אסגר פרהאדי חורג מגבולות המלודרמה, לטובת סרט אמוציונלי ומצוין. שני קיניסו על "העבר"
07:39 (08/06/14) שני קיניסו

אחמד (עלי מוסטפה) הוא גבר איראני שחוזר לפריז, על־מנת להסדיר באופן חוקי את גירושיו ממארי (ברניס בז'ו), אשתו לשעבר, ממנה התגרש רק שנה קודם לכן. הסרט נפתח בסצינה אילמת ומבריקה, כאשר הם נפגשים בשדה התעופה ומארי באה לאסוף אותו. הוא מגלה שבניגוד להבטחתה, היא לא הזמינה לו חדר במלון, ולכן הוא ייאלץ לגור בביתו הקודם ביחד עם שתי בנותיה האחרות מנישואיה השונים. בנוסף לכך, הוא גם ייאלץ להתמודד עם נוכחותו של הגבר החדש בחייה של אשתו לשעבר, בעל המכבסה סמיר (טאהר רחים) ועם בנו הקטן, פואד, זאת בנוסף לכך שמארי היא כבר בשלבי הריון מוקדמים גם מסמיר. אט־אט המתחים בין כל הנוכחים בבית יתגברו ויצופו מחדש, ובכלל כל הדינאמיקה הביתית ומערכות היחסים השונות יתערערו, כשיתגלה לאחמד שאשתו של סמיר מאושפזת בתרדמת עמוקה בבית החולים בעקבות ניסיון התאבדות. על פניו, עלילת סרטו החדש של הבמאי האיראני אסגר פרהאדי (שזכה לפני כמה שנים בפרס האוסקר לסרט הזר על סרטו המעולה "פרידה") נראית מוכרת להחריד ונשמעת כמו כל מלודרמה טיפוסית, אך לא רק שקביעה זו תהיה פסולה ותחמיץ את כל משמעותו של הסרט המורכב הזה, אלא היא גם תחטוא לכוונותיו של פרהאדי, שכבר עכשיו ניתן לקבוע שמדובר באחד מהבמאים החשובים והאנושיים ביותר בקולנוע כיום. אף על פי שמו של הסרט, איננו כמעט יודעים דבר על העבר של הדמויות - פיסות מידע מעברן מתגלות טיפין טיפין וכמו פאזל, כאשר החלקים מתחילים להתבהר והתמונה נעשית רק יותר ויותר מורכבת, העבר עדיין נוכח באווירתו ובשתיקות בין הדמויות בכל אחת ואחת משניות הסרט הנהדר הזה. בכל סצינה בסרט, אנחנו מגלים לא רק עוד פיסה מאותו עבר כה מסקרן ומעורפל, אלא גם מגלים דברים נוספים אודות הדמויות ואישיותן - מהלך מבריק שגורם לקהל לשנות את יחסו לדמויות בכל סצינה וסצינה. פרהאדי, שגם כתב את התסריט, לא נוקט עמדה או בוחר צד - הוא מציג בפנינו את הסיפור המורכב הזה באופן אנושי עד כאב, ומשכיל לא לשפוט את דמויותיו ולו פעם אחת, אלא מביט עליהן בחמלה רבה ובסימפטיות מעוררת הערכה. ובכלל, בסרט בחינה מחודשת והסתכלות מרתקת על ז'אנר המלודרמה בכללותו. כאמור, המציאות בסרטיו של פרהאדי היא מורכבת מאוד, מציאות שהתנועה הרגשית בתוכה היא סוערת ואמביוולנטית - סערות הנפש הרגשיות הן סערות של ממש, אשר מתבטאות גם במזג האוויר הסוער לעתים גם בחוץ - דוגמה לסמליות היתר שהסרט לוקה בה לפרקים, אך גם ליקוי זה מעניין, כי גם בו יש בבחינת האמצעים הסמליים השונים של המלודרמה. המשחק עצמו לא פחות מוירטואוזי: השחקנים המשובחים מצליחים לעצב באופן מרשים דמויות מגוונות ורבות מימדים."העבר" עוסק בשאלות אתיות רבות, ובכלל בשאלות על אחריות ולקיחתה. הוא עוסק בקביעת החלטות, ובכלל האם ראוי בסיטואציות מסוימות לקבל החלטה, ובכך להשפיע על מציאות החיים היומיומית של הגיבורים. מהבחינה הזאת, זה מה שהופך את "העבר" לסרט כל־כך מצוין, שתמונת הסיום הנפלאה שלו ולא רק היא, נשארים לא מעט במחשבות, הרבה לאחר שהאור באולם דלק ואתה מתחיל לחשוב איך לקבל החלטות מעתה ואילך - וזה כלל לא משנה אם אתה תקוע באותו המצב כמו גיבורי הסרט או לא, כי המציאות בסרטיו של פרהאדי מורכבת משכבות-שכבות. קרדיט צילום: יח"צ