חשבתם פעם שאולי לא כל אזרחי מדינת ישראל מזדהים עם "התקווה"? אולי בעצם, הם בכלל לא מעטים... טל ניסן מסבירה למה ומציעה חלופות
16:12 (20/09/13) טל ניסן

"התקווה". לא צריך לומר יותר מזה. כולנו יודעים במה מדובר, כולנו יודעים את המילים בעל פה, כולנו (טוב נו, רובנו) שרים אותו בגאווה. מהרגע הראשון בבית הספר לימדו אותנו ש"ההמנון זה אחד מהסמלים הכי חשובים שיש למדינת ישראל". אנחנו שומעים אותו בכל טקס, הוא תלוי לנו בכל כיתות הלימוד, ורובנו מרגישים יראת כבוד מאוד גדולה- ההמנון הוא ממש בנפשנו. לומר מילה רעה על ההמנון, לבקר אותו, זה לא משהו שרובנו מסוגלים לו, או חושבים עליו בכלל. מאז ומתמיד חונכנו על כך שזה דבר קדוש, שלא נוגעים בזה, שלא מזלזלים בזה, שהמילים האלו הן "נפש יהודי הומיה"... אך האם כל האזרחים בישראל מזדהים עם ההמנון? ובכן, לא. הנתון הבא אולי עשוי מעט להפתיע אתכם, אבל 20% מאזרחי המדינה לא מזדהים עם התקווה. נתון שאם מנתחים אותו היטב, אפשר להבין מאיפה הוא מגיע. קודם כל, לא כל אזרחי מדינת ישראל הם יהודים- חיים כאן גם אזרחים נוצרים, מוסלמים ועוד. מעבר לזה, מאות אלפי אנשים נוספים מגדירים עצמם כ"חסרי דת" (אתיאיסטים), ורבים נוספים סולדים מהאופי הדתי שההמנון מציג, ופשוט מהעובדה שרבים לא יכולים להזדהות איתו מתוקף זהותם, אך למרות הכל נדרשים לכבדו על פי חוק. לא אחת נשמעו קולות הקוראים להחליף את ההמנון. למה בעצם ההמנון צריך להיות כה "יהודי", אם מגילת העצמאות דוגלת ב"ללא הבדל דת, גזע ומין"? למה שלא יהיה לנו המנון עם מסרים אוניברסאליים הקשורים לסובלנות, אחווה ורעות? המנון שכל אחד יכול להזדהות איתו.מערער קצת? גם אותי. בפעם הראשונה שמישהו אמר לי שהוא חושב שצריך לשנות את ההמנון, הזדעזעתי, הייתי על סף לקרוא לו "עוכר ישראל". אבל לאט לאט זה חלחל, והתחלתי להבין שיש מקום למקצה שיפורים... מקצה שיפורים רציני מאוד. אז מה הן החלופות שאני מציעה? ובכן, אחרי חיפושים ברחבי הרשת, וסינון השירים שלא יכולים להתאים למגוון האירועים הרחב שבו משמיעים את ההמנון, הגעתי אל 3 הגדולים. כמובן שהאופציה האידאלית ביותר היא לכתוב המנון חדש- לקבץ מספר אנשים שעובדים במקצועות שונים, גרים במקומות שונים, מגיעים מכל קצוות האוכלוסייה ומכל הרמות, כל הדתות... בקיצור, המון אנשים שישבו יחד, בקבוצות מיקוד, וינסו למצוא את "הנוסחה" להמנון שיוכל לייצג את כולם. מצעד ההמנונים הקיימים: במקום הראשון: עוד חוזר הניגון / נתן אלתרמן עוד חוזר הניגון בהחלט שונה בנוף משאר ההמנונים, או ממה שדיברתי עליו בתחילת הכתבה. הוא פחות מדבר על המסרים החברתיים, ההדדיות בין אנשים, ובעיקר מתרכז בהתבוננות העצמית והסביבתי של האדם כלפיו והחוצה. אלתרמן כתב "רגע של הולדת" ב"ירח", וגם בשיר זה אפשר למצוא את אותו הרעיון, היכולת של האדם להסתכל על כל אותם פלאי טבע והעולם שסביבו, להבין שהם תמיד ישנם והוא זה שחולף, עובר אורח בעולם. ולמרות הכל, אתה משאיר חותם בכל מקום אליו אתה מגיע, עם המון אמונה בעצמך ובדרך שלך. וזו גדולתו של האדם, גדולתו של השיר, ההרהור במהות ובמקום שלנו כאן. *אובייקט:עוד חוזר הניגון* במקום השני: שחקי שחקי (אני מאמין) / שאול טשרניחובסקי שחקי שחקי כבר הוכתר כהמנון של תנועת הנוער הקומוניסטי והנוער העובד והלומד. השיר מדבר על האמון בין בני האדם ("כי עוד אאמין באדם, גם ברוחו, רוח עז"), באחווה וברעות, בעתיד ובשלום. אין צורך להכביר במילים, מספיק לקרוא את הטקסט של טשרניחובסקי כדי להתאהב. רבים בארץ רואים בשיר הזה כמתאים וראוי להחליף את "התקווה". צודקים. *אובייקט:שחקי שחקי* במקום השלישי: עץ השדה / נתן זך אז אם דיברנו קודם על שיר שאמור להתאים גם לימי זיכרון, ייתכן וזה מכולם תואם מאוד גם את ההגדרה הזו ("כמו העץ האדם נגדע... קברו אותי בחלקה של אפר"). מנגד, אולי הוא גם קשה מדי, במילותיו, כדי להיות המנון המדינה. אבל אין ספק שזה מסוג השירים שמאחדים אותנו, בלי הבדלי דת, גזע, מין וכיו"ב. בסופו של דבר, כולנו קצת כמו עץ השדה. *אובייקט:עץ השדה* עם קצת חיפוש ברשת, תוכלו למצוא עוד לא מעט שירים שיכולים להתאים לקטגוריה ("כולנו זקוקים לחסד", לדוגמא)... צריך רק לשבת ולקרוא את המילים. זכויות היוצרים על התמונה שייכות ל KUDUMOMO, מאגר פליקר