"הכל התחיל ביסודי, כשהתחלתי להבין שמה שההורים שלי חושבים הוא לאו דווקא נכון, והתחלתי לשאול שאלות…" (תהילה, בת 18). נועה ועקנין מספרת לנו על תופעת החזרה בשאלה בקרב בניÎנוער ועל התעצמותה.
06:21 (30/05/17) כתב אורח

מתבגרים רבים עומדים מתלבטים, מול ההחלטה שיכולה לשנות את כל חייהם. בחירה שתשנה השקפת עולם וסגנון חיים שונה מזה שבו גדלו עד עכשיו. הם נולדו במשפחות דתיות או חרדיות, וחונכו לשמירה על אורח חיים מוסדר. עד היום שבו התחילו כמתבגרים לשאול שאלות קיומיות ולהסתקרן מהעולם שמעבר. יציאה מהדת אינו דבר חדש לתקופתנו. אפשר לראות במאות ה־18 וה־19 עזיבה של הדת בשם הנאורות, בתקופת ההשכלה. עם זאת, נראה כי קהילת יוצאי הדת הולכת וגדלה בקרב בני־נוער דווקא בתקופתנו. זה אינו מקרי שזה אותו דור שבו התפתחות הטכנולוגיה נמצאת בצמיחה תמידית. דור זה חשוף באופן תמידי וישיר, ללא גדרות, לעולם שבחוץ. האינטרנט בעל המרחבים האינסופיים, יכול לקחת אותם לכל מקום שאליו הם חפצים.בני־הנוער נחשפים לגירויים חדשים, שגורמים להם לרצות להגדיר מחדש את גבולותיהם. להיות מודעים לדברים שהם לא הכירו, בסביבה בה הם גדלים. בני נוער רוצים להתנסות בדברים חדשים ומגרים, במיוחד כאשר הם רוצים לפרוק עול ולהגדיר את עצמם מחדש. "הגעתי לYouTube והתחלתי לראות בלי הפסקה הרבה סרטונים שמדברים על הנושא, כמו למשל "היגיון ומדע ישראלי". ראיתי גם מהצד השני את ערוץ הידברות ולאט לאט גיבשתי דעות", אומרת תהילה, צעירה חוזרת בשאלה ששוחחתי עמה. אפשר להבין את המענה שהאינטרנט נותן. המתבגר יכול לשאול שאלות ולקבל אותן ממספר רב של אנשים וספרות מכל הצדדים, בניגוד לצורת החיים בה הם חיו, בה יש בעייתיות גדולה לדבר ולפתוח את נושא האמונה. הקושי של החוזר עם הסביבה והמשפחה דמיינו שהייתם צריכים להתחיל מחדש. בלי המשפחה שלכם, בלי החברים הקרובים, בבית אחר ובסביבה שונה מזו שגדלתם בה. בעולם שבו הערכים הנוהגים זרים לכם. דמיינו שאתם צריכים להבין מחדש מי אתם ובמה אתם מאמינים. זו המציאות המורכבת שמולה עומדים רבים מהצעירים החרדים שיוצאים בשאלה בישראל. בעיית היוצאים בשאלה בחברה החרדית היא מעין טאבו שהקהילה לא תמיד מסוגלת להתמודד איתה. הערעור באמונה או בדת עצמה - הוא נושא לא מדובר, שנשמר בחדרי חדרים רחוק מהתודעה הציבורית. בתי הספר הדתיים מתעלמים פעמים רבות משאלות דווקא בגיל ההתבגרות. הקהילה עצמה, מפחדת לפתוח את הנושא ורואה בעין רעה כל אדם המטיל ספק בדת.המתבגרים המבולבלים, עומדים מול החברה שבה גדלו, כשהם מתמודדים מול התעלמות, נידוי וריחוק שהרבה פעמים נובעים מפחד ולחץ קהילתי (כמו כתם בשידוכי האחים). משבר זה מעורר הרבה מאוד מחלוקות בין המשפחה והחברים שמסביב ולכן הרבה פעמים היוצא בשאלה מרגיש צורך לנהל חיים כפולים שבהם הוא מוריד את הכיפה ומסתיר את הפאות על מנת להראות כמו הצד השני - החילונים. לאה גורליק, יושבת הראש של עמותת "ובחרת", עמותה שמטרתה ללוות ולטפל ביוצאים מהמגזר החרדי אשר בוחרים בדרך שונה, בין אם חילונית או דתית, טוענת: "ברוב המקרים העזיבה של הדרך והקהילה תגבה איתה מחירים לא מועטים. החיים החדשים שונים בתכלית ממה שהורגל ולפעמים צריך להוביל אותו יד ביד כשלא תמיד יש את התמיכה הכלכלית שהוא היה מקבל באם היה נשאר בבית ובקהילה. בנוסף לכך יש את המטען הרגשי שהיציאה מביאה איתה בתחושות של ניכור ובלבול והרבה מחשבות סביב ההחלטה לבחור בדרך שונה בחיים. בגדול זה ממש לא פשוט ובוודאי בגיל כל כך שברירי. לכן חשוב להיות חלק ממסגרת ולא לפרוץ את כל הגבולות גם יחד, אלא לבחור מסלול מתאים ואחראי. " גם כאשר הנער או הנערה מרגישים צורך לשתף את סביבתם, בהחלטה שהם קיבלו - עזיבת אורח החיים הדתי, יש מקרים רבים בהם המשפחה עצמה והקהילה הקרובה מנדים אותו. אך לא תמיד המצב קיצוני. יש פעמים בהן הורי החוזר בשאלה מנסים לגשת אליו ולגשר ביניהם. "מכיוון שההורים שלי שמו לב שחלה איזושהי התדרדרות במצבי הרוחני, בתחילה הם שמחו לשמוע שזה לא "סתם" ונובע ממקום של חיפוש עצמי וחקירה", כך אומר דוד, צעיר בן 22 שחזר בשאלה. "הם הניחו שזה משהו זמני שיעבור לי, עד שאגלה את האמת. לאחר זמן ההבנה חלחלה והחלו יותר חיכוכים. בשיא זה הגיע ממש לנתק לתקופה של חודש. כיום אנחנו מכבדים אחד את השני". המתבגרים מגלים שההצטרפות לעולם החילוני קשה הרבה יותר מכפי שתיארו לעצמם וזה מתחיל בבית הספר. אפשר לראות לדוגמא נערים שלמדו לפני בואם למסגרת החילונית בחדר ("חיידר") ובישיבה, שחווים על בשרם את השוני העצום בין העולמות. מלבד קשיי ההסתגלות המובנים - הסביבה החדשה והנורמות החדשות, ישנם פערים עצומים במקצועות הלימוד, שחלקם כלל אינם קיימים בחינוך החרדי. כאשר חלק נכבד מהם נכשלים - הם לא מצליחים לעמוד בדרישות למבחני הבגרות ונפלטים מהמערכת, במרבית המקרים לרחוב. על כך מספרת גורליק: "הסביבה לא תמיד מחבקת ומקבלת את הבחירה האחרת ומביא כמובן לתחושות קשות אצל המתבגר שגם כך נמצא בתקופה מאוד סוערת. במקרים קיצוניים ההורה לא מאשר לילד להישאר בבית ומעביר אותו למוסד מתאים, במקרים הקיצוניים ביותר הוא ממש מושלך מהבית. היו מקרים שיצא לי לסייע לקטינים שעמדו במצב הזה ומאוד השתדלנו להשאיר את הנער כמה שיותר בחזקת ההורים ובאחריותם כי יציאה מהבית בגיל כל כך צעיר היא מוקדמת ומזיקה. כמובן שהישארות בסביבת ההורים והמשפחה גובה גם מהנער את המחירים שלו כמו כיבוד הסביבה בהתנהגותו בדרך כזו שתתאים לכולם, כך שמכל מקום התהליך מול הסביבה הוא לא פשוט. לעומת מקרים שכאלה פגשתי גם בהרבה מקרים בהורים וילדים שמצאו את הדרך המגשרת ובהרבה אהבה, הכלה והבנה מצליחים לגשר על הפערים ולהשאיר את כל הצדדים שפויים בתהליך ככל האפשר. זה לא פשוט, אבל זה מעורר הערצה והשראה." האם ההגדרה תמיד תרדוף את החוזרים בשאלה? נראה כי גם אחרי ניסיון השתלבות היוצאים בשאלה בחברה החילונית, לאחר ש"פרקו עול" הם תמיד יישארו "חריגים". תמיד תהיה תווית מעליהם, המספרת את עברם ומאיפה הגיעו. בסופו של דבר, כאשר ישאלו אדם יוצא בשאלה, היכן למד בעברו, או לגבי משפחתו הדבר יסגיר את זהותו. הוא לעולם לא יוכל להתנהג כמו חילוני "אמיתי", מלידה, מפני שאורח החיים שבו התחנך בנה אותו ועיצב אותו למי שהוא. "ודאי שיש דברים מהדת והאמונה שנלקחו איתי, בכל זאת הם היו חלק מחיי, אני מרוצה שזה המצב שלי כי אם זה לא היה המצב, לא הייתי מגיע להיות מי שאני היום, לא הייתי חווה את החוויות שלי בחיים באותה דרך והייתי מייחס חשיבות שונה לכל אספקט בחיים לעומת המציאות", אומר אבישי, חוזר בשאלה בן 23. החברה החרדית צריכה ללמוד לקבל ולהכיל את תקופת ההגדרה העצמית של המתבגר כשלב הכרחי הבונה את אישיותו, ויכול להיות שאם היו עונים בצורה מעמיקה סבלנית וסובלנית אולי בני הנוער היו מקבלים את תשובותיהם. אלה שבוחרים לצאת בשאלה למרות זאת, יוצאים עם מטען חיובי של חינוך לערכים ועיצוב אישיות שהפכה אותם למי שהם כיום. אך השאלה שנותרת באוויר היא - האם החברה הדתל"שית תוכל להשתלב בחברה או שלעולם תהיה קהילה נפרדת? "המושג קהילה כבר מכיל משמעות בדלנית משהו. לדעתי בתור פרט החיבור עם החברה הוא רק עניין של זמן", אומר דוד.אולי בעתיד יוכלו היוצאים בשאלה להשתלב ללא הגדרות ותוויות. עד אז, אפשר רק לקוות שיקבלו כל אדם בשל בחירתו בזרועות פתוחות. צילום: אוסף פרטי