ביקורת סרט של טל ניסן על "המטרה: הבית הלבן"
19:42 (16/05/13) טל ניסן

דבר ראשון שאפשר לומר בבטחה- "המטרה: הבית הלבן" הוא סרט עם שחקנים מצוינים. מג'רארד באטלר ("פנטום האופרה", "האי של נים"), השחקן הראשי, דרך דילן מקדרמות' ו"קאנג" (הטרוריסט שמנסה להביס את אמריקה באמצעות יחידת הקומנדו שלו), משחק מעולה ואווירה תמידית של מתח ופעולה באוויר. מכירים את זה שאתם יושבים בסרט ומתחילים, מרוב לחץ, לזרוק הערות לדמויות? "תציל אותו!!", "תברח משם!!"... ובכן, כך הייתי. היינו, כל הקהל למעשה.אבל למען האמת, יצאתי מהסרט והרגשתי שכבר ראיתי אותו בעבר. רגע, איך קוראים לזה, זה על קצה הלשון... אה, כן- "מת לחיות" עם ברוס ויליס. כן, הרגשתי ממש בסרט של ברוס ויליס. דרמה יוצאת דופן שקשורה לגיבור הראשי, שמובילה לתסביך עם טרוריסט ובני ערובה, ואותו שחקן שמצליח לשרוד עשרות מכשולים מטורפים- שכל היחידות המובחרות ביותר של המרינס לא מצליחות. מעניין. תמיד תהיתי איך זה שדווקא ברוס ויליס, בלש-שוטר יוצא מן הכלל, מצליח לגבור על כל בעיה, ולהישאר בחיים.וכך היה גם עם ג'רארד באטלר ששיחק את בנינג (או אם תרצו, את ג'ון מקליין). הדרמה הייתה המוות של אשת הנשיא, דבר שהוביל להעברתו של בנינג לתפקיד אחר. עם נחיתת ראש הממשלה הקוריאני, צוות טרוריסטים תוקף את ארצות הברית (הבית הלבן נראה כאילו עבר שואה גרעינית), מנסים לחטוף את הילד של אשר (הייתם מאמינים שלנשיא ארצות הבית בסרט אמריקאי יקראו בן אשר? מוזר!), ודווקא אותו מצליח בנינג להבריח- תפנית מפתיעה בעלילה (לא ציפיתי שהוא יצליח באמת לברוח), ובקיצור- רצף מוזר של אירועים שמביאים לכך שהטובים ינצחו. כרגיל.סרט מצוין, ציפיתי לקצת יותר אחרי כל התגובות המחמיאות, אבל אולי אני פשוט "פריקית יתר" של סרטי אקשן- זה לא עמד בכל הסטנדרטים. *YouTube:2sa49PwrBsA*