בעקבות זכיית לינה מחול אתמול בדה וויס, טל ניסן על הריאליטי והשפעתו על החברה הישראלית.
11:52 (24/03/13) טל ניסן

והנה נגמרה לה עוד עונה של תכנית ריאליטי, והפעם- "דה וויס 2". למען האמת, הפסקתי לצפות בריאליטי, בערך מאז "כוכב נולד 7". המערכת המשומנת של "מציאת כוכבים לרגע" (או כמו שיהורם גאון קורא לזה- "מפורסם הזיה"), החלה מעט להימאס עליי.נכון, לכל אחד יש כישרון, ויתרה מכך- רצוי שנביא כישרון זה לידי ביטוי (היי, אני כותבת כאן, לא?), אבל תכניות ריאליטי הן לא הדרך לפרוץ החוצה. בסופו של יום אתה אולי יוצא משם עם המון קהל ואהדה, אבל הדרך למטה קצרה במיוחד. הכי קל ליפול. זורקים אותך בלב ים וצועקים מגבוה- "שחה! נראה אם למדת משהו".אז לא... אני לא אוהדת גדולה של תכניות ריאליטי. יש דרכים אחרות (וקשות הרבה יותר) לזכות להכרה.מצד שני... תכניות הריאליטי (שימו לב: שיעור הכנה לבגרות בתקשורת לפניכם) יוצרות לנו בכל פעם מחדש "חברה ישראלית בזעיר אנפין". האח הגדול, כוכב נולד, דה וויס, המירוץ למיליון... כולן תכניות הטרוגניות למדי. אפשר לומר שדווקא ה"פלורליזם הממוסד" הזה, הוא קצת מפלה. אם אני מאוד מוכשרת, אבל את משבצת החנונית התיכוניסטית כבר תפסו, לא נשאר לי מקום ("אבל אני מאוד מוכשרת!"). בעיה.מלהקי התכניות הללו מכינים תבנית גדולה של עוגה, מחלקים אותה לפרוסות טרם האפייה, ולכל משבצת נותנים הגדרה (מתנצלת מראש על איך שזה נשמע): העולה החמוד, ההומו בארון, הלסבית המוצהרת, החתיך ההורס, דוגמנית העל, החנונית המפתיעה, ההיא עם המבטא האמריקאי, הבייבי-פייס, ההוא שאין לכם מושג איך סיים תיכון, הנוצרי, המוסלמי, הדתי וכו'...זה עצוב, אבל ככה זה עובד בפועל. זה די מחריד כשחושבים על זה... ואולי מנגד עלי לומר תודה שתכניות הריאליטי מנסות להביא ייצוג מלא, מכלול של אנשים החיים במדינת ישראל?הרי לכולנו ברור שהם לא עושים זאת מתוך התחשבות באוכלוסיות מיעוט, אלא מתוך רצון למשוך רייטינג (כלומר, כסף). אבל נגיד שמסתתרת לה אי-שם טיפת חמלה ורצון טוב (לרגע האמנתי לעצמי), וההטרוגניות הזו תביא לשינוי כלשהו ביחס לקבוצות שונות בחברה.אוקי, אז קיבלתי, שיטת המשבצות (לא באמת). אם אתבקש לשים את האצבע על ממצא אחד ודאי בכל השקשוקה הזאת, שיצא ממנו משהו טוב ויפה, הוא הזוכים של השנים האחרונות.בואו נבחן את זה על פני עונות שונות ותכניות שונות: בכוכב נולד 9 זכתה חגית יאסו, נערה ישראלית ממוצא אתיופי. בכוכב נולד 8 זכתה דיאנה גולבי, שעלתה לארץ בגיל 4 מרוסיה. בעונה הראשונה של מאסטר שף זכתה אינה קראבצקי, שעלתה לארץ בגיל 11 מאוקראינה. בעונה האחרונה של מאסטר שף, שלושת הפיילניסטים היו: ג'קי- חרדית, סלמה- מוסלמית, ולמקום הראשון הגיע תום- גרמני שעשה עלייה והתגייר. בעונה הראשונה של דה וויס זכתה קטלין רייטר, עולה חדשה מקנדה. בעונה האחרונה של דה וויס (כאמור, אתמול) זכתה לינה מחול, ערבייה נוצרייה מעכו. גם לאורך העונות של המירוץ למיליון, ובכלל, לאורך כל העונות בתכניות ריאליטי, מגיעים למקומות גבוהים, מכובדים ואהודים, אנשים ממוצאים שונים, קבוצות שבעבר לא היינו מעלים בדעתנו שיזכו לאהדה כה גדולה על רקע האפליה והגזענות השוררת.האמת, אם מסתכלים על העונות הראשונות של כוכב נולד, לצורך העניין, ניתן לראות מקבץ ישראלים, צברים חמדמדים, מקפצים על המסך. רוב הזוכים והמשתתפים של אותה תקופה, היו ארץ ישראל היפה והצברית (לא כולם, אבל רובם). וככל שעבר הזמן, חלה תפנית גדולה יותר בעלילה.אז אמנם אני לא אוהדת גדולה של תכניות ריאליטי... אבל אין לי ספק שעצם העובדה שקבוצות שהיו כה זרות לנו בעבר, כה נרתענו מהן (ואולי עדיין קצת מרוחקים), הצליחו להגיע לקידמת הבמה, להוכיח שלכישרון אין מין, גיל, מוצא, אמונה או נטייה מינית. שבאמנות, תהיה אשר תהיה, לכולם יש מקום, כולנו נותנים יד (סורי על כל הקיטש אבל) "כולנו רקמה אנושית אחת חיה".זה ראוי להערצה. ואולי אפילו ראוי להודות על כך, ולו מעט, לריאליטי (אבל רק קצת, כי בכל זאת לא נכנסתי למשבצת החנונית התיכוניסטית שלהם).ומה אנחנו בסך הכל מחפשים? קצת זמן ישראלי... *YouTube:dCmGPnzSZvY?hl=iw_IL&version=3* קרדיט צילום: טל ניסן זכויות היוצרים על הסרטון שייכות ללהקת "הדור האחרון".