"כי גם כשעינו אותה, היא נשארה נאמנה לעצמה, לערכים שלה ולחברים שלה והלכה אל מותה למען הציונות" - אופיר ים גולדמן על חנה סנש
05:10 (04/11/12) אופיר ים גולדמן

כשהתחלתי את חטיבת הביניים, ילדה קטנה אחרי "בתמצווש", שאלו אותי: "מי מודל לחיקוי בעינייך?". אני, שלא כמו בנות אחרות שלמדו איתי, עניתי: "חנה סנש". כולם הסתכלו עלי כאילו הגעתי מכוכב אחר, אבל אני חייכתי בגאווה. הם שאלו: "למה?" ואני, במקום לגולל בפניהם את סיפור חייה ואת אומץ ליבה, עניתי: "כי גם כשעינו אותה, היא נשארה נאמנה לעצמה, לערכים שלה ולחברים שלה והלכה אל מותה למען הציונות".אספר לכם בקצרה את סיפור חייה (ואמליץ לכולכם לראות את הסרט הדוקומנטרי המרתק שנעשה עליה – "אשרי הגפרור"):חנה סנש נולדה ב - 17 ביולי 1921 בבודפשט, הונגריה. אביה היה עיתונאי, כותב מחזות וספרי ילדים (וכנראה שממנו ירשה את כישרון הכתיבה שלה). הוא נפטר כשהייתה בת שש.נוכח האנטישמיות ששררה בהונגריה (ומנעה ממנה לקחת חלק במועצה הספרותית של ביה"ס), הפכה חנה סנש לציונית נלהבת. היא כתבה ביומנה: "אינני יודעת אם סיפרתי כבר שהנני ציונית... הכרה ברורה לי שזהו הפתרון היחיד של הבעיה היהודית ושהמפעל הנהדר בארץ ישראל אינו עורבא פרח. אני יודעת שקשה יהיה, אבל הכל כדאי".בשנת 1939 עלתה ארצה, למדה בבית – ספר חקלאי, הצטרפה לקבוצת צעירים שהקימו את קיבוץ שדות ים (הנמצא סמוך לעיר קיסריה) והדריכה בקן הנוער העובד והלומד. לפני מותה, כתבה חנה סנש שיר המוכר לכולנו - "הליכה לקיסריה":"אלי, אלישלא יגמר לעולםהחול והים,רשרוש של המים,ברק השמיים,תפילת האדם ".השיר הולחן בידי אברהם דאוס ודוד זהבי ו"זוכה" לככב כמעט בכל טקס זיכרון. *YouTube:ASmuXK1FfP0?version=3&hl=iw_IL* בחרתי לצטט אותו דווקא בחלק הזה של הכתבה, קרוב לפתיחה ולא לסיום, מיד לאחר שסיפרתי שהקימה את קיבוץ שדות ים, כי אני רואה בו שיקוף לנפשה של חנה סנש, שהייתה אישה מיוחדת במינה, בעלת נפש עדינה ויכולת מופלאה לראות את היופי שבדברים הקטנים. השיר משקף את אהבתה לארץ, את משיכתה הציונית האמיתית – בהולכה אל מותה היא חושבת על האזור בו נמצא הקיבוץ שהקימה, ליד הים. אך השורה שממנה אפשר ללמוד הכי הרבה על חנה סנש, היא האחרונה: "תפילת האדם". אישה שאהבתה לבריות עמדה בראש מעייניה, שרצתה להשאיר בתור עיזבונה לרבים, בתור זיכרון ממנה, את ערך האמונה והדבקות, בכל דבר אשר הקורא את שירה מאמין בו, תפילתו האינדיבידואלית של האדם. עכשיו אחזור ואספר כיצד הגיעה לכתיבת השיר, או במילים אחרות, את מהלך חייה... בעת שביצעה פעולות ציוניות בארץ, הגתה רעיון וכתבה ביומנה: "קם בי איזה רעיון פתאומי שאני צריכה לנסוע להונגריה, להיות שם בימים האלה, לתת יד לארגון עליית נוער ולהביא גם את אמא". בשנת 1943, הצטרפה חנה סנש לקבוצת צנחנים שמטרתם הייתה לצנוח על אדמת אירופה ולסייע ליהודים שם במאבקם בנאצים. במרץ 1944 צנחה חנה וקבוצת חבריה בקרואטיה. ביוני של אותה השנה, חצתה את הגבול להונגריה ושם נתפסה ע"י חיילים הונגרים כשמכשיר האיתור שלה בידיה ונשלחה לכלא לחקירה.בכלא, עברה עינויים קשים מנשוא שנועדו בכדי להוציא ממנה מידע על פעולות חבריה. באחד מימיה שם, נכנסה לתא קטן ובו ישבה אמה בעיניים דומעות. הפאשיסטים איימו על חנה שאם לא תמסור להם את המידע שדרשו, יענו את אמה ויוציאו אותה להורג למול עיינה. אך כשגם עינוי נורא זה לא שבר את רוחה ועדיין נותרה שקטה ולא מסרה מידע, החל משפטה. היא הואשמה בריגול ובבגידה בהונגריה מולדתה. במשפטה הודתה כי מטרתה הייתה להציל יהודים ולהלחם בנאצים, יצאה כנגד שופט בית - המשפט והתגאתה בהיותה יהודיה. חנה סנש הוצאה להורג בכ"א בחשוון תש"ה, בשעה 10 בבוקר, בגיל 23. לא נערך לכבודה טקס הכבוד האחרון שמקבלים הנידונים למוות. היא לא כיסתה את עיניה בשעה שהחיילים ירו בה. זמן קצר לאחר מותה, קבלה אמה מכתב שכתבה חנה כמה ימים לפני ההוצאה להורג: "אמא אהובה! רק זאת אוכל להגיד לך: מיליוני תודות. וסליחתך אבקש אם אפשר. את לבדך תביני מדוע אין כאן צורך עוד במילים... באהבה אין קץ - בתך".

 
 
הצג מידע נוסף לכתבה
חזור לדף הקודםהדפס כתבה שלח כתבההוסף הודעה/תגובה
 שיתוף