסות אודות הסכסוך, וסופו המייאש ידוע מראש כבר מתחילת הסרט. "סוכריות" הוא סרט נוסף של אחד הבמאים הטובים והייחודיים שפועלים בקולנוע הישראלי, במאי שלא חדל להסתכל בסרטיו באופן שונה ומפוכח על החברה הישראלית, שבהחלט כדאי לשתף עמו פעולה ולהישיר את מבטנו יחד איתו. צילום: יח"צ.