את הספר "אשמת הכוכבים" החלטתי לקרוא אחרי שצפיתי בטריילר הסוחף של הסרט שיעלה בקרוב. היה צפוי שספר המדבר על אהבה בין שני בני נוער חולי סרטן ירגש אותי עד דמעות, אבל לא דמיינתי לעצמי עד כמה אכנס לתוך הסיפור ואתחבר לדמויות. הספר סחף אותי לעולמם שלי בני הנוער החולים בסרטן בזכות הישירות שבה הסופר מתאר את חיי הנערים ומציב לחברה שלנו מראה מול הפנים. לאחר שאובחנה כחולה בסרטן בלוטת התריס בשלב מתקדם, נשלחת הייזל בת ה־16 על ידי הוריה לקבוצת תמיכה לילדים חולי סרטן. שם היא פוגשת את אוגוסטוס ("גאס") ווטרס בן ה־17, כוכב כדורסל לשעבר שרגלו נקטעה בגלל התפשטות סרטן העצמות. כשהשניים נפגשים לראשונה, גאס מחמיא לה ונוצר רושם שהיא מתאהבת בו לאט־לאט: כשהוא מוציא סיגריה מהכיס ושם אותו בין שיניו היא אומרת: "באמת? עכשיו הרסת הכל!", הוא צוחק ואומר לה: "הם לא מזיקים אם לא משתמשים בהם", היא מביטה בו במבט מבולבל והוא אומר לה בחיוך מעט עקום: "זאת מטאפורה, את מבינה? אתה שם את הדבר ההורג ממש בין השיניים שלך, אבל אל אתה לא נותן לו את הכוח להרוג אותך". בדיאלוג המרגש הזה אנו מבינים שגאס נלחם על חייו ומודע למוות, והנשק שלו נגד הסרטן הוא הצחוק והאמונה. בדרך־כלל כששני נערים נפגשים בדייט, הם לא כנים זה לזה בנוגע לרגשות שלהם, ומציגים את עצמם בצורה חיובית מאד, בלשון־המעטה. לעומת זאת, כשאוגוסטוס פגש את הייזל, הוא בהה בה בחיוך מעט טיפשי שהסגיר את רגשותיו. "למה אתה מסתכל עלי ככה?", שאלה. אוגאסטוס חייך למחצה והשיב: "כי את יפיפייה. אני נהנה להסתכל על אנשים יפים והחלטתי לפני כמה זמן לא למנוע ממני את הנאות החיים הפשוטות." אוגוסטוס יודע להעריך את החיים, למרות – ואולי בזכות – חייו הלא־פשוטים. זהו רומן כמעט בלתי־אפשרי בין שני בני נוער שהדבר היחיד המונע את אהבתם הוא הסרטן, שעם קריאת הסיפור מבינים את גודל אכזריותו וחוסר רחמיו. ככל שמערכת היחסים בין השניים מעמיקה, כך הייזל מרגישה צורך להתרחק מגאס. היא מתאהבת בו עד עמקי נשמתה, אך מבינה שהיא לא רוצה להמשיך את מערכת היחסים איתו, כדי למזער את הנזק שייגרם לאחר מותה. לאורך העלילה עוברות הדמויות חוויות מרגשות, עצובות ומדכאות שמתוארות להפליא בתיאורים אנושיים שכל ילד יכול להתחבר אליהם. כך מצליח הסופר לשמר את האותנטיות ולהעביר את התחושות ואת המציאות הכואבת של חולי הסרטן אל הקוראים. אני ממליצה לכולם לקרוא את הספר ולקבל טעימה קטנה מחייהם של בני הנוער החולים בסרטן. זה ספר שקשה להתנתק ולשכוח ממנו בסיום הקריאה. הספר גרם לי להסתכל על החיים בצורה שונה, "נתן לי פרופורציות". מי אני שאתלונן אם יש בני נוער חולים שנלחמים על חייהם בכל יום־ויום? הסיפור אמנם אינו אמיתי, אך מקרי אהבה כאלה מתרחשים גם במציאות שלנו היום. ג'ון גרין, "אשמת הכובים", הוצאת הכורסא, ידיעות אחרונות וספרי חמד. תמונה: יח"צ. הוצאת הכורסא, ידיעות אחרונות וספרי חמד, עיצוב העטיפה: סטודיו עדה רוטנברג.

#_lt#blockquote style="margin#_sc# 0px 0px 0px 40px; border#_sc# none; padding#_sc# 0px;"#_gt##_lt#blockquote style="margin#_sc# 0px 0px 0px 40px; border#_sc# none; padding#_sc# 0px;"#_gt##_lt#blockquote style="margin#_sc# 0px 0px 0px 40px; border#_sc# none; padding#_sc# 0px;"#_gt##_lt#blockquote style="margin#_sc# 0px 0px 0px 40px; border#_sc# none; padding#_sc# 0px;"#_gt##_lt#blockquote style="margin#_sc# 0px 0px 0px 40px; border#_sc# none; padding#_sc# 0px;"#_gt##_lt#blockquote style="margin#_sc# 0px 0px 0px 40px; border#_sc# none; padding#_sc# 0px;"#_gt##_lt#p class="MsoNormal" dir="RTL" style="font-family#_sc# Arial, Helvetica, sans-serif; font-size#_sc# 14px; text-align#_sc# justify;"#_gt##_lt#span lang="HE" style="font-size#_sc#10.5pt;font-family#_sc#" arial","sans-serif""=""#_gt#את הספר "אשמת הכוכבים" החלטתי לקרוא אחרי שצפיתי בטריילר הסוחף של הסרט שיעלה בקרוב. היה צפוי שספר המדבר על אהבה בין שני בני נוער חולי סרטן ירגש אותי עד דמעות, אבל לא דמיינתי לעצמי עד כמה אכנס לתוך הסיפור ואתחבר לדמויות. הספר סחף אותי לעולמם שלי בני הנוער החולים בסרטן בזכות הישירות שבה הסופר מתאר את חיי הנערים ומציב לחברה שלנו מראה מול הפנים.#_lt#o#_sc#p#_gt##_lt#/o#_sc#p#_gt##_lt#/span#_gt##_lt#/p#_gt# #_lt#p class="MsoNormal" dir="RTL" style="font-family#_sc# Arial, Helvetica, sans-serif; font-size#_sc# 14px; text-align#_sc# justify;"#_gt##_lt#span lang="HE" style="font-size#_sc#10.5pt;font-family#_sc#" arial","sans-serif""=""#_gt#לאחר שאובחנה כחולה בסרטן בלוטת התריס בשלב מתקדם, נשלחת הייזל בת ה־16 על ידי הוריה לקבוצת תמיכה לילדים חולי סרטן. שם היא פוגשת את אוגוסטוס ("גאס") ווטרס בן ה־17, כוכב כדורסל לשעבר שרגלו נקטעה בגלל התפשטות סרטן העצמות.#_lt#o#_sc#p#_gt##_lt#/o#_sc#p#_gt##_lt#/span#_gt##_lt#/p#_gt# #_lt#p class="MsoNormal" dir="RTL" style="font-family#_sc# Arial, Helvetica, sans-serif; font-size#_sc# 14px; text-align#_sc# justify;"#_gt##_lt#span lang="HE" style="font-size#_sc#10.5pt;font-family#_sc#" arial","sans-serif""=""#_gt#כשהשניים נפגשים לראשונה, גאס מחמיא לה ונוצר רושם שהיא מתאהבת בו לאט־לאט#_sc# כשהוא מוציא סיגריה מהכיס ושם אותו בין שיניו היא אומרת#_lt#/span#_gt##_lt#span dir="LTR"#_gt##_lt#/span#_gt##_lt#span dir="LTR" style="font-size#_sc#10.5pt;font-family#_sc#" arial","sans-serif""=""#_gt##_lt#span dir="LTR"#_gt##_lt#/span#_gt##_sc##_lt#/span#_gt##_lt#span dir="RTL"#_gt##_lt#/span#_gt##_lt#span lang="HE" style="font-size#_sc#10.5pt;font-family#_sc#" arial","sans-serif""=""#_gt##_lt#span dir="RTL"#_gt##_lt#/span#_gt# "באמת? עכשיו הרסת הכל!", הוא צוחק ואומר לה#_sc# "הם לא מזיקים אם לא משתמשים בהם", היא מביטה בו במבט מבולבל והוא אומר לה בחיוך מעט עקום#_sc# "זאת מטאפורה, את מבינה? אתה שם את הדבר ההורג ממש בין השיניים שלך, אבל אל אתה לא נותן לו את הכוח להרוג אותך". בדיאלוג המרגש הזה אנו מבינים שגאס נלחם על חייו ומודע למוות, והנשק שלו נגד הסרטן הוא הצחוק והאמונה. #_lt#o#_sc#p#_gt##_lt#/o#_sc#p#_gt##_lt#/span#_gt##_lt#/p#_gt# #_lt#p class="MsoNormal" dir="RTL" style="font-family#_sc# Arial, Helvetica, sans-serif; font-size#_sc# 14px; text-align#_sc# justify;"#_gt##_lt#span lang="HE" style="font-size#_sc#10.5pt;font-family#_sc#" arial","sans-serif""=""#_gt#בדרך־כלל כששני נערים נפגשים בדייט, הם לא כנים זה לזה בנוגע לרגשות שלהם, ומציגים את עצמם בצורה חיובית מאד, בלשון־המעטה. לעומת זאת, כשאוגוסטוס פגש את הייזל, הוא בהה בה בחיוך מעט טיפשי שהסגיר את רגשותיו. #_lt#span class="usercontent"#_gt#"למה אתה מסתכל עלי ככה?", שאלה.#_lt#/span#_gt# #_lt#span class="usercontent"#_gt#אוגאסטוס חייך למחצה והשיב#_sc# "כי את יפיפייה. אני נהנה להסתכל על אנשים יפים והחלטתי לפני כמה זמן לא למנוע ממני את הנאות החיים הפשוטות." אוגוסטוס יודע להעריך את החיים, למרות – ואולי בזכות – חייו הלא־פשוטים.#_lt#/span#_gt##_lt#o#_sc#p#_gt##_lt#/o#_sc#p#_gt##_lt#/span#_gt##_lt#/p#_gt# #_lt#p class="MsoNormal" dir="RTL" style="font-family#_sc# Arial, Helvetica, sans-serif; font-size#_sc# 14px; text-align#_sc# justify;"#_gt##_lt#span lang="HE" style="font-size#_sc#10.5pt;font-family#_sc#" arial","sans-serif""=""#_gt#זהו רומן כמעט בלתי־אפשרי בין שני בני נוער שהדבר היחיד המונע את אהבתם הוא הסרטן, שעם קריאת הסיפור מבינים את גודל אכזריותו וחוסר רחמיו. ככל שמערכת היחסים בין השניים מעמיקה, כך הייזל מרגישה צורך להתרחק מגאס. היא מתאהבת בו עד עמקי נשמתה, אך מבינה שהיא לא רוצה להמשיך את מערכת היחסים איתו, כדי#_lt#/span#_gt##_lt#span dir="LTR"#_gt##_lt#/span#_gt##_lt#span lang="HE" dir="LTR" style="font-size#_sc#10.5pt;font-family#_sc#" arial","sans-serif""=""#_gt##_lt#span dir="LTR"#_gt##_lt#/span#_gt# #_lt#/span#_gt##_lt#span lang="HE" style="font-size#_sc#10.5pt;font-family#_sc#" arial","sans-serif""=""#_gt#למזער את הנזק שייגרם לאחר מותה#_lt#/span#_gt##_lt#span dir="LTR"#_gt##_lt#/span#_gt##_lt#span dir="LTR" style="font-size#_sc#10.5pt;font-family#_sc#" arial","sans-serif""=""#_gt##_lt#span dir="LTR"#_gt##_lt#/span#_gt#.#_lt#/span#_gt##_lt#span lang="HE" style="font-size#_sc#10.5pt;font-family#_sc#" arial","sans-serif""=""#_gt##_lt#o#_sc#p#_gt##_lt#/o#_sc#p#_gt##_lt#/span#_gt##_lt#/p#_gt# #_lt#p class="MsoNormal" dir="RTL" style="font-family#_sc# Arial, Helvetica, sans-serif; font-size#_sc# 14px; text-align#_sc# justify;"#_gt##_lt#span lang="HE" style="font-size#_sc#10.5pt;font-family#_sc#" arial","sans-serif""=""#_gt#לאורך העלילה עוברות הדמויות חוויות מרגשות, עצובות ומדכאות שמתוארות להפליא בתיאורים אנושיים שכל ילד יכול להתחבר אליהם. כך מצליח הסופר לשמר את האותנטיות ולהעביר את התחושות ואת המציאות הכואבת של חולי הסרטן אל הקוראים. אני ממליצה לכולם לקרוא את הספר ולקבל טעימה קטנה מחייהם של בני הנוער החולים בסרטן.#_lt#o#_sc#p#_gt##_lt#/o#_sc#p#_gt##_lt#/span#_gt##_lt#/p#_gt# #_lt#p class="MsoNormal" dir="RTL" style="font-family#_sc# Arial, Helvetica, sans-serif; font-size#_sc# 14px; text-align#_sc# justify;"#_gt##_lt#span lang="HE" style="font-size#_sc#10.5pt;font-family#_sc#" arial","sans-serif""=""#_gt#זה ספר שקשה להתנתק ולשכוח ממנו בסיום הקריאה. הספר גרם לי להסתכל על החיים בצורה שונה, "נתן לי פרופורציות". מי אני שאתלונן אם יש בני נוער חולים שנלחמים על חייהם בכל יום־ויום? הסיפור אמנם אינו אמיתי, אך מקרי אהבה כאלה מתרחשים גם במציאות שלנו היום.#_lt#/span#_gt##_lt#/p#_gt##_lt#p class="MsoNormal" dir="RTL" style="font-family#_sc# Arial, Helvetica, sans-serif; font-size#_sc# 14px; text-align#_sc# justify;"#_gt##_lt#span lang="HE" style="font-size#_sc#10.5pt;font-family#_sc#" arial","sans-serif""=""#_gt##_lt#br#_gt##_lt#/span#_gt##_lt#/p#_gt##_lt#div style="text-align#_sc# justify;"#_gt##_lt#font face="Arial, sans-serif"#_gt##_lt#span style="font-size#_sc# 14px;"#_gt##_lt#b#_gt#ג'ון גרין, "#_lt#/b#_gt##_lt#/span#_gt##_lt#/font#_gt##_lt#b style="font-family#_sc# Arial, sans-serif; font-size#_sc# 10.5pt;"#_gt#אשמת הכובים", #_lt#/b#_gt##_lt#b style="font-family#_sc# Arial, sans-serif; font-size#_sc# 14px;"#_gt#הוצאת הכורסא, ידיעות אחרונות וספרי חמד.#_lt#/b#_gt##_lt#/div#_gt##_lt#div style="text-align#_sc# justify;"#_gt##_lt#span style="font-family#_sc# Arial, sans-serif; font-size#_sc# 10.5pt;"#_gt##_lt#br#_gt##_lt#/span#_gt##_lt#/div#_gt##_lt#div style="text-align#_sc# justify;"#_gt##_lt#span style="font-family#_sc# Arial, sans-serif; font-size#_sc# 10.5pt;"#_gt#תמונה#_sc# יח"צ. הוצאת הכורסא, ידיעות אחרונות וספרי חמד, עיצוב העטיפה#_sc# סטודיו עדה רוטנברג.#_lt#/span#_gt##_lt#br#_gt##_lt#/div#_gt##_lt#/blockquote#_gt##_lt#/blockquote#_gt##_lt#/blockquote#_gt##_lt#/blockquote#_gt##_lt#/blockquote#_gt##_lt#/blockquote#_gt##_lt#p class="MsoNormal" dir="RTL" style="font-family#_sc# Arial, Helvetica, sans-serif; font-size#_sc# 14px; text-align#_sc# justify;"#_gt##_lt#span dir="LTR" style="font-size#_sc#10.5pt;line-height#_sc#115%"#_gt##_lt#o#_sc#p#_gt##_lt#/o#_sc#p#_gt##_lt#/span#_gt##_lt#/p#_gt#