דנה שלו מביעה את דעתה על התייחסות החברה לפמיניזם, ועל הדרכים בהן אישה "אמורה" להתנהג
13:06 (20/05/17) דנה שלו

הייתם פעם בהופעות של המוסיקאים האהובים עליכם? אני מניחה שכן. אבל האם, באחת מההופעות הללו, הייתה מתופפת אישה? אז שלום, אני דנה שלו, נערה נורמטיבית למדיי, חוץ ממערכת התופים שיושבת אצלי בחדר. אני אחת מבני נוער רבים שסובלים לא מעט את היחס הבוטה של החברה הישראלית בעקבות התחביב האהוב עליהם- לא משנה עד כמה הם "גבריים" או אם הן "נשיות". החלטתי לראיין אחת מהן. תכירו את ליאל סיסו, נערה רגילה למראית העין, מתלבשת ומתנהגת לפי המקובל, אבל על הסקייטבורד היא לא מוותרת. ליאל סיפרה לי שאפילו החברים הכי קרובים אליה זלזלו בה ובתחביב שלה, אבל זה לא עצר אותה. היא מספרת כי אחד מחבריה חזר ואמר לה לא פעם- את לא תהיי סקייטרית- אך המילים הפוגעות דווקא דרבנו אותה אף יותר: "זה אחד הדברים שנתנו לי את המוטיבציה." היא מספרת. שאלתי את ליאל על תגובת הסביבה לתחביב שלה. ליאל סיפרה לי כי: "הרבה פעמים יש תחושה שבגלל שאת בת אז את פחות טובה. כשאת מצליחה משהו מאוד קטן ובסיסי אז כולם עושים רעש כי זה 'ואו', כי את בחורה וזה הרבה מאמץ בשבילך. זה לא נכון." עוד היא הוסיפה כי יש לא מעט בנות שטובות יותר מבנים בתחום הזה בפרט, ובהרבה תחומים שנחשבים "גבריים" בכלל. כששאלתי את ליאל אם היא התביישה בתחביב שלה ובעצמה אי- פעם, היא ענתה "לא" נחרץ. שאלתי אותה למה, והיא ענתה ללא היסוס: "מהסיבה הפשוטה שזה הדבר שאני הכי אוהבת לעשות". כאשר נשאלה אם יש לה מסר לקוראים שכן מתביישים בתחביביהם, ענתה ליאל: "אל תוותרו על מה שאתם אוהבים ורוצים לעשות. גם אם זה לא כל- כך תואם את מה שהחברה רוצה שתהיו." אז אם אתן אוהבות לתופף כמוני, לא מוכנות לוותר על הסקייט כמו ליאל, או שאתן פשוט לא נותנות לחברה להגדיר אתכן, המשיכו כך! הדרך לשוויון ולקבלה היא לעשות את מה שאתן אוהבות, ולא לתת לתגובות למנוע מכן את זה. כל הזכויות לתמונה שמורות ל Shi Devotion ממאגר CC פליקר