מירב וייס ונירית צוק מתווכחות: האם לאשר את ההורה בפייסבוק?
22:42 (27/11/12) כתב אורח

כל אחד מאיתנו, בני הנוער, נתקל לא פעם בשאלה - האם לאשר את ההורים בפייסבוק?מדור "מתבגרים", מדור משותף למיזם יחד עם אתר "עשר פלוס" - מגזין אינטרנט להורים למתבגרים שעוסק בגיל ההתבגרות, יהווה בסיס לסדרת כתבות בנושא גיל ההתבגרות, מההיבטים של שני הצדדים: נוער והורים.הכתבה הראשונה בסדרה תעסוק בחברויות בין הורים וילדים בפייסבוק - פייסבוק / נירית צוק(מתוך "עשר פלוס" - מגזין אינטרנט להורים למתבגרים שעוסק בגיל ההתבגרות)"היא לא מאשרת אותי", היא אומרת."מה?", אני לא מבינה, "על מה את מדברת?""הילדה", היא נאנחת, "היא לא מאשרת אותי בפייסבוק, היא לא רוצה שאני אהיה חברה שלה""לא נורא", אני מנסה להרגיע, "למה את כל כך מודאגת?""בעיקרון אין לי סיבה, אבל... לא יודעת, אני פשוט מעדיפה לדעת מה קורה איתה", היא אומרת."טוב, מה תעשי? אין לך מה לעשות!", אני קובעת."דווקא יש לי", היא מרוצה מעצמה, "את הפתרון שלי"."מה?", אני מופתעת, "איך אני בכלל קשורה לעניין הזה?"."את תציעי לה חברות בפייסבוק, היא בטח תאשר אותך. ככה תוכלי לעקוב אחריה ולדווח לי כעל כל דבר שנראה לך קצת חריג"."נראה לי שאת יותר מדי דואגת", אני אומרת, מודאגת בעצמי מתפקיד הריגול שהולבש עלי הרגע. "אבל אם זה מה שאת רוצה, אעשה זאת". התמונה החושפנית הוסרה "רק זה חסר לי", אני חושבת, "לרגל אחרי הילדה שלה ולהתחיל לבדוק מה היא מפרסמת. אני עצמי בקושי נכנסת לפייסבוק, ועכשיו ארגיש מין חובה כזו". אני מרגיעה את עצמי שמדובר בילדה ממש טובה, מין חננה כזו שאין מצב שתעשה משהו לא בסדר. חוץ מזה, היא מספיק אינטליגנטית בשביל לדעת שאני חברה של אמא שלה. ואולי היא בכלל לא תאשר אותי, אני מנחמת את עצמי.אבל דקה אחרי שאני מציעה לה חברות, בקשתי נענית. עכשיו כבר באמת אין לי דרך מילוט.הימים הבאים עוברים בשקט יחסי. הילדה מפרסמת תמונות שלה עם חברות, מקטרת על שיעורי הבית, שולחת תמונות מפעילויות בצופים. הכול טוב ויפה. כמה ימים לאחר מכן אני נתקלת בתמונה שהילדה העלתה, ובה היא מופיעה בבגד ים חושפני. לתדהמתי, בתוך מספר דקות התמונה עושה את שלה והילדה מקבלת עשרות לייקים. אני מחכה עוד קצת, חושבת שאני בטח שמרנית מדי, ואז אני מגלה שהיא מקבלת גם תגובות מסוג אחר. כאלה שלא יהיה לה נעים לקרוא.אני מתקשרת במהירות לחברתי ומסבירה לה את המצב. החברה שלי המומה, מבטיחה שהיא תדבר עם הילדה ותטפל במצב. בערב אני רואה שהתמונה הוסרה, וחמש דקות לאחר מכן יש שם חדש שמופיע כחברה של הילדה: אמא שלה. דרוש מבוגר אחראי בואו נשים את הקלפים על השולחן: גם אם את חברה של הבת שלך בפייסבוק, את לא באמת יכולה לדעת מה היא עושה שם בכל רגע נתון. יש צ’טים, קבוצות סגורות, ובסופו של דבר הילדים שלכם יכולים לצ'וטט עם מי שבא להם גם ללא ידיעתכם. ובכל זאת, עצם הידיעה שאת חברה של הילד שלך בפייסבוק מספקת לך איזושהי תחושת שקט או ביטחון יחסי. את יכול לראות מי החברים שלו, את יכולה לראות את הפוסטים שהוא מעלה. ובתוך כך חשוב שנבהיר לילד את המסר הבא: זה לא שאנחנו לא סומכים עליו, או חושבים שהוא לא יודע ממה צריך להיזהר, אבל חשוב שיהיה בתמונה מבוגר אחראי. חוץ מזה, אם הכל כל כך "סבבה", מה אכפת לו שיהיה לו חבר נוסף?התקבלה בקשת חברות חדשה / מירב וייס במציאות של היום, שבה לא ניתן להתקיים בלי הטכנולוגיה, גם הורינו הישישים החליטו שהם רוצים להיות חלק בקסם הגדול מכולם, הפייסבוק. מה זה אומר עלינו הנוער? הרי אנחנו שליטי הטריטוריה הזו כבר זמן רב, ופתאום מגיעים הפולשים האלו ומחללים את מקום המפלט שלנו מהם?מבחינתנו, המציאות הוירטואלית הזו (אוקסימורון לשמו, אה?) היא ממשית לכל דבר ועניין. רקמנו לנו עולם משלנו- עם יצרים, מחשבות ואפילו אהבות. רובנו משתפים את המציאות היומיומית שלהם ברחבי הרשת, מקדישים לינקים ב'יוטיוב' (שלפעמים לא עובדים), ואף יש כאלה שמתחפשים לדמות שהיו רוצים להיות. כך אנחנו יכולים להיות חסרי עכבות, להעלות רק תמונות מחמיאות של עצמנו, ולייפות את המציאות כאוות נפשנו. לפתע, חל סדק בחומה שבנינו בעמל רב בין המציאות לבין העולם הווירטואלי. זיעה קרה מכסה את מצחנו, שפתינו קפוצות בעצבנות, מבטינו מלא אימה, והאצבע על המקש השמאלי רועדת בלי שליטה. ופתאום נשמעת צווחה קטנה: "למה, למה אני?!", ואז מגיעה ההבנה שהרגע שחששת ממנו קרה- ההורים שלחו לנו בקשת חברות.מצד אחד, אנחנו מוכרחים לאשר אותם, כי אם לאו- הם יתחילו לחשוד שאנחנו מסתירים מהם משהו ויחטטו בחיינו האישיים אף יותר. אך מנגד, אם נאפשר להם ולו לרגע, להיחשף לסטטוסים הכמוסים ביותר שאותם אנחנו בוחרים לשתף עם כל אלף תשע-מאות חמישים ושלושה (וארבעה...) חברי הפייסבוק שלנו- הם עלולים להשתמש בזה נגדנו. בשלב זה אני חייבת לעצור רגע ולתהות: האם הורינו הם אויבנו? בגיל הזה, שבו כבני פורץ מרד הנעורים, אנו חשים צורך עז להתנתק מההורים. זהו בעצם חלק מתהליך ההתבגרות וההבשלה שלנו לאנשים בוגרים ועצמאיים. ועל כן, הרצון שלנו לנתק אותם מפינת החמד שטיפחו לנו באינטרנט, מובן. אך אני חייבת להסתייג ולציין שאנחנו עדיין לא בוגרים דיה כדי לבצע החלטות שקלות. ולעיתים, למרות שקשה לנו להודות בכך, אנחנו זקוקים להדרכה של מבוגר אחראי, שאכפת לו מאיתנו ואוהב אותנו יותר מכל דבר אחר - מההורים שלנו. למרות שהם מציקים ונטפלים אלינו בלי סוף, הם יכולים להוות מסננת לכל השטויות שאנחנו בוחרים לשתף בהן את כל העולם ואשתו (אלף תשע-מאות חמישים וארבעה אנשים וכל החברים שלהם... כמה זה יוצא בערך...?)גילוי נאות: בחרתי לאשר את הוריי, ואני כמעט ולא מרגישה בקיומם במתחם הווירטואלי. אני מקווה שגם אתם תצליחו להגיע לעמק השווה עם הוריכם בכל הנוגע לגישתם לעולמכם הדיגטלי.

 
 
הצג מידע נוסף לכתבה
חזור לדף הקודםהדפס כתבה שלח כתבההוסף הודעה/תגובה
 שיתוף
 
 

רענן הודעות/תגובות

עד כה: 1 תגובות ב 1 דיונים.

cmdOrder סוף להתחלה

All Reviewsפתיחה/סגירה כל התגובות ברצף

Add Reviewהוסף תגובה
1 Message without responce

הורים בפייסבוק? לא בעיה.  

16-04-13, 15:21:41

שי

All Reviewsחזרה לדף ראשי

Add Reviewהוסף תגובה

וידאו

 Video

וידאו YouTube

 YouTube Video

תמונה

 Picture

מקרא:

תגובת מנהל

 Management review

תגובה ללא תוכן

 No content review

תגובה חדשה

 New review

אודיו

 Sound

הודעה ללא תגובה

 Message without response

הודעה עם תגובה

 Message with response

קובץ

 File

פלאש

 Flash