פרוזה חדשה מאת טל ניסן
19:25 (20/03/13) טל ניסן

הוא ראה אותה רצה.מרחוק, עם שקיות, כמעט נופלת, במבט שמפחד לפספס.אז הוא עצר. נעמד במקום והמתין.הוא... כמעט היחיד שעושה זאת.לשאר פשוט לא אכפת. הם ממשיכים, אין להם זמן לחכות, חייבים להספיק הכל.והוא חיכה, חיכינו, ולפתע ראיתי הקלה בפניה,חיוך קטן ואסיר תודה.הקושי היומיומי ניכר בה,אך ניכר גם שאינה מוותרת. למחרת, אחר המשיך.ראה אותה קוראת לו, ראה אותה רצה... והמשיך.כי הוא כבר לא מתעניין מי אתה, מה אתה.מבט ריק בעיניים וסינון מילים אדיש. צלצול קטן בתחנה."תודה נהג!"והוא מביט בי בפליאה. זכויות היוצרים על התמונה שייכות לMEDHI, מאגר CC של פליקר.