אני מביט בשעון בעודי מנסה לסדר את הנשימה. כבר אחת־עשרה בלילה, אני רץ כבר שעתיים. ביום רגיל ההורים היו דואגים, אבל היום יש להם דאגות אחרות. החיילים המזדיינים האלו, דווקא אלינו הם באו. דווקא לנו הם בחרו להרוס את החיים. גיא היה אומר שזו לא אשמתם, שהם רק עושים את התפקיד שלהם, אבל גיא כבר לא פה. אני נאבק לעצור את הדמעות. אבא תמיד אמר לגיא, שבתור האח הגדול הוא צריך להישאר חזק ולשמור על כולנו, אבל גיא כבר לא האח הגדול. אני האח הגדול עכשיו. דמעה אחת מצליחה להשתחרר. אם גיא היה פה הוא היה שואל מה קרה, ואני הייתי מספר הכל, כי אני יכול לדבר איתו על הכל. אבל גיא כבר לא יכול לשאול. אני ממשיך לרוץ, אני לא יודע לאן, אבל אני רץ. אם גיא היה פה הוא היה אומר לי לחזור הביתה. "ההורים דואגים" הוא היה אומר. אבל גיא כבר לא יכול לומר כלום. גיא מת. זכויות היוצרים על התמונה שייכות לאביהוד דנציגר.

#_lt#div style="text-align#_sc# justify;"#_gt#אני מביט בשעון בעודי מנסה לסדר את הנשימה. כבר אחת־עשרה בלילה, אני רץ כבר שעתיים. ביום רגיל ההורים היו דואגים, אבל היום יש להם דאגות אחרות. החיילים המזדיינים האלו, דווקא אלינו הם באו. דווקא לנו הם בחרו להרוס את החיים. גיא היה אומר שזו לא אשמתם, שהם רק עושים את התפקיד שלהם, אבל גיא כבר לא פה. אני נאבק לעצור את הדמעות. אבא תמיד אמר לגיא, שבתור האח הגדול הוא צריך להישאר חזק ולשמור על כולנו, אבל גיא כבר לא האח הגדול. אני האח הגדול עכשיו. דמעה אחת מצליחה להשתחרר. אם גיא היה פה הוא היה שואל מה קרה, ואני הייתי מספר הכל, כי אני יכול לדבר איתו על הכל. אבל גיא כבר לא יכול לשאול. אני ממשיך לרוץ, אני לא יודע לאן, אבל אני רץ. אם גיא היה פה הוא היה אומר לי לחזור הביתה. "ההורים דואגים" הוא היה אומר. אבל גיא כבר לא יכול לומר כלום. גיא מת. #_lt#/div#_gt##_lt#div style="text-align#_sc# justify;"#_gt##_lt#br#_gt##_lt#/div#_gt##_lt#div style="text-align#_sc# justify;"#_gt##_lt#br#_gt##_lt#/div#_gt##_lt#div style="text-align#_sc# justify;"#_gt##_lt#br#_gt##_lt#/div#_gt##_lt#div style="text-align#_sc# justify;"#_gt#זכויות היוצרים על התמונה שייכות לאביהוד דנציגר.#_lt#/div#_gt#