העמוד "אחת מתוך אחת" פרסם בחודשים האחרונים למעלה מ-1,000 סיפורים של נשים וגברים שחוו הטרדה ואונס. טל ניסן מראיינת את אחת ממנהלות העמוד, גל שרגיל.
15:45 (10/09/13) טל ניסן

הטרדה מינית. אנחנו שומעים את הצירוף הזה כמעט בכל מהדורת חדשות, בכל עיתוני הבוקר. אנחנו קוראים שוב ושוב על המעשים הקשים, על ההשלכות הנפשיות והחברתיות, אבל לא באמת מסוגלים לתפוש שהמעשים האלו הם מציאות, ולא סרט. גברים ונשים שעוברים הטרדה מינית, בלי הבדלי גיל, לרוב מסתגרים בתוך עצמם, מתקשים לדבר ולספר, נשברים מבפנים ושומרים הכל בבטן. עמוד הפייסבוק "אחת מתוך אחת" (וגם העמוד לגברים "אחד מתוך שישה"), הצליחו לחולל מהפכת רשת בנושא. למעשה, הם הצליחו ליצור קבוצה תומכת ומחבקת של אנשים שמשתפים סיפורים (לעתים בצורה אנונימית ולעתים עם השם), קוראים סיפורים, מנסים להעביר הלאה את המסר- אתם/ן לא לבד, וזו לא אשמתכם/ן.העמוד "אחת מתוך אחת" פרסם בחודשים האחרונים למעלה מ-1,000 סיפורים של נשים וגברים שחוו הטרדה ואונס. יצאנו לראיין את אחת ממנהלות העמוד, גל שרגיל.איך נולד הרעיון לפתיחת העמוד? "בתואר השני שני בלימודי מגדר באוניברסיטת בר אילן, כתבתי עבודה על "אונס ככלי טרור". בעבודה הבנתי כמה אלימות מינית היא טרור שמתבצע בנו כנשים כל יום ובכל מקום, וזה לא מקבל הגדרה של טרור. בעבודה חקרתי את האונס בקונגו, ושם אישה אחת ראיינה כל יום במשך שעה ניצולות אונס, כדי שיספרו את סיפוריהן. אז עלה לי הרעיון שצריך לבנות איזה שהיא פלטפורמה לנשים לספר את התקיפות המיניות שלהן, כדי להראות שזה קורה לכולנו. במשך כמה שנים טובות יש עשייה פמיניסטית משמעותית בהתרת קשר השתיקה והבושה סביב תקיפות מיניות. לפני 3 חודשים בערך, סיפרו אריאנה מלמד, שרון שפורר וטל שניידר על התקיפות המיניות שלהן, ושרון שפורר, קראה להשתמש ברשתות החברתיות. אז החלטתי להקים דף שמרכז תקיפות מיניות, ופניתי לשלומית הברון ורוויטל מדר."מי עומד מאחורי הרעיון? "מאחורי העמוד עומדות, שלומית הברון, ג'ו מעוז ואני (גל שרגיל). עוד בצוות היו רוויטל מדר ורוני בלינקוב." כמה סיפורים מגיעים אליכם בכל יום? לפי כמות הפרסומים נראה שמדובר בהמון... "אחרי חודשיים של פתיחת העמוד יש מעט ירידה, כך שמגיעים אלינו בערך 10 עדויות ביום. בתחילת העמוד, הגיעו אלינו עשרות עדויות ביום."איך מנהלים עמוד כזה, נחשפים לסיפורים כאלו ומתמודדים איתם? קראתי מתוך כל המאות, כמה עשרות, ופשוט הזדעזעתי. באיזשהו שלב לא יכולתי להמשיך. "אנחנו מנהלות בשיתוף פעולה. ברוב הזמן היינו 3 שמעלות עדויות (רוויטל בהתחלה ואז רוני) כך שהעומס התחלק בינינו. אני חושבת שיש משהו שונה בלקרוא את עדויות כמישהי שמעלה אותן, לבין רק לקרוא אותן. כל עדות שאני מפרסמת, אני מרגישה שעוד משהו השתנה בחברה. זה נותן לי כוח להמשיך ולקרוא. אבל כמובן שגם לנו קשה, אנחנו עושות הפסקות."יצא לי לקרוא בעמוד גם כמה סיפורים שנוגעים לאונס גברים. הרבה סיפורים כאלה הגיעו אליכם לפרסום? כי זה באמת נושא שבתקשורת פחות שומעים עליו, פחות מדברים עליו... "הנתונים מצביעים על כך שיש גברים מותקפים מינית, אבל לא בשיעורי התקיפה המינית של נשים. לא מגיעים אלינו הרבה פרסומים של גברים, כי בעיקרון זו במה המיועדת לנשים. אבל אנחנו מפרסמות גם עדויות של גברים אשר הותקפו מינית."את חושבת שבשלב מסוים תהיה התפכחות? שהאחוזים של נשים וגברים שנאנסים ומוטרדים ירדו? "חייב להיות שינוי. המצב לא יכול להישאר ככה כאשר קשר השתיקה פחות חזק. אנחנו מקוות שגברים ישאלו את עצמם האם האישה או נערה שמולם מביעה הסכמה או לא. אנחנו רוצות שהם יבינו, שאם היא לא מביעה הסכמה, יכול להיות שהוא עכשיו תוקף אותה מינית, גם אם הוא לא מתכוון לכך. כשגברים יתחילו לנהל את השיחות האלו עם עצמם, שיפסיקו להתייחס לנשים כאובייקט מיני, אז התקיפות יפחתו. בינתיים אנחנו מקוות, שהתמיכה הסביבתית של נפגעות תקיפה מינית תשתפר- בלי האשמת הקרבן, בלי שיפוטיות אלא הכלה ותמיכה."