כך מדרדרים את הנוער של היום - בכמה מילים, מתנות מפתות ומותגים. מי אמר החפצה ולא קיבל?
18:08 (26/12/13) טל ניסן

היום התפרסם בעמוד הפייסבוק של אחד מעיתוני הנוער המובילים הסטטוס הבא: "נערה אמיתית לא תסרב לאאוטפיט הכולל שמלה, תיק, שרשרת, טבעת ונעליים בשווי מעל 1000 ש"ח! כנסו ואולי תזכו...". לכאורה רוב האנשים יעיפו על זה מבט, יעקמו אף (או יתלהבו, תלוי במי מדובר), וימשיכו הלאה. אבל לי נמאס להמשיך הלאה. נמאס לי להבליג. מדי יום חברות וארגונים מזרימים לרשתות החברתיות ומשם לתודעה שלנו, עשרות, מאות ואלפי מסרים תת-הכרתיים (או במקרה הזה, מאוד לא תת-הכרתיים, כי מי צריך מסר סמוי כשאפשר לומר את האמת בפרצוף?). שובניזם הוא תופעה מוכרת ביח"צ ופרסום, אנחנו נחשפים להערות ותמונות שובניסטיות בלי הפסקה. גם במגזינים שפונים לנשים ובראשן עומדות נשים, לא חוסכים בהחצנת השובניזם וההחפצה, כי נשים צריכות להבין- הן רכוש, רכוש של גבר, ונערה אמיתית צריכה להשקיע בהופעה מפוצצת ולאהוב את כל האקססוריז, האופנה והאיפור- כי היא נערה אמיתית! אומרים ש"הנוער של היום" על הפנים. שאין לנו עתיד, שהעולם יראה זוועה כשאנחנו ננהל אותו. בכל מצב ודיון אחר, ייתכן שהייתי חולקת על המשפט הזה במאות קריאות "בוז". אבל האמת היא שבנושא הזה כולם צודקים- בעתיד הלא רחוק אנחנו ננהל את המדינה, אחרי כמות נכבדת של מנות ערכים מצוינים כמו- גזענות כלפי ערבים (מישהו ראה תכנית טלוויזיה שבה מציגים ערבים בלי סטריאוטיפים מובהקים?), אפליה על רקע גוון עור (מי אמר מחנה ריכוז ומספרים? סליחה, אסור להשוות), שובניזם בפרסום ("את לא מחליטה עליי!", "כשאת אומרת לא, למה את מתכוונת?"), תחרותיות מוגזמת (ריאליטי? רק 80 תכניות במקביל, כוכבי הזיה), מרדף אחרי הזמן ואינדוודואליזם (50% גיוס ובודדים שעושים ש"ש/מכינה), זלזול וחוצפה (מתי חוזר האח הגדול?), מילים יפות ("תשתמשי בגוף שלך כדי לפתות את הנסיך"- מתוך בת הים הקטנה) ועוד ועוד. *אובייקט:פרסומות* בואו נשחק משחק קצר. תרגמו בקול רם את המילים הבאות לעברית: manager, teacher, secretary, officer, chef, pilot, coach, researcher, lawyer...עכשיו קראו אותם שוב ושימו לב למגדר שאתם נותנים לכל אחד מבעלי המקצועות – מורה בזכר או בנקבה? מנהל או מנהלת? שוטר או שוטרת? מאמן או מאמנת? אנחנו חיים בתוך תבניות שהכתיבו לנו. גדלנו על תכניות שבהן רואים אישה כעקרת בית, אז זה מה שאנחנו מכירים. במונחים תקשורתיים קוראים לזה "הבניית מציאות", אני קוראת לזה לולאה של מכורים- אנחנו פשוט נותנים לזה לשלוט בנו, נותנים לכל אותם דברים שזזים סביבנו בלי שנרגיש, להגיב במקומנו למה שקורה מסביב. ואין לנו מנגנוני ביקורת, אין לנו מנגנוני הגנה, ואנחנו חשופים כביום היוולדנו לרעש שבחוץ. מתי בפעם האחרונה עשיתם משהו עם כל הרע הזה שמסביב? מתי אמרתם די? אני לא טלית שכולה תכלת, ולא יוצאת כל יום למחאות- אבל מפריע לי, ואולי זו ההתחלה. אולי הגיע הזמן להרים את הכפפה, לצאת מהפייסבוק לרחוב... למי יש את האומץ לקרוא תיגר? מי תהיה האישה שמעבר לדיבור בלשון נקבה ולהכרזות בכנסת, תהפוך את הרעיון לחקיקה? מתי "האויבת שבפנים" תתגלה כפושעת ולא כנערצת? מתי... אולי אף פעם. אז נראה שאני לא נערה אמתית. אני לא בדיוק עומדת בסטנדרטים. פנינו לאן? פנינו לאבדון מוחלט. אם בנות עושות לייקים ומגיבות באהדה לסטטוסים מזעזעים כמו: "אל תביא בחורה זולה ותקרא לעצמך גבר... תביא כמה בחורות זולות, תפתח בית זונות ותקרא לעצמך איש עסקים!". ואתם יודעים מה הכי עצוב? הן אפילו לא מבינות. בדיוק כמו אותה נערה בת 12 שהסכימה לקיים יחסי מין (לכאורה) עם למעלה מ-10 בנים שגדולים ממנה בשנה-שנתיים ויותר... מאיפה הם לומדים את זה? מאיפה הם שואבים את זה? מאותם סטטוסים, מאותו מגזין שבוחר להיות רדוד בשביל רייטינג (שמתרגם לכסף) במקום לקחת אחריות לחנך, מאותן תכניות בערוצי הילדים שמראות הכל (13 אירועים אלימים בתכנית ילדים, ולא נדבר על אקטים מיניים)... איך מתקנים את זה? אין לי מושג. זה בידיים שלנו, צריך רק למצוא את הדרך... תמונה: צילום מסך, מתוך פייסבוק