יותם רשף משתף את דעתו לגביי קמפיין חמש היחידות של משרד החינוך, וקורא לכולנו לתמוך במאבק.
14:40 (08/06/17) יותם רשף

בשבוע שעבר זכיתי במקום הראשון בתחרות כתיבת סיפורים עירונית. לצערי מערכת החינוך בישראל פועלת כדי שלא יהיו אנשים כמוני. התחרות היא פרויקט של הספרייה העירונית בערד והמחלקה לספרות באונ' בן גוריון. אין יום שבו אני לא עוסק בכתיבה יוצרת והזכייה העניקה לי מוטיבציה להמשיך בכך. אבל מול מוטיבציה זו קיימים גורמים שמנמיכים בי את הביטחון בכל יום, במה שהפך לחלק מזהותי. את זכייתי אני חב ללימודיי במגמת תאטרון ובעיקר להרחבת הספרות שבה אני לומד, בניצוחו של המורה אבישי מונק, שמלמד בהתנדבות. ללא הכלים שרכשתי איתו לא הייתי מצליח לכתוב סיפור כמו זה ששלחתי לתחרות. הרחבת לימודי הספרות בבית הספר אורט החלה בשנה שעברה. פנינו שלושה תלמידים לאבישי וביוזמה אישית יוצאת מהכלל הוא הסכים והחל ללמד אותנו. אנחנו לומדים בבית הספר ולפעמים בביתו, מפגשים שלהם אני מחכה כל השבוע. בעקבותינו, 16 (!) תלמידי שכבת י' מבקשים להרחיב ספרות בשנה הבאה. אך בגלל בעיות תקציביות, פתיחת המגמה עומדת בסימן שאלה. חשוב לי לציין שאני לומד בתיכון הגדול בערד, בו לומד רוב הנוער בעיר. לצערי מספר התלמידים בהגברות ההומניות הולך ויורד. מגמת סוציולוגיה-פסיכולוגיה בתהליכי סגירה וזה לא מפתיע. התדמית של ההומניות בבית הספר לא גבוהה במיוחד. ההצגות של מגמת תאטרון והסרטים של מגמת תקשורת מהנים לצפייה, אבל כאן זה נגמר. כדי להבין מה הסיבה, צריך להתבונן בכיתות חטיבת הביניים ואפילו בבתי הספר היסודיים. מלבד הלחץ התמידי המופעל על תלמידים להרחיב מתמטיקה ומקצועות ריאליים, הבעיה היא במבנה המערכתי. יש כיתת מופת להגברת מקצועות ריאליים ואין כיתת מצוינות להגברת מקצועות הומניים. לתלמיד כמוני, הומני, אין כיתה.אחותי שנמצאת בימים אלו בשלבי קליטה לתיכון, מהווה דוגמא לתופעה. היא אוהבת מאד אומנות והיא תלמידה מצטיינת. ככזו הופעל עליה לחץ מטעם המערכת לבחור בכיתת מופת. היא כמעט השתכנעה, עד שהבינה מה זה אומר. מתמטיקה ופיסיקה לא מעניינים אותה. אבל המשוואה היא אחת: הצטיינות = ריאלי. במקרה שלי ושל אחותי, היה לנו את הכוח להגיד 'לא' ללחץ מסביב. אולי זה קשור לזה שגדלנו בבית הספר הדמוקרטי.ובעצם איך בתי הספר יעבדו אחרת כאשר שר החינוך מנהל קמפיין מתמשך לדחיפת ילדים להרחבת מתמטיקה כאילו זה הדבר היחיד החשוב בעולם? בטקס בו הוכרזו הזוכים בתחרות דובר על כמה הספרות היא ליבה של התרבות והאומה. הרי אנחנו עם הספר, לא? והדבר כולל את כל התחום ההומני (תנ"ך, היסטוריה, מוזיקה, פסיכולוגיה...) שהעיסוק בו מעיד עלינו יותר מכל כעם וכחברה. אז איך קורה שמערכת החינוך כה מזלזלת בו?מעבר לכך, חשוב לזכור כי בפשטות, אנשים שונים חכמים בתחומים שונים ולהצלחה פנים רבות. דווקא בעידן בו מעודדים אותנו לחשוב כי ההצלחה תבוא מהעיסוק בתחומים שמעניינים אותנו ויש לנו תשוקה אליהם, דווקא עכשיו מערכת החינוך מכירה רק בדרך אחת לאותה הצלחה.אני כותב את הדברים מתוך חשש לחברה שנהפכת למגוונת פחות ופלורליסטית פחות. וגם מחשש אישי, שכשאגדל לא יהיה לי איפה ללמוד באוניברסיטה, כי מחלקות הספרות ייסגרו מחוסר עניין. יותם רשף. תלמיד י"ב 6 באורט ערד