שני קיניסו מבקר את הסרט הישראלי החדש של יובל אדלר- "בית לחם", המתאר את הסכסוך הישראלי-פלסטיני
15:29 (26/02/14) שני קיניסו

"בית לחם", הסרט שנבחר לייצג את ישראל בטקס האוסקר השנה, הוא אחד מהסרטים היותר בעייתים שיצא לי לראות לאחרונה. מצד אחד מדובר בסרט מרשים וסוחף בכל רמה שהיא, אך, מצד שני, מדובר בסרט מאוד בעייתי ואף חד ממדי במקומות מסוימים בהצגת הסכסוך הישראלי-פלסטיני.עלילת סרט הביכורים של יובל אדלר עוסקת בסוכן שב"כ בכיר, רזי (צחי הלוי) ובמשת"פ הפלסטיני שלו נער בשם סנפור (שאדי מרעי), בתרגום חופשי מערבית: צעיר. שנתיים לפני תחילת העלילה בסרט, רזי מגיס את סנפור להיות הסוכן שלו בבית לחם. סנפור הוא אחיו של איברהים, אחד ממפקדי גדודי חללי אל-אקצא, שבתחילת הסרט אחראי לפיגוע רב נפגעים ברחוב קינג ג'ורג' בירושלים, פיגוע שאכן התרחש בעיצומה של האינתיפאדה השנייה (והסרט כאמור מתרחש בתקופה זו). לאחר הפיגוע, השב"כ לוחץ על יחידתו של רזי ללכוד את איברהים, ורזי נעזר במידע של סנפור. ככל שהסיפור מתקדם, נעשים מעורבים בעלילה גם המשנה של אחיו של סנפור בארגון, פוליטקאי מושחת מהרשות הפלסטינית, ויחסיו של סנפור עם אביו שהעריץ את אחיו הגדול. רוב הסרט מתמקד במערכת היחסים דמוית האב והבן שנרקמה בין סנפור לרזי, בזמן שסנפור קרוע בין מחויבותו לרזי לבין לחצי המשפחה והסביבה הרבים והכבדים.אין ספק ש"בית לחם" הוא סרט מיומן מבחינה קולנועית- הבימוי של אדלר לאורך הסרט והסיטואציות השונות המוצגות בו הוא לרוב חכם ואמין, והוא בהחלט סוחף ומצליח לייצר מתח לאורך רובו של הסרט, אך כושל במידה רבה בייצור סימפטיה לדמויות הראשיות, שכן כל הסרט מבוים ביובש רב, דברים שתורם לו ברגעים מסוימים ובאחרים פוגם בו. כאמור, ישנן מספר סצנות מצוינות בסרט, ובראשן סצנת המרדף אחרי אחיו של סנפור. זוהי סצנת מיומנת ומרשימה- וללא ספק מהווה את אחד משיאי הסרט.לצערי הרב, פה הסתיימה התרשמותי מהסרט. הבעיה העיקרית ב"בית לחם" היא שהוא חסר כל מורכבות אידאולוגית. הוא לא מייצר שום אמירה חדשה שנוגעת לסכסוך הישראלי-פלסטיני, ואף חמור מכך, הוא מנציח אותו. הסרט נגמר איך שהוא נגמר וזה המצב, ושנתמודד. האם אני מצפה מכל סרט שעוסק בנושא פוליטי כלשהו ברחבי העולם שיגיע בסופו לתובנות חדשות כלשהם? במידה מסוימת כן. אם אלו סרטים שעוסקים בנושאים פוליטיים, אני גם מצפה מהם שינקטו סוג מסוים של עמדה ויעמדו מאחוריה לכול אורכו. יובל אדלר מסרב לקחת את העמדה הזאת (דבר שהוא גם הצהיר לפני חודש בראיון לקראת יציאת הסרט ב"מוסף הארץ") וזו טעות לדעתי. בביקורות רבות הושווה הסרט לסדרת הטלוויזיה האמריקאית המשובחת "הסמויה" (סדרה שמתרחשת בעולם בבולטימור וחלק מעלילתה נסובה סביב הסוכנים המושתלים שם, והקשר הנוצר בין בינם לבין השוטרים המפעילים אותם). ההשוואה הזאת, שהיא כמובן נכונה, יכולה להצטרף להשוואות רבות ואחרות של סרטי מאפיה ופשע רבים. אין לי בעיה עם כך שיובל אדלר ניסה ליצור סרט מתח טהור, להפך - אני אפילו מברך על כך ומקווה שהוא יחזור לז'אנר הזה בעתיד. אבל גם אם זה מה שאדלר ניסה לעשות, הוא עדיין צריך לשלב בסרטו אמירה שהיא אקטאולית למצב האבסורדי הזה. בעיה נוספת בסרט היא החד-ממדיות שלו. סוכן השב"כ מוצג כמלאך שרק רוצה בטובתו של סנפור, ולאורך הסרט, כשסנפור מסרב לעזרה זו, הוא ישר פונה לפתרון הכי פשוט. הייתי גם רוצה שאדלר יביא לי טיפה יותר מנקודת מבטו של סנפור- לאורך כול הסרט- כמו שלא חשתי הזדהות עם סוכן השב"כ, גם לא חשתי הזדהות עם סנפור ועם המצב הבלתי אפשרי שהוא נקלע אליו. בית לחם, עשוי בדיוק כמו שהאמריקאים אוהבים- לקחת נושא קשה מסובך ועצוב כלשהו, ולעשות עליו סרט בלי לדבר עליו באמת.בית לחם' הוא סרט מרשים שאף על פי ההסתייגות שלי ממנו אני יותר ממליץ לצפות בו - הוא סוחף ומספק בידור קולנועי טוב. אין ספק שאחכה בקוצר רוח לסרטו הבא של אדלר. לא כל יום מגלים במאי חדש לחלוטין עם כשרון כזה. אך בפעם הבאה, אני מקווה שהוא לא יפחד לקחת עמדה זכויות יוצרים על התמונה- יחצ הסרט בית לחם