רועי קדרון משתף אותנו על חוויותיו כירושלמי, ומספר לנו על דו הקיום והפלורליזם השוררים בעיר, בניגוד לדעות הקדומות שכולנו מכירים.
16:06 (15/07/17) רועי קידרון

בחודשים האחרונים צוינו בארץ 50 שנה למלחמת ששת הימים. היו כאלה שחגגו את איחוד ירושלים, ורבים עסקו בהשלכות המלחמה על ישראל בחמישים השנים האחרונות. כמו כל אחד, אתהה לעצמי מה כבר אפשר לכתוב על העיר שהכול נכתב אודותיה, למרות שהיא לפעמים בלתי ניתנת לתיאור במילים. בזמן האחרון היו כאלה (זוכר במיוחד את ליאור שליין ואסף הראל) שבחרו לטעון שהשחיר את העיר שלי- היא כלל לא מאוחדת (טענה שיש בה מן ההיגיון) ולמעשה, היא מקום קשה ורע. היא עיר מתחרדת, שמרנית באופן קיצוני, מלוכלכת, מגזרית, חשוכה, שאין שום דבר מאוחד ומאחד בין חלקיה השונים. אז זהו, שלא ממש. נכון, יש המון (אבל המון!) דברים לשפר בירושלים. עדיין קשה ומורכב לעשות מצעד גאווה בעיר, ואני אומר את זה אחרי שהייתי בארבעה מצעדים כאלו. מזרח העיר מוזנח, החילונים עדיין בורחים, ועדיין יש קונפליקטים דתיים ולאומיים. אבל: קודם כל, אני לא מוכן לקבל הטפות על חוסר בדו קיום ופלורליזם מאנשים שחיים במרכז הלבן האשכנזי והעשיר- אלו שלא חיים את המורכבויות הכלולות בדו קיום. קל לדבר ולהטיף כשאתה לא חי את זה. בשבועות אלו, בתקופת הביניים בין סיום הלימודים בתיכון לבין הכניסה לשנת השירות, אני מתנדב 5 ימים בשבוע במחלקת טיפולי היום האונקולוגיים בבית החולים הדסה עין כרם. שם ראיתי שוויון ברמה הגבוהה ביותר שלו. כל סוגי האנשים בארץ ישראל המערבית נמצאים גם בבית החולים ובמחלקה שלי בפרט. היו אצלנו מטופלות חרדיות, פלסטיניות, חילוניות, דתיות- לאומיות, עולות חבר העמים ואתיופיה. ראיתי שהצוות מנסה לטפל באופן המיטבי עם כל מטופל באשר הוא אדם. מה שמעניין הוא שמעולם לא שמעתי שיחה על שוויון ולא ראיתי שלט המציין את המושג. שוויון ערך האדם פשוט נוכח בבית החולים ובמחלקה, מבלי שאף אחד מדבר עליו. אמנם אני מעריך את עולמם הערכי והאידאולוגי של ליאור שליין ואסף הראל (ומסכים עם חלקו), אך הם מדברים רק על שוויון ופלורליזם. בחלק מהמקומות בירושלים השוויון באמת קיים. אני מעדיף אלפי ניסיונות כושלים לבצע שוויון במקום לתת מונולוג אחד מוצלח עליו. בזמן האחרון נחשפתי לדף ה- facebook המעניין והמרענן "50 סיבות לתקווה", שמציג עשרות יוזמות חברתיות בעיר. מי שלא שם לב, היזמות החברתית בעיר פורחת ומשגשגת במגוון תחומים. לרגע שקלתי לתת דוגמאות, אבל קצרה היריעה. פשוט תחפשו את דף ה-facebook של "50 סיבות". אנשים מכלל המגזרים בוחרים לפעול בעיר הכה-מורכבת על מנת לפתח אותה. ירושלים מלמדת שהשינוי מגיע גם מלמטה, ולא רק מלמעלה. פעילים ירושלמים אלו, שמקיימים הכלה ופלורליזם מדי יום, מגמדים במעשיהם את מילותיהם של הנאורים מת"א. ירושלים מלמדת אותנו בחדות את ההבדל בין דיבורים יפים לבין מעשים. על כך שפלורליזם לא בא מדיבורים, אלא מעשייה מפרכת, קשה, מורכבת, ולפעמים גם מייאשת. ירושלים, העיר שהכול קטן עליה (נשמע בנאלי, אבל נכון), שווה את זה. הקונפליקטים שירושלים מתמודדת איתם כיום הם אותם הקונפליקטים שמדינת ישראל תתמודד איתם מחר. במקום לזלזל בירושלים, תלמדו ממנה- זה יכול להציל לנו את החברה ואת המדינה. כל הזכויות על התמונה שמורות לIliya Platonov ממאגר CC של פליקר