יגל ברנע על פרשת קורח בהיבט לחיינו אנו. והשבוע על ויכוחים ראויים.
16:01 (20/06/14) יגל ברנע

לצערי, גם בטור זה אני פותח בתפילה להשבתם ולישועתם של גיל־עד מיכאל בן בת־גלים (שאער), נפתלי יעקב בן רחל־דבורה (פרנקל) ואייל בן איריס־תשורה (יפרח). "אחינו כל בית ישראל הנתונים בצרה ובשביה העומדים בין בים ובין ביבשה המקום ירחם עליהם ויוציאם מצרה לרווחה ומאפלה לאורה השתא בעגלא ובזמן קריב".השבוע נקרא את פרשת קורח. במרכז הפרשה עומד סיפור קורח ועדתו: "ויקח קורח בן־יצהר בן־קהת בן־לוי ודתן ואבירם בני־אליאב ואון בן־פלת בני ראובן... ויקהלו על משה ועל אהרון ויאמרו אליהם רב לכם כי כל העדה כולם קדושים ובתוכם ה' ומדוע תתנשאו על קהל ה'". קרח לוקח עוד שלושה מנהיגים ו־250 אנשים מכובדים, ומתרעם על משה ואהרון שהם לוקחים את תפקידי ההנהגה, כיון שהוא גם חפץ בתפקיד הנהגתי. סופו של עניין: לאחר מריבה גדולה עם משה ואהרון, שבה נקט קורח בצעדים קיצוניים ומשה ניסה לפייס אותו, פותחת האדמה את פיה ובולעת את קרח וכל עדתו. לפי המשנה בפרקי אבות, יש שני סוגי מחלוקות: מחלוקת לשם שמיים, שזוהי מחלוקת הלל ושמאי (שהיו תנאים שהרבו להתווכח בנושאים תורניים), ומחלוקת שאינה לשם שמיים, שזוהי מחלוקת קורח ועדתו. מותר להתווכח, לעתים אפילו רצוי. וויכוחים - בצורה תרבותית כמובן - מפתחים אצלנו יכולות מעולות שיעזרו לנו בעתיד. אנחנו מתווכחים בכיתה, בתנועה ובעוד מקומות. וויכוחים הם חלק מתרבות החיים שלנו. בוויכוחים אנחנו שומעים את הצד השני, זה שטוען נגדנו. אנחנו לא נשארים מסוגרים בעמדה שלנו. הפתיחות הזו, שבעזרתה אנו מאפשרים לאחרים אבל גם לעצמנו לשמוע דעות ומחשבות אחרות, ולא להסתגר רק בדעה שאנחנו צודקים, ואין עוד דעה מלבד מה שאנחנו חושבים, היא דבר נצרך. וראו דוגמאות לוויכוחים טובים וויכוחים רעים: בדר־כלל לפני בחירות נערכים פאנלים של חברי־כנסת מהמפלגות השונות, על מנת לשכנע את הציבור לבחור במפלגה שלהם. הדיונים נעשים בצורה מתורבתת, כאשר לכל אחד נותנים להביא את דעתו ולהציג אותה, גם אם לא כולם מסכימים איתה. זה וויכוח טוב ומועיל.כאמור, וויכוחים שמתנהלים בצורה ראויה הם טובים. מקווה שתשכילו לדעת איזה וויכוח יתרום לכם, ויכוח מאוזן שבו שני הצדדים יכולים להביע את דעתם. שבת שלום! קרדיט: תחריט מאת גוסטב דורה, מאגר ויקימדיה.