#_lt#blockquote style="margin#_sc# 0 0 0 40px; border#_sc# none; padding#_sc# 0px;"#_gt##_lt#blockquote style="margin#_sc# 0 0 0 40px; border#_sc# none; padding#_sc# 0px;"#_gt##_lt#blockquote style="margin#_sc# 0 0 0 40px; border#_sc# none; padding#_sc# 0px;"#_gt##_lt#blockquote style="margin#_sc# 0 0 0 40px; border#_sc# none; padding#_sc# 0px;"#_gt##_lt#blockquote style="margin#_sc# 0 0 0 40px; border#_sc# none; padding#_sc# 0px;"#_gt##_lt#blockquote style="margin#_sc# 0 0 0 40px; border#_sc# none; padding#_sc# 0px;"#_gt##_lt#div style="text-align#_sc# justify;"#_gt# #_lt#span style="font-family#_sc# Arial; font-size#_sc# 10.5pt; line-height#_sc# 150%; text-align#_sc# right; "#_gt#כולם אוהבים לנסות דברים חדשים שאחרים טוענים שהם טובים. כך, למשל, כאשר אנו רואים על ספר מסוים את הכיתוב "רב מכר" - אוטומטית נשלח את היד ונקנה אותו, כי אם הוא רב מכר אז כנראה שיש סיבה טובה לכך.#_lt#/span#_gt##_lt#/div#_gt##_lt#/blockquote#_gt##_lt#/blockquote#_gt##_lt#/blockquote#_gt##_lt#/blockquote#_gt##_lt#/blockquote#_gt##_lt#blockquote style="margin#_sc# 0 0 0 40px; border#_sc# none; padding#_sc# 0px;"#_gt##_lt#blockquote style="margin#_sc# 0 0 0 40px; border#_sc# none; padding#_sc# 0px;"#_gt##_lt#blockquote style="margin#_sc# 0 0 0 40px; border#_sc# none; padding#_sc# 0px;"#_gt##_lt#blockquote style="margin#_sc# 0 0 0 40px; border#_sc# none; padding#_sc# 0px;"#_gt##_lt#blockquote style="margin#_sc# 0 0 0 40px; border#_sc# none; padding#_sc# 0px;"#_gt##_lt#p class="MsoNormal" align="right" style="text-align#_sc#right;line-height#_sc#150%"#_gt##_lt#div style="text-align#_sc# justify;"#_gt##_lt#span style="font-family#_sc# Arial; font-size#_sc# 10.5pt; line-height#_sc# 150%; "#_gt#לא חסרים ספרים רבי מכר ועדיין, כשאנו מגיעים הביתה ופותחים בעמוד הראשון, ולאחר כמה זמן סוגרים את העמוד האחרון, אנחנו מנסים לפצח את הבעיה הזו, שאיך ספר "כזה" הצליח להיות לספר רב מכר?#_lt#/span#_gt##_lt#/div#_gt##_lt#/p#_gt##_lt#/blockquote#_gt##_lt#/blockquote#_gt##_lt#/blockquote#_gt##_lt#/blockquote#_gt##_lt#/blockquote#_gt##_lt#blockquote style="margin#_sc# 0 0 0 40px; border#_sc# none; padding#_sc# 0px;"#_gt##_lt#blockquote style="margin#_sc# 0 0 0 40px; border#_sc# none; padding#_sc# 0px;"#_gt##_lt#blockquote style="margin#_sc# 0 0 0 40px; border#_sc# none; padding#_sc# 0px;"#_gt##_lt#blockquote style="margin#_sc# 0 0 0 40px; border#_sc# none; padding#_sc# 0px;"#_gt##_lt#blockquote style="margin#_sc# 0 0 0 40px; border#_sc# none; padding#_sc# 0px;"#_gt##_lt#p class="MsoNormal" align="right" style="text-align#_sc#right;line-height#_sc#150%"#_gt##_lt#span lang="HE" dir="RTL" style="font-size#_sc#10.5pt;line-height#_sc#150%;font-family#_sc#Arial"#_gt##_lt#div style="text-align#_sc# justify;"#_gt##_lt#span style="font-size#_sc# 10.5pt; line-height#_sc# 150%; "#_gt#כך קרה לי בדיוק עם ספר הביכורים של אילן הייטנר, "חוכמת הבייגלה". זו לא הייתה הפעם הראשונה שנתקלתי בספר של הייטנר, ולמען האמת קראתי עד היום את כל הספרים שלו - "מלך החומוס ומלכת האמבטיה", "קציצות" ו"האידיוט המושלם". לחלקם התחברתי יותר, לחלקם פחות, ובכל ספר וספר ניכרת התבגרותו של הדמות הראשית המופיעה בכל אחד מהם ויחד עימה גם הכתיבה. #_lt#/span#_gt##_lt#/div#_gt##_lt#/span#_gt##_lt#/p#_gt##_lt#/blockquote#_gt##_lt#/blockquote#_gt##_lt#/blockquote#_gt##_lt#/blockquote#_gt##_lt#/blockquote#_gt##_lt#blockquote style="margin#_sc# 0 0 0 40px; border#_sc# none; padding#_sc# 0px;"#_gt##_lt#blockquote style="margin#_sc# 0 0 0 40px; border#_sc# none; padding#_sc# 0px;"#_gt##_lt#blockquote style="margin#_sc# 0 0 0 40px; border#_sc# none; padding#_sc# 0px;"#_gt##_lt#blockquote style="margin#_sc# 0 0 0 40px; border#_sc# none; padding#_sc# 0px;"#_gt##_lt#blockquote style="margin#_sc# 0 0 0 40px; border#_sc# none; padding#_sc# 0px;"#_gt##_lt#p class="MsoNormal" align="right" style="text-align#_sc#right;line-height#_sc#150%"#_gt##_lt#span lang="HE" dir="RTL" style="font-size#_sc#10.5pt;line-height#_sc#150%;font-family#_sc#Arial"#_gt##_lt#div style="text-align#_sc# justify;"#_gt##_lt#span style="font-size#_sc# 10.5pt; line-height#_sc# 150%; "#_gt#כך יצא שבספר הביכורים שלו, הייטנר נפל ובענק, ובכל זאת הצליח להיות רב מכר.#_lt#/span#_gt##_lt#/div#_gt##_lt#/span#_gt##_lt#/p#_gt##_lt#/blockquote#_gt##_lt#/blockquote#_gt##_lt#/blockquote#_gt##_lt#/blockquote#_gt##_lt#/blockquote#_gt##_lt#blockquote style="margin#_sc# 0 0 0 40px; border#_sc# none; padding#_sc# 0px;"#_gt##_lt#blockquote style="margin#_sc# 0 0 0 40px; border#_sc# none; padding#_sc# 0px;"#_gt##_lt#blockquote style="margin#_sc# 0 0 0 40px; border#_sc# none; padding#_sc# 0px;"#_gt##_lt#blockquote style="margin#_sc# 0 0 0 40px; border#_sc# none; padding#_sc# 0px;"#_gt##_lt#blockquote style="margin#_sc# 0 0 0 40px; border#_sc# none; padding#_sc# 0px;"#_gt##_lt#p class="MsoNormal" align="right" style="text-align#_sc#right;line-height#_sc#150%"#_gt##_lt#span lang="HE" dir="RTL" style="font-size#_sc#10.5pt;line-height#_sc#150%;font-family#_sc#Arial"#_gt##_lt#div style="text-align#_sc# justify;"#_gt##_lt#span style="font-size#_sc# 10.5pt; line-height#_sc# 150%; "#_gt#עלילת הספר מתרחשת בסוף שנות ה90 וסובבת סביב הדמות הראשית - גולן, צעיר תל אביבי בסוף שנות ה20 לחייו, ומייצג פחות או יותר לא מעט בחורים בסביבות הגיל הזה שעוד לא הספיקו למצוא את עצמם. במרכז הספר, כמובן, עומדת האהבה הגדולה של גולן, דקלה, שאותה הוא מכנה בשם "ברבלה" ועל מערכת היחסים ביניהם, שככל שעובר הזמן הולכת וסוגרת על גולן שמלא בהתחבטויות אם "האהבה תנצח את הכל" או שלפעמים צריך לדעת לוותר. #_lt#/span#_gt##_lt#/div#_gt##_lt#/span#_gt##_lt#/p#_gt##_lt#/blockquote#_gt##_lt#/blockquote#_gt##_lt#/blockquote#_gt##_lt#/blockquote#_gt##_lt#/blockquote#_gt##_lt#blockquote style="margin#_sc# 0 0 0 40px; border#_sc# none; padding#_sc# 0px;"#_gt##_lt#blockquote style="margin#_sc# 0 0 0 40px; border#_sc# none; padding#_sc# 0px;"#_gt##_lt#blockquote style="margin#_sc# 0 0 0 40px; border#_sc# none; padding#_sc# 0px;"#_gt##_lt#blockquote style="margin#_sc# 0 0 0 40px; border#_sc# none; padding#_sc# 0px;"#_gt##_lt#blockquote style="margin#_sc# 0 0 0 40px; border#_sc# none; padding#_sc# 0px;"#_gt##_lt#p class="MsoNormal" align="right" style="text-align#_sc#right;line-height#_sc#150%"#_gt##_lt#span lang="HE" dir="RTL" style="font-size#_sc#10.5pt;line-height#_sc#150%;font-family#_sc#Arial"#_gt##_lt#div style="text-align#_sc# justify;"#_gt##_lt#span style="font-size#_sc# 10.5pt; line-height#_sc# 150%; "#_gt#הספר נפתח ומסתיים באותה הנקודה - בית קברות צבאי וכמובן שבסיומה הקורא יוצא עם התובנות של גולן מהאירועים שעבר לכל אורך הספר.#_lt#/span#_gt##_lt#/div#_gt##_lt#/span#_gt##_lt#/p#_gt##_lt#/blockquote#_gt##_lt#/blockquote#_gt##_lt#/blockquote#_gt##_lt#/blockquote#_gt##_lt#/blockquote#_gt##_lt#blockquote style="margin#_sc# 0 0 0 40px; border#_sc# none; padding#_sc# 0px;"#_gt##_lt#blockquote style="margin#_sc# 0 0 0 40px; border#_sc# none; padding#_sc# 0px;"#_gt##_lt#blockquote style="margin#_sc# 0 0 0 40px; border#_sc# none; padding#_sc# 0px;"#_gt##_lt#blockquote style="margin#_sc# 0 0 0 40px; border#_sc# none; padding#_sc# 0px;"#_gt##_lt#blockquote style="margin#_sc# 0 0 0 40px; border#_sc# none; padding#_sc# 0px;"#_gt##_lt#p class="MsoNormal" align="right" style="text-align#_sc#right;line-height#_sc#150%"#_gt##_lt#span lang="HE" dir="RTL" style="font-size#_sc#10.5pt;line-height#_sc#150%;font-family#_sc#Arial"#_gt##_lt#div style="text-align#_sc# justify;"#_gt##_lt#span style="font-size#_sc# 10.5pt; line-height#_sc# 150%; "#_gt#לאילן הייטנר כתיבה ייחודית, הוא אינו מפחד להעלות על פני השטח כל מיני נושאים שלא מדברים עליהם (ושעדיף גם לא לדבר עליהם), וכותב לא מעט על רגעים טיפשיים ורדודים בשפה בוטה ולא מתנצלת.#_lt#/span#_gt##_lt#/div#_gt##_lt#/span#_gt##_lt#/p#_gt##_lt#/blockquote#_gt##_lt#/blockquote#_gt##_lt#/blockquote#_gt##_lt#/blockquote#_gt##_lt#/blockquote#_gt##_lt#blockquote style="margin#_sc# 0 0 0 40px; border#_sc# none; padding#_sc# 0px;"#_gt##_lt#blockquote style="margin#_sc# 0 0 0 40px; border#_sc# none; padding#_sc# 0px;"#_gt##_lt#blockquote style="margin#_sc# 0 0 0 40px; border#_sc# none; padding#_sc# 0px;"#_gt##_lt#blockquote style="margin#_sc# 0 0 0 40px; border#_sc# none; padding#_sc# 0px;"#_gt##_lt#blockquote style="margin#_sc# 0 0 0 40px; border#_sc# none; padding#_sc# 0px;"#_gt##_lt#p class="MsoNormal" align="right" style="text-align#_sc#right;line-height#_sc#150%"#_gt##_lt#span lang="HE" dir="RTL" style="font-size#_sc#10.5pt;line-height#_sc#150%;font-family#_sc#Arial"#_gt##_lt#div style="text-align#_sc# justify;"#_gt##_lt#span style="font-size#_sc# 10.5pt; line-height#_sc# 150%; "#_gt#הספר כולו גדוש ברגעים שהקורא היה מעדיף שלא לקרוא ושלא תורמים להתפתחות העלילה, שגם היא לא נראית יותר מדי מתפתחת. הדמות הראשית מצליחה אפילו לעצבן את הקורא בילדותיות שלה ובהחלטות הפזיזות שלה, ולא נראה שהיא מצליחה להתפכח גם בסיומו של הספר. נראה שהספר נשאר באותו המקום ולא מצליח לגעת או לרגש, על אף כל הניסיונות הברורים להפליא שנועדו כדי להצחיק אך לא בדיוק מצליחים לעשות זאת. אם אילן הייטנר של היום יודע לכתוב באיזון ולהצליח לרגש באותה המידה שהוא מצחיק ולהשאיר את הקורא ברגעים הבוטים לא מובך, אז אילן הייטנר של לפני עשר שנים מלא במילים ומתאמץ יתר על המידה לגרום לקרוא להזדהות עם הדמות הראשית.#_lt#/span#_gt##_lt#/div#_gt##_lt#/span#_gt##_lt#/p#_gt##_lt#/blockquote#_gt##_lt#/blockquote#_gt##_lt#/blockquote#_gt##_lt#/blockquote#_gt##_lt#/blockquote#_gt##_lt#blockquote style="margin#_sc# 0 0 0 40px; border#_sc# none; padding#_sc# 0px;"#_gt##_lt#blockquote style="margin#_sc# 0 0 0 40px; border#_sc# none; padding#_sc# 0px;"#_gt##_lt#blockquote style="margin#_sc# 0 0 0 40px; border#_sc# none; padding#_sc# 0px;"#_gt##_lt#blockquote style="margin#_sc# 0 0 0 40px; border#_sc# none; padding#_sc# 0px;"#_gt##_lt#blockquote style="margin#_sc# 0 0 0 40px; border#_sc# none; padding#_sc# 0px;"#_gt##_lt#p class="MsoNormal" align="right" style="text-align#_sc#right;line-height#_sc#150%"#_gt##_lt#span lang="HE" dir="RTL" style="font-size#_sc#10.5pt;line-height#_sc#150%;font-family#_sc#Arial"#_gt##_lt#div style="text-align#_sc# justify;"#_gt##_lt#span style="font-size#_sc# 10.5pt; line-height#_sc# 150%; "#_gt#"חוכמת הבייגלה"/אילן הייטנר, עוד ספר שלא ברור למה הוא רב מכר וכנראה ילמד אתכם לא להאמין לכל דבר שמצליח. #_lt#/span#_gt##_lt#/div#_gt##_lt#/span#_gt##_lt#/p#_gt##_lt#/blockquote#_gt##_lt#/blockquote#_gt##_lt#/blockquote#_gt##_lt#/blockquote#_gt##_lt#/blockquote#_gt##_lt#/blockquote#_gt##_lt#blockquote style="margin#_sc# 0 0 0 40px; border#_sc# none; padding#_sc# 0px;"#_gt##_lt#p class="MsoNormal" align="right" style="text-align#_sc#right;line-height#_sc#150%"#_gt##_lt#span lang="HE" dir="RTL" style="font-size#_sc#10.5pt;line-height#_sc#150%;font-family#_sc#Arial"#_gt##_lt#div style="text-align#_sc# justify;"#_gt##_lt#span style="font-size#_sc# 10.5pt; line-height#_sc# 150%; "#_gt# #_lt#/span#_gt##_lt#/div#_gt##_lt#/span#_gt##_lt#/p#_gt##_lt#/blockquote#_gt#