דנה שלו בטור אישי מיוחד: "למדתי להשלים עם "המלווה האישי" שלי. אני חיה עם התסמונת כבר שנים רבות"
10:21 (16/03/17) דנה שלו

כנראה שמעתם את הצירוף "תסמונת־טורט" לא מעט, אבל כמה מכם יודעים מה זה באמת אומר? אתם בטח חושבים על אנשים שמקללים ללא הפסקה. אתם טועים. הם אחוז קטנטן מכלל בעלי־התסמונת, המתבטאת בטיקים מוטוריים וקוליים (תנועות וקולות לא רצוניים, למשל כחכוח בגרון). לתסמונת הזו מתלוות לרוב הפרעות אחרות: הפרעות קשב וריכוז (ADHD), והפרעה טורדנית כפייתית (OCD) הן הנפוצות שבהן. אחרי ההסבר המקוצר הזה, אציג את עצמי: דנה שלו, בת 19, חיה עם "המלווה האישי" שלי, תסמונת הטורט שלי, כבר 13 שנה בערך. לא ארחיב על סוגי הטיקים השונים שיש לי, כי יש יותר מידי מהם, ולא בשביל זה אני כותבת את הכתבה הזו. אבל כן אספר לכם על תגובות הסביבה לטיקים שלי. הטיק הראשון שלי הופיע בכיתה א'- התמודדות די קשה לילדה שנראית נורמטיבית למדי בגיל כזה. לא מעט העירו לי בכיתה שהטיקים שלי מפריעים לתלמידים ללמוד, ואני – אף־על־פי שידעתי שיש לי טיקים – אמרתי להם "תתעלמו". רק בגיל 15, בדיוק בזמן לגיל ההתבגרות, אזרתי אומץ לספר לחבריי על התסמונת שאני חיה איתה. ההקלה הייתה עצומה! אפילו המשפחה שלי הפסיקה להתבייש בתסמונת שלי! Happy Ending? לא כל־כך. שלא תבינו אותי לא נכון, אני מטופלת בכדורים מפחיתי טיקים כבר שנים, והם משפיעים נהדר. אם תפגשו אותי ברחוב כנראה לא תזהו את התסמונת אצלי. אבל תמיד יש התקפים או רגעים מלחיצים שבהם הטיקים מופיעים הרבה יותר. למדתי להשלים עם "המלווה האישי" שלי. אני אמנם חיה עם התסמונת הזו כבר שנים רבות, בשלום ואפילו גאה בה, אבל מה עם אלה שלא? מה עם אותם ילדים וילדות, נערים ונערות ואפילו אנשים בוגרים שמתביישים בעצמם רק כי הם נולדו עם תסמונת שאינה בשליטתם? בעוד כחודשיים יחול חודש המודעות לתסמונת טורט בכל העולם, אבל צריך להתחשב בבעלי התסמונת כל השנה. אתם לא יודעים איך הם מרגישים עם עצמם כשיש להם התקף באמצע הרחוב, בכיתה או אפילו כשהם לבד בבית. אז גם אם זה מרתיע אתכם כשאתם נתקלים באדם כזה בפעם הראשונה, תזכרו: הוא נורמטיבי לגמרי, פשוט עם תוספת קטנה. לפרטים נוספים היכנסו לעמוד הפייסבוק של אסט"י- אגודת סינדרום טורט בישראל.