#_lt#div style="text-align#_sc# justify;"#_gt##_lt#font face="Arial, Helvetica, sans-serif"#_gt##_lt#span style="font-size#_sc# 14px;"#_gt#התעוררתי. אולי נכון יותר להגיד שעיניי נפקחו נגד רצוני. הרמתי את הפלאפון מהשידה ליד מיטתי ובחנתי את מסך־הנעילה. יום שלישי, עשרים־וחמישה במארס 2014, 16#_sc#36 אחר־הצהריים. שוב ישנתי עד מאוחר. למען האמת, עדיף כך. זה לא שיש לי משהו טוב יותר לעשות עם החיים שלי. #_lt#/span#_gt##_lt#/font#_gt##_lt#/div#_gt##_lt#div style="text-align#_sc# justify;"#_gt##_lt#font face="Arial, Helvetica, sans-serif"#_gt##_lt#span style="font-size#_sc# 14px;"#_gt#אמא נכנסה לחדרי בהתרגשות. "יום הולדת שמח!" היא קראה בהתלהבות שנראתה מגוחכת בעיניי. "תודה" אמרתי בחיוך מזויף. ידעתי שמאז שהפסקתי ללכת לבית הספר, רצונה היחיד היה לשמח אותי, ולא רציתי לראות אותה עצובה. #_lt#/span#_gt##_lt#/font#_gt##_lt#/div#_gt##_lt#div style="text-align#_sc# justify;"#_gt##_lt#font face="Arial, Helvetica, sans-serif"#_gt##_lt#span style="font-size#_sc# 14px;"#_gt#אמא יצאה מהחדר, כנראה כי הבחינה שאין לי מצב־רוח לחגיגות, וניסיתי להירדם שוב. בעודי מכריחה את עצמי לשקוע חזרה בחלום שנקטע על־ידי המציאות, הרעש שבקע מיושבי־הבית לא חמק מאוזניי, ולא הייתה לי ברירה אלא לקום ולחגוג את יום הולדתי נגד רצוני. #_lt#/span#_gt##_lt#/font#_gt##_lt#/div#_gt##_lt#div style="text-align#_sc# justify;"#_gt##_lt#font face="Arial, Helvetica, sans-serif"#_gt##_lt#span style="font-size#_sc# 14px;"#_gt#הרמתי את ראשי, והבטתי על השידה שליד מיטתי. הבחנתי במחברת השחורה שלי מונחת ליד הפלאפון, שבה כתבתי את מחשבותיי ורגשותיי בצורת שירים שמיודעים לי בלבד. פתחתי את המחברת בדף הריק הראשון, ומבלי לחשוב יותר מידי, שרבטתי בכתב מסורבל קטע קצר. לא שיר, לא סיפור קצר, פשוט דרך לפרוק. כאשר סיימתי לכתוב, הנחתי את העט והבטתי בכתוב על הדף. חיוך קטן עלה על פניי, דבר שלא קרה כבר חודשים רבים. אהבתי את שכתבתי, פעם ראשונה מזה הרבה זמן. הקטע הקצר הסביר במילים מועטות את הרגשתי מאז שהפסקתי ללכת לבית־הספר. #_lt#/span#_gt##_lt#/font#_gt##_lt#/div#_gt##_lt#div style="text-align#_sc# justify;"#_gt##_lt#font face="Arial, Helvetica, sans-serif"#_gt##_lt#span style="font-size#_sc# 14px;"#_gt#קמתי בנמרצות לא־אופיינית, ניגשתי אל לוח־השנה שהיה תלוי על דלת ארון־הבגדים שלי, וסימנתי איקס בתאריך המתאים. פניי חזרו להבעתם האדישה שאפיינה אותי כבר זמן רב. עברה כבר שנה וחצי מאז הפסקתי להיכנס לשיעורים בבית־הספר, וחודשיים מאז נשרתי לגמרי. #_lt#/span#_gt##_lt#/font#_gt##_lt#/div#_gt##_lt#div style="text-align#_sc# justify;"#_gt##_lt#font face="Arial, Helvetica, sans-serif"#_gt##_lt#span style="font-size#_sc# 14px;"#_gt#יצאתי נגד רצוני אל פינת האוכל, ושם – כצפוי – חיכה לי שולחן יום־ההולדת המסורתי של משפחתי. בעודי מביטה בייאוש בברכות, במתנות ובפרחים שהונחו במחשבה רבה על השולחן, התאספו סביבי בני־משפחתי. "הדבר האחרון שחסר לי עכשיו הוא יום שלם שסובב סביבי" חשבתי לעצמי. חייכתי חיוך מנומס ופתחתי את המתנות בהתלהבות שכפיתי על עצמי, כדי למנוע את אכזבתם. לאחר קריאת הברכות לא יכולתי להימנע מהמחשבה על המאמצים שלהם למעני. הם עבדו קשה כל־כך והשקיעו, והכל בשבילי! איני ראויה לכך. הודיתי להם בנימוס וחזרתי לחדרי. #_lt#/span#_gt##_lt#/font#_gt##_lt#/div#_gt##_lt#div style="text-align#_sc# justify;"#_gt##_lt#font face="Arial, Helvetica, sans-serif"#_gt##_lt#span style="font-size#_sc# 14px;"#_gt#לאחר כשעתיים של בהייה בחלל – אין לי משהו יותר טוב לעשות – הרמתי את המחברת מהשידה, ופתחתי בעמוד האחרון שבו כתבתי לפני שעות ספורות. הבטתי בכתב המסורבל שלי, ובקול חרישי, כדי שרק אני אשמע, הקראתי את הכתוב#_sc# "כולכם מפחדים לסגור את העיניים. אבל אני, אני מפחדת לפתוח את שלי. למה אני מפחדת? כי הרבה יותר קל לחיות בארץ־לעולם־לא מאשר לקום ולהתמודד עם הבעיות שלך." #_lt#/span#_gt##_lt#/font#_gt##_lt#/div#_gt##_lt#div style="text-align#_sc# justify;"#_gt##_lt#font face="Arial, Helvetica, sans-serif"#_gt##_lt#span style="font-size#_sc# 14px;"#_gt##_lt#br#_gt##_lt#/span#_gt##_lt#/font#_gt##_lt#/div#_gt##_lt#div style="text-align#_sc# justify;"#_gt##_lt#font face="Arial, Helvetica, sans-serif"#_gt##_lt#span style="font-size#_sc# 14px;"#_gt##_lt#br#_gt##_lt#/span#_gt##_lt#/font#_gt##_lt#/div#_gt##_lt#div style="text-align#_sc# justify; font-family#_sc# Arial, Helvetica, sans-serif; font-size#_sc# 14px;"#_gt#זכויות היוצרים על תמונה זו שמורות L. Marie , מאגר CC של פליקר#_lt#br#_gt##_lt#/div#_gt#