ללכת אחרי החלומות, לטייל בין המנגינות ולהאמין במה ששרים. סול צבי בראיון מרתק!
02:18 (23/09/12) טל ניסן

סול. צריך להגיד יותר מזה בשביל להבין כמה היצירה העמוקה, הלחנים הנוגעים והקול המלטף יכולים לפרוט על מיתרי הלב? סול היא אחת המוזיקאיות היוצאות דופן שיש לנו בארץ, ואולי עדיף להגדיר אותה כמישהי שנשמעת בכלל לא מפה. הליכה אחרי החלומות, אמונה שלמה ב'אני העצמי', סובלנות חברתית וקבלה הדדית, הם רק קומץ מהראיון המרתק הזה. ארוך אבל שווה כל רגע - היכונו להיסחף למחוזות חדשים. סול צבי בראיון מיוחד!סול... למה דווקא סול? נולדת בשם הזה?"אני מאמינה, אשאיר אתכם רגע במתח, שכל בן אדם צריך להמציא את עצמו יותר מפעם אחת במשך החיים. אני מגדירה את זה כמעט כמוטו. אני חושבת שגם אם אנחנו נמצאים במקום טוב, לפעמים צריך לנער קצת את הספינה או לחלק את הקלפים מהתחלה, אני חושבת שזה חיוני. בגדול אני חושבת שבאופן כללי פעם בעשור צריך לעצור, לפרק, להרכיב ולבנות מחדש.. אני חושבת שזה נכון. יש כאלה שזה מתאים להם קצת פחות מפעם בעשור, יש כאלה שיותר, כל אחד בקצב שלו. אבל אני חושבת שבאורח חיים, בטח מודרני כמו שיש לנו היום, זה יכול לעשות רק טוב לאנשים. חלק מהניעור הזה של גיל 18 היה גם להחליף את השם לסול. השם זה לא משהו שחשבתי עליו, זה פשוט משהו שהתחבר לי בשבריר שנייה, בלי חשיבה בכלל. מאותו רגע הלכ פשוט התחבר לי, לא יודעת איך להסביר. לא הייתה מחשבה להחליף שם, זה פשוט קרה. זה כמובן מתוך המוזיקה, מפתח סול."מתי התחלת לכתוב וליצור?"אני חושבת שתחרות הכישרונות הצעירים הראשונה שהשתתפתי בה וזכיתי בה, הייתה כשהייתי בכיתה ב'. עוד ממש הייתי בחיתולי בנושא של כתיבה. כבר כתבתי שירים, נאיבים משהו, אבל מאז שאני זוכרת את עצמי אני כותבת."ודאי היו הרבה לבטים בטרם התחלת לחשוף את היצירות מהמגירה. ספרי לנו עליהם."האמת שכל חיי תפסתי את עצמי, באיזשהו מובן, כאדם יוצר, אמן. אני חושבת שדווקא עם השנים נסחפתי לעולמות שאתגרו אותי, כי שם לא ידעתי אם אני טובה, אם זה חלק ממני כמו תחום הכתיבה. באיזשהו יום מישהו תפס אותי ואמר לי, אחרי שסיפרתי לו שאני כותבת, שאין שום סיכוי להצליח לראות את הצד הזה בתוכי. אני כל כך הזדעזעתי מהמחשבה שאני לא הולכת עם שלט 'אמן' על המצח. ואז קלטתי שנוצר פער מאוד מאוד גדול בין התפישה העצמית שלי מאז שאני ילדה, לבין איך שהעולם התחיל לתפוש אותי ברגע שהפכתי לדמות כזו או אחרת בעולם אחר. התפתחתי בתחום ההיי-טק, הצלחתי ומאוד התקדמתי, ופתאום אנשים לא הצליחו לחשוב עלי כמשהו אחר, ואני בתוכי לא השתנתי, הגרעין נשאר אותו דבר. אז הבנתי שאין ברירה, לנפש שלי בשבילי, לצאת עם הדברים החוצה. זה שאני כותבת את הדברים לעצמי או למגירה, משהו בתוך המעגל הזה לא נסגר, לא קורה. אתה חצי אמן אם אתה כותב לעצמך, וצריך הרבה אומץ לצאת עם זה החוצה."הזכרת שאת אשת היי-טק. מנפצת את המיתוס שהומאני וריאלי לא הולכים יחד?"כן, אני לא מאמינה בזכה בכלל. אני ככלל לא מאמינה בתבניות, כהגדרה. דווקא, אגב, בעולם ההיי-טק, כמות האנשים שעוסקים ביצירה ומוזיקה היא מאוד גבוהה. יש אחוזים מאוד גבוהים. אני חושבת שאדם יצרתי, לא משנה איפה תשימו אותו, הוא יוציא את היצירה שלו. יש לגמרי אפשרות להיות מפותח בשני צידי המוח לפחות במידה שווה."אילו אומנים בארץ ובחו"ל משפיעים על היצירה שלך? (בארץ ובחול)"אני מאוד אוהבת יצירה נשית. אז מחוץ לארץ פורי איימוס, נורה ג'ונס, ג'ול... וכמובן שאי אפשר להוציא מהכלל את לאונרד כהן או ניק קאיב וכאלה." בכלל יש לך מין סגנון שלא רווח במוזיקה הישראלית, משהו מאוד חו"לי. איך תגדירי אותו?"זה נורא משמח אותי מה שאמרת עכשיו. אני מגדירה את עצמי כפולק ישראלי. אני באה מאוד מהצד השורשי הזה של יהודית רביץ ונורית גלרון ונורא מתחברת למוזיקה ישראלית כזאת. תמיד נדמה לי כשאני כותבת שיר חדש שזה מגיע מתוכי, זה מגיע כל כך משם שבהרבה מובנים זה מה שאני שומעת במוזיקה שלי. אז זה נחמד שמישהו שומע בפרשיות, ברעננות את המוזיקה הזו."אלבום הבכורה שלך "מגיעה משם" מלווה בפרקים מתוך הפואמה שכתבת, "שירה של עטרה", ספרי לנו קצת על עטרה."עטרה זו דמות, מוזה, ציור של צייר שבעצם כל האלבום מתאר את מערכת היחסים בורא לנברא אולי, מערכת יחסים מלאת אהבה שיש בה גם סוג של שליטה של מי היה שם קודם, המוזה או הציור. בעצם הצורך שלי לעטוף את האלבום באיזשהו סיפור מסגרת, היה בעצם מהצורך שלי כשאני הולכת ומקשיבה לאיזשהו שיר, להבין משהו על השיר הזה. אני טיפוס מאוד טקסטואלי, אז תמיד חשוב לי להבין מאיפה האמן מגיע או על מה השיר מדבר, ולא להקשיב רק לקצב או למוזיקה. אז זה התחיל מאיזשהי מחשבה לכתוב על יד כל שיר איזשהי פסקה, אבל אז אמרתי 'רגע, יש לי איזה סיפור שכתבתי לפני הרבה מאוד שנים, יכול להיות שאני אשדרג אותו קצת ויעטוף את זה בדיוק בצורה שאני אתן לזה איזשהו עומק'. אז בעצם לקחתי את הסיפור 'שירה של עטרה' שכתבתי בגיל 20, משהו כזה, ועטפתי את האלבום ככה. היום אפשר להקשיב לשירים כאילו אני זאת שכתבתי אותם, אבל כאילו עטרה היא זו שכותבת אותם, וזה נותן פרספקטיבה ועומק אחר לגמרי לכל אחד מהשירים.מי שמחפש קצת עומק, יש לו אפשרות למצוא את זה שם.""מגיעה משם" שם האלבום שלך... מאיפה את מגיעה בעצם?"כשאנחנו חיים אנחנו עוברים איזושהי דרך. בכל נקודת זמן אנחנו מסתכלים על אותה מציאות. את ואני יכולות להסתכל על אותה הסיטואציה וכל אחת תפרש את זה ממקום כל כך שונה. זה העיניים שלנו, החוויות שלנו, שאנחנו מביאים איתנו לרגע נתון. אז השם 'מגיעה משם' זה כל אחד מאיפה שהוא מגיע לנקודת זמן מסוימת, ואיפה שהוא נתקל באלבום, זאת אומרת העיניים שהוא מביא איתו כשהוא מאזין לאלבום. במקרה שלי זה כל חווית הילדות שלי, הבגרות שלי, כל מה שאני עד שהגעתי לאלבום הזה." את הפואמות מקריא חמי רודנר, וגם איתי פרל עבד איתך על האלבום. איך הייתה העבודה איתם?"כל אחד בשלבים שונים. עם חמי העבודה הייתה ממש לקראת סוף האלבום, האלבום היה כבר ממש כמעט גמור ואז היה את הרעיון של לחבר אותו עם הסיפור. זו הייתה חוויה שהייתה חדשה לשנינו. אני לא הקראתי אי פעם סיפור, גם הוא מעולם לא עשה משהו דומה, וזה הדליק את שנינו לעשות משהו שהוא אחר, שלא התנסינו בו. זו הייתה חוויה מדהימה כי זה היה גם סוג של משחק, חמי היה צריך להוציא מעצמו התחברות לדמות ובאינטונציה להביא גם משהו שהוא קצת מעבר מלהקריא סתם טקסט, צריך לשחק את המקום הזה של הדמות. עם איתי אנחנו עובדים מרגע המחשבה שאני רוצה את האלבום הזה. זה חוויה, זה דרך, זה טיול כזה שעושים אותו ביחד. כמו בכל טיול וכל מסע, יש לו את הרגעים המלהיבים שלו, יש את הרגעים המתסכלים שלו... יש דרך, וזה מה שנותן העומק בתוך קשר בין שני אנשים."ברור שאמן יוצר אוהב את כל היצירות שלו, אבל תמיד יש את השיר הזה שמרגישים הכי מחוברים אליו. איזה שיר מהאלבום את הכי אוהבת?"אני חושבת שבאמת אני אוהבת את כולם. אבל השיר האחרון שנכנס לאלבום (הוא לא היה אמור להיכנס. היו שניים שלא היו אמורים להיכנס ואיכשהו השתחלו פנימה) אחד מהם נקרא 'מילים על החול', שהוא בעצם הסינגל הראשון שהוצאתי. האחרון שנכנס והראשון שיצא. אני חושבת שאני נורא אוהבת אותו כי הוא מאוד סימל עבורי את הצורך הזה ללכת בצורה שלמה אחרי החלומות שלנו ולא לוותר. השיר מדבר על התעוררות. בעיני הרבה אנשים חיים בשינה, הם פשוט לא מתעוררים, לא הולכים אחרי התשוקות שלהם באמת, אני רואה את זה סביבי ולפעמים אני רואה את זה בתוכי. המקום הזה של להתחבר אל עצמי חזרה וללכת עם כל הכוח על האלבום ולהחליט שאני עושה אותו, זה כאילו לחזור הביתה בתוכי. על זה השיר מדבר ואני חושבת שהוא מאוד מעיד על מה שעברתי בשנתיים האחרונות, לכן אולי אני מתחברת אליו קצת יותר מלאחרים."היום במוזיקה הישראלית אפשר להצליח בלי ריאליטי ו"כוכב נולד"?"השאלה מה מחפשים. כוכב נולד, אני מברכת על זה לגמרי. אני חושבת שזה נותן במה מאוד טובה ולמי שמחפש את החשיפה הזו, ואין לו כוח לכתת רגליים ככה כמה שנים או למי שכיתת רגליים כמה שנים.. ובעצם באמצעות חשיפה של תכנית טלוויזיה, אפשר לעשות את המקפצה הזו בצורה מהירה. יש לזה יתרונות, יש לזה כמובן חסרונות, ואני חושבת שאפשר להצליח גם בלי זה, השאלה היא א' – מה ההגדרה שלנו להצלחה? אם ההגדרה להצלחה היא שאני לא אוכל לצאת מהבית כי ילדים בני 12 ירדפו אחריי או אם אני מצליחה למלא אולם של 50 איש פעם בשבוע-שבועיים שזה מספיק טוב לי. זאת אומרת, הצלחה היא משהו אינדוודואלי בעיניי ומאוד קשורה למטרות שאדם מגדיר לעצמו."יצא לך לקבל תגובה מילד בן 12 ששמע שיר שלך?"יצא לי כן, אני תמיד מודה שזה מפתיע אותי שפונים אליי בפייסבוק או באימיילים, וזה תמיד תופס אותי לא מוכנה, אבל כרגע שאני חושבת על זה ואני נזכרת איזה ילדה אני הייתי כשהייתי בת 16, אז זה פחות מפתיע אותי כי הילדים של היום גם ככה יותר מפותחים ממה שאנחנו היינו (סליחה שאני מדברת ממרומי השלושים שלי..). הפערים מצטמצמים, אתם גדלים מהר."משחק אסוציאציות-סול – "מוזיקה"ימית סול - "גוגל"חיים חפר - "שורשים"קהל - "חם"מוזיקה - "אהבה"משפחה – "בית"מעריצים - "חברים"פרסום – "אקוויוולנטיות"חלומות – "חיים ולהגשים"נוער – "מחר"ביבי – "קר"פיצה עם פטריות – "חזרות" יש לך טיפים לנוער היוצר והמוזיקאי?"אני חושבת שמי שלא מתאים לו הפלטפורמות של 'דה וויס', 'כוכב נולד' וכאלה.. לא צריך להגדיר את המטרות לפי מה שרואים מסביב. הרבה פעמים מה שרואים מסביב לא מתאים לכל אחד מאיתנו. אז קודם כל, לפני הכל, שכל אחד יגדיר לעצמו מה הוא רוצה. אחר כך, שיזכור שיש מצב שלא צריך את כל הברדאק הזה מסביב של הפרסום והבלגן כדי להשיג את אותן מטרות, כי בעצם הפלטפורמה של האינטרנט מאפשרת לנו לקהל שאנחנו רוצים, לקהל שמחפש את המוזיקה שלנו. זה כל כך נגיש היום, שזה לא להאמין. אני חושבת שצריכים לזכור את זה, וגם במדינה קטנה כמו שלנו יש הרבה מקום, להרבה סגנונות, ואין 'נכון' ו'לא נכון' במוזיקה. תמיד אפשר למצוא את הקהל שיאהב את מה שאתה עושה. היום זה הרבה יותר נגיש מפעם. לא צריך יותר את העורכים שיהיו הפילטר, המסננת, בינינו לבין הקהל. ללכת עם זה, אם זה מה שבוער בפנים."לסיום, כל מרואיין באתר מקבל את הבמה להביע את דעתו על נושא מהותי שהוא רואה צורך להעביר בו מסר. מה המסר שלך?"סובלנות. סובלנות לשונה מאיתנו. אנחנו פשוט גרועים בתחום הזה בצורה קשה. אני חושבת שהעם שלנו, עם ההיסטוריה שלנו, חייב להיפטר או להסיר ממנו את השכבה הזאת שכל כך לא מתאימה לנו, ולא מחמיאה לנו, של הגזענות ושל חוסר היכולת שלנו להכיל... אני אפילו לא אומרת גזענות למה, כי החוסר יכולת להכיל את השונה מאיתנו, אם זה אנחנו שמתקשים להכיל את הדתיים, או אם זה הצד החרדי שמתקשה לקבל אותנו, ואם זה המיעוטים... העוולות שנעשות כאן במדינה הן בעיניי כל כך קיצוניות שזה פשוט מביך ומביש כחברה, להיות חלק מהדבר הזה. בתוכנו, לצערי, בכל אחד יש טיפה של גזענות שחייבים להיפטר ממנה וללמוד להיות סובלניים אחד כלפי השני ולשונה מאיתנו. זה שיעור שמאוד חשוב לנו כחברה לעבור." *YouTube:qpxo5mQOnO4?list=PL25C01FD79AB701EA&hl=iw_IL* הופעה קרובה ב16.10.12 בירושלים - פרטים נוספים ועדכונים בעמוד הפייסבוק של סוללינקיאדה: האתר הרשמי של סולעמוד הפייסבוק של סולערוץ היוטיוב של סול זכויות היוצרים על התמונות שייכות לבעליהן ולא לאתר RESH.