שני קיניסו מבקר את סרטו של רשף לוי, לצוד פילים- מתוך פסטיבל הקולנוע בירושלים
21:10 (28/05/14) שני קיניסו

כבר הרבה מאוד זמן שלא ראיתי סרט שכל כך עצבן אותי כמו סרטו החדש של רשף לוי "לצוד פילים". לסרט הזה, שפתח את פסטיבל הקולנוע בירושלים השנה, היה את כול הפוטנציאל להיות קומדיה אנושית קטנה וחביבה. בעייתו של הסרט נעוצה בעובדה שפשוט שום דבר לא עובד בו. לפני שאמשיך בביקורת חשוב לי לציין ולהדגיש משהו- אין לי דבר נגד סרטים שכול מטרתם היא לבדר, ומחשבתו של הבמאי בעת הסרטת הסרט הייתה מוקדשת בעיקר לקהל. אך כמו שאסביר בהמשך, במקרה הזה, לצערי, זה שפוט לא עובד.יונתן (גיל בלנק) הוא נער בן 12, נער חכם מאוד ומנודה חברתית. אביו של יונתן (צביקה הדר) עובד כמאבטח בבנק בירושלים ובתקרית בתחילת הסרט שיונתן עד לה הוא מת במהלך עבודתו. מנהל הבנק (משה איבגי) מסרב לשלם פיצויים למשפחת הנפטר ואף מנצל את אמו של גיל (יעל אבקסיס). בייאושו גיל פונה אל סבו אליהו (ששון גבאי), אותו הוא פוגש לראשונה מכיוון שאביו של גיל וסבו היו בסכסוך מאז שגיל נולד. גיל מבלה זמן בבית האבות יחד עם סבו וחברו הטוב ניק (מוני מושנוב) שניהם אנשי לח"י מזדקנים. בהמשך מתברר שבתקופת המנדט הבריטי סבו של גיל וחבריו, במסגרת פעילותם המחתרתית, נהגו לשדוד בנקים של הבריטים בארץ. ביחד הם הוגים רעיון לשדוד את הבנק שבו אביו של גיל עבד. לחבורה חובר בהמשך גיסו של אליהו (פטריק סטיוארט) שחקן בריטי שייקספירי כושל, שבואו לארץ מעורר מתחים ישנים בינו לבין אליהו- הן מתחים על רקע היסטורי בעקבות שנות שלטון המנדט, והן מתחים משפחתיים, וזאת מפני שאליהו נשוי לאחותו של השחקן הבריטי ומהיא מאושפזת בבית האבות בו גם הוא מתגורר.אחת הבעיות המרכזיות של לצוד פילים זה התסריט והמבנה שלו- העלילה מתפזרת להרבה מאוד כיוונים ויורה הרבה מאוד כדורים לאוויר ומפספסת את המטרה שלה. במהלך הסרט לוי מעלה מגוון רחב של נושאים- אובדן, זקנה, פירוק המשפחתיות ועוד.. אבל כאמור בגלל שהמבנה של הסרט כל כך לא אחיד ולעיתים קרובות קורס אל עצמו הנושאים סתם נזרקים אל חלל האוויר בלי שהם יהיו מטופלים באופן ובעומק הראויים- ולראייה, החיבור בין הסצינות השונות בסרט פשוט רע ולא עובד מבחינה רעיונית ורגשית. זאת בנוסף לכך שהסרט כושל בכך שהוא מנסה לשלב בין הקומי לדרמטי, וגם את זה הוא עושה באופן רע ולא אמין. לדמות של הדוד הבריטי אין שום הצדקה מבחינה תסריטאית, ובאופן כללי פעמים רבות לי היה נראה כאילו פטריק סטיוארט מובך מכול העניין. דבר נוסף שהסרט לוקה בו זה אי הצלחתו לייצר רגש והזדהות עם גיבורי העלילה. לאורך כול הסרט אנו לא חשים סימפטיה לדמויות ולמהלכים העלילתיים שקורים מולנו. בשביל לייצר סימפטיה כזו אנו זקוקים לדמות סימפטית ולתפניות עלילתיות מסקרנות- ובשני התחומים הסרט כושל- הדמויות לא מעניינות במיוחד ואף חמור מכך לא מפתיעות- זאת מכיוון שדמותם מעוצבת ברישול ובאופן לא מעניין במיוחד. הוא אף לא משכיל לעשות שום שימוש מעניין בעברם ההיסטורי של הגיבורים.לצוד פילים הוא גם סרט וולגרי ומאוד חסר טעם בבדיחות שלו- אני מודה שכבר עבר הרבה מאוד זמן בו לא צחקתי אפילו פעם אחת בקומדיה- זה מכיוון שהבדיחות במהלך הסרט פשוט סרות טעם ומכילות סטריאוטיפים רבים.אך מבחינתי הדבר הגרוע מכול שלוקה בו לצוד פילים זה הצגת הדמויות הנשיות (או במילים אחרות שובניזם). באחת מהסצינות המביכות והגרועות ביותר מכול בחינה בסרט גיבוריו צופים באחות צעירה (רותם זיסמן כהן) בבית האבות בעת שהיא עוזרת לאשתו של אליהו ששורה בקומה. בעת שהיא עוזרת לה היא מקשיבה למוזיקה ורוקדת באופן מיני ומוחצן. כבר הרבה זמן שלא נתקלנו בשובניזם הישן והטוב שגורס שמטרתם של הנשים היא לעורר מינית את הגברים (ולפי אחת "הבדיחות" בסרט- כאשר אישה בישראל מזמינה גבר לקפה זה אומר שהיא רוצה לעשות איתו סקס. רק שתדעו).האלמנט היחיד שמעניין בלצוד פילים זאת הסאטירה החברתית ברוח המחאה החברתית, והרצון של האזרח למרוד כנגד הבנקים והכוחות הגדולים. גם נושא זה נזרק לתוך בליל הנושאים הרחב של לצוד פילים, שהוא אחד הסרטים הפתטיים והרעים שראיתי לאחרונה, והוא אחד מהמעומדים לייצג את ישראל בקטגוריית הסרט הטוב ביותר בפסטיבל אופיר (האוסקר הישראלי) שבמידה והוא ייבחר הוא יהיה הסרט שייצג את ישראל באוסקר, על חשבון סרטים מעולים כמו מי מפחד מהזאב הרע והנוער.