מיכאל חודורקובסקי מעלה את השאלה- האם טיול אחרי צבא הוא בעצם טקס מעבר שנועד להקל על המעבר לאזרחות?
17:33 (29/05/17) כתב אורח

"הטיול שאחרי הצבא" הפך לטרנד נפוץ בקרב עשרות־אלפי משוחררים, שמחליטים להתנתק מהארץ לתקופה ארוכה, ולטייל ביעדים רחוקים. לצד "ניקוי ראש" אחרי השירות, ההתרחקות מהשגרה היא הכנה לחיי האזרחות העצמאיים: בטיול פוגשים בתרבויות אחרות, מתמודדים עם אתגרים ומצבים חברתיים, ומתחילים להבין איזה מן אדם תרצה להיות. הטיול הוא בעצם סוג של טקס מעבר מה־"צעירות" אל ה"בגרות". צעירים טסים כי עד היום הם היו "כלואים" במסגרות כמו הצבא ובתי הספר, וכאשר הם מגיעים לחו"ל הם האדונים לעצמם. שוחחתי עם בעז עילם (שטייל בין השאר באוסטרליה וניו זילנד) ויהודית חודורקובסקי אשר טיילה אחרי הצבא במזרח הרחוק, בעיקר בהודו ונפאל. שוחחתי עמם כדי להבין את משמעות הטיול עבורם: מדוע החלטת לטוס מלכתחילה אחרי השירות? בעז: "אני וחבריי, חלקם מהיסודי, חלקם מהתיכון, אמרנו שנטוס ביחד. הלכנו לעבוד כמעט שנה – להרוויח כסף. רציתי לטייל גם לפני הצבא אבל זה לא היה אפשרי. אחרי הצבא זה נורא פשוט. אתה הולך לעבוד, אין לך מחויבויות בחיים, אתה גר אצל ההורים ואתה יכול לחסוך כסף ולעשות איתו כרצונך, עד שתתחיל ללמוד עוד פעם". יהודית: "אני חושבת שהשירות הוא תקופה יחסית אינטנסיבית בחיים, והעובדה שאתה לא אדון לעצמך ואתה חייב דין וחשבון לכולם כל הזמן – דורש סוג של רצון להשתחרר, להרגיש חופש מוחלט מבחינת מחויבויות זמן והכל. בשבילי הטיול אפשר את החופש הזה וגם רציתי לראות עולם, וזה היה לדעתי בדיוק הגיל, כשעוד אין לך מחויבויות של משפחה ועבודה רצינית, אז יש לך את כל הזמן שבעולם ואתה יכול להיחשף". האם כאשר חזרת לארץ הרגשת מוכן נפשית להיות אזרח?בעז: "הרגשתי מוכן נפשית גם לפני זה... אך בטיול למדתי הרבה מאוד דברים גם על עצמי וגם על העולם, הרגשתי יותר מוכן בתור בן אדם". יהודית: "לא, אני חושבת שהטיול הזה מאוד מבגר והוא בהחלט שלב בחיים. הוא באמת מלמד המון, אבל אני לא חושבת שזה הכין אותי להיות אזרחית או אחראית יותר, כלומר אין ספק שהטיול מבגר ומלמד אך מצד שני הוא גם מעלה הרבה יותר שאלות, כמו למה דווקא ישראל לעומת מקומות אחרים, האם איך שהכלכלה או אפילו הבחירות בישראל, מתקיימות בצורה נכונה. אולי אני בכלל לא אמורה לגור פה אלה במקום אחר". איך הטיול תרם למי שאת/ה כיום?בעז: "אני חושב שהוא עשה אותי הרבה יותר עצמאי. גם הצבא עשה אותי יותר עצמאי, אבל למשל בצבא מכינים לך אוכל וכשטיילתי הגעתי לסיטואציות שאני עושה קניות, מכין לעצמי את האוכל, מחפש לעצמי מקום לישון בו, קם בבוקר, פותח מפה ומחליט לאן נוסעים – אלה לא דברים שהייתי עושה לפני הצבא. למדתי שכשאתה פוגש אנשים ממדינות אחרות בעיקר, אתה מקבל פרופורציות לגבי הרבה דברים. אתה לומד על המקום שאנחנו חיים בו. למשל, אני הייתי באוסטרליה ששם אנשים חיים חיים מאוד נינוחים בהשוואה אלינו. חברי נפצע בטרק ונתקענו שבוע בבית חולים בעיירה, ויצא לי לפגוש מקומיים – והיה לי מאוד מעניין, אתה חייב לחשוב איך החיים שלך היו מתקיימים אם היית גדל במקום אחר". יהודית: "הטיול בעצם מוציא אותך מאזור הנוחות שיש לך בחיים, אתה לא במדינה שלך, כל מי שסובב סביבך לא דובר את השפה שלך, לא מכירים את התרבות שלך – אף אחד לא מכיר אותך. אתה לבד, רחוק ולא נגיש – זה מזמן לך המון התמודדויות והרבה פעמים זה קשה. אבל, כמו כל משבר, ברגע שאתה עובר אותו אתה מרגיש שגדלת עוד קצת, התפתחת עוד קצת, למדת משהו. זה שאתה נחשף להרבה תרבויות שונות ולאנשים שונים ממך גורם לך לכבד יותר. כשאתה נמצא במקום שאתה מרגיש בו חלש ובודד כי ההורים שלך או החברים לא לידך, אז פתאום אתה מחפש מישהו שיהיה לצידך. כשאתה החדש בחבורה מסוימת, אז לפעמים שופטים אותך. מהמקום הקשה הזה שאתה נמצא בו, אתה מבין שגם אתה עושה את זה לפעמים. זה גורם לך יותר לכבד ולהעריך אנשים שאתה רק עכשיו הכרת ואתה כבר פחות שופט אותם מהשנייה הראשונה, אלא אתה יותר מקשיב ואתה יותר מנסה להכיר ולמצוא נקודות טובות." מהראיונות עלה שגם אם אין בהכרח בטיול שיכול להוות הכנה להיות אזרח טוב יותר, המטייל לומד להתמודד עם צורות חשיבה שונות, הבדלי תרבויות וגם אחריות אישית. אפילו שאלה נלמדו גם בתיכון ובצבא. כשחוזרים מהטיול נראה שהתהליך עמוק יותר, אולי כי עוברים אותו לבד, מבחירה, ולא במסגרת. התופעה התרחבה עד כדי כך שמדובר בתופעה חברתית שמהווה "אבן דרך" במסע ההתבגרות של הצעיר הישראלי, ואחרי שאסיים את הצבא, בכוונתי לנסות אותה בעצמי. זכויות היוצרים על התמונה שייכות ליהודית חודורקובסקי