שני קיניסו ממליץ לכם לצפות ב"כוח משיכה", סרטו החדש של אלפונסו קארון.
10:27 (07/03/14) שני קיניסו

"כוח משיכה", סרטו החדש של אלפונסו קארון, הוא ללא ספק הרפתקה קולנועית ייחודית וחד פעמית בנוף הקולנועי הנוכחי. הוא ללא שום ספק אירוע קולנועי גדול, מהסוג שמגיע אחת לכמה שנים. בדרך כלל אני די נרתע מסרטים שמייצרים סביבם באזז ענקי ומעוררים ציפייה ענקית, ופעמים רבות לא מוצדק במיוחד. הדוגמה הכי טובה בנושא הזה היא "אווטר", סרט שעם כל כמה שאני מעריך את פריצת הדרך הטכנולוגית שלו, פשוט לא סבלתי. פה המקרה שונה. זהו סרט שסחף אותי לחלוטין וסיפק לי חוויה חד פעמית.ד"ר ראיין סטון (סנדרה בולוק) היא אסטרונאוטית במשימתה הראשונה, חלק מהצוות של מעבורת החלל אקספלורר שנשלחו לתקן את טלסקופ החלל האבל. המשימה, שמתחילה באופן שגרתי, מתחילה להשתבש כאשר הרוסים מנסים להפיל לווין מושבת, דבר שמוביל לתגובת שרשרת שבה פסולת הלווינים מצטברת לענן חלקיקים קטלני שנע במהירות במסלול שבו נמצא הצוות. הפגיעות הללו מותירות שני אנשי צוות בלבד בחיים, סטון ואיש הצוות הוותיק והמנוסה, מאט קוולסקי (ג'ורג' קלוני), שזוהי משימתו האחרונה. מהנקודה הזאת, קוולסקי ינסה להנחות את סטון בניווט של 100 ק"מ עד תחנת החלל הבין-לאומית, התחנה שמהווה את סיכוים היחיד לשרוד. *YouTube:e3IAvPyJA1s?rel=0* "כוח משיכה" הוא סרט פורץ דרך מבחינה טכנולוגית, אתה מרגיש פיזית שאתה נמצא למשך שעה וחצי בחלל. מדובר בסרט שהוא ללא ספק גם חצי סרט אנימציה: טכנולוגיית ה-live action סייעה רבות בפיתוח העולם החזותי של הסרט. כמו כן, ההישגים הטכנולוגיים החדשניים שלו, גוררים השוואות בלתי נמענות ליצירת המופת של סטנלי קובריק "2001- אודיסאה בחלל" מ-1969. הסרט הזה היה פריצת דרך טכנולוגית בכול הקשור להדמיית מסע בחלל. אך, בניגוד ליצירת המופת ההיא שעסקה באופן פילוסופי ועמוק במיוחד ביחסים שבין האדם לטכנולוגיה, כוונותיו התסריטאיות של "כוח משיכה" קטנות וצנועות יותר.בראש ובראשונה זהו סרט שמציג נקודת מבט של דמות אחת בלבד, על כל קשייה, התלבטויותיה, חששותיה והחל מאמצע הסרט אנו מגלים גם את עברה ואת הטראומה שהיא נושאת עמה. במשימה זו סנדרה בולוק (שחקנית שאני מודה שאני לא מאוהביה), עומדת בהצלחה ומצליחה לשאת באופן מכובד מאוד סרט שלם על כתפיה. ובכלל, התסריט של כוח משיכה הוא פשוט ביותר ולא מסובך יותר מדי.הצילום של עמנואל לובוצקי (שגם צילם את סרטו הקודם של קוארון "הילדים של מחר" המצויין מ-2006), אשר תורם באופן המשמעותי ביותר לעיצוב נקודת המבט הזאת, הוא לא פחות ממדהים. כמעט כל הסצינות בסרט מצולמים בשוטים בודדים וארוכים, כאשר מצלמתו של לובצקי, שמנותקת מכוח המשיכה אף היא, שטה לה באופן חופשי ולעיתים אף מופשט לחלוטין במרחבי השוט. קחו לדוגמה, את השוט שמגיע בתחילת הסרט ובו מצלמתו של לובצקי נכנסת באופן פיזי לתוך הקסדה של סטון- זוהי תנועת מצלמה אפקטיבית ביותר, וחזקה מאוד מבחינה פסיכולוגית (הן של הדמות, והן של צופי הסרט). הצילום של הסרט הוא אחד מהאמצעים המרכזיים שתורמים לתחושה הכה-ריאליסטית של הסרט. ובכלל, כוח משיכה הוא סרט שדן באופן מעניין במיוחד בפילוסופיה של התנועה בכלל, והתנועה הקולנועית בפרט.דבר נוסף שתורם לכך הוא התלת ממד- לא מדובר בשימוש מעצבן ומיותר בטכנולוגיה הזאת. להפך, מדובר בשימוש חכם ומדהים מבחינה אומנותית, שימוש שהוא הרבה יותר מושכל וחכם מהשימוש בו ב"אווטאר".הבימוי של אלפונסו קוארון הוא אמין ואפקטיבי. הוא מביים בהצלחה רבה, סצנות מורכבות ומותחות שכלולות בהם מידה רבה של רגש, שלפעמים גובל בקיטש.אבל זה לא משנה. "כוח משיכה" הוא חוויה קולנועית ייחודית, מהסוג שאתם לא רוצים לפספס. ותרשו לי לסיים בקלישאה חבוטה ומעצבנת, אבל לאחר שתראו את הסרט בקולנוע היא תקבל משמעות חדשה לחלוטין - אם יש רק סרט אחד שאתם עומדים לראות השנה בקולנוע "כוח משיכה" צריך להיות הסרט. תמונה: יח"צ.