ראובן דוכאן עדיין רואה את הקסם שבבדיקת הנוכחות
13:21 (29/12/16) כתב אורח

בשנה האחרונה תיכון מוכר במרכז הארץ החליט להתאים את אחד משלבי השיעור הבסיסיים ביותר לטכנולוגיית המאה ה־21. כל תלמיד הצטייד בשבב דיגיטלי שבאמצעותו ניתן לסמן נוכחות בשיעורים בלי התערבות מצד המורה. על פניו מדובר בהמצאה חיונית ואף הכרחית המאפשרת למורים להתרכז בתוכן השיעור במקום לבזבז דקות רבות ברישומי נוכחות ובהפרעות בכניסה לכיתה. הרי כולנו מוגבלים בזמן, אצים ורצים לעבר מטרה בלתי־ידועה. כל מורה למוד ניסיון יודע שדקות מועטות של חוסר־סדר בשיעור עלולות לגרום לתלמידי השוליים לאבד ריכוז ולהפסיד את כולו. בעיניי היתרונות שבמהלך הם קצרי־טווח גרידא, ובטווח הארוך גדולה מידת ההפסד מן הרווח. אין חולק על הקביעה שהתקדמות הטכנולוגיה מבורכת בחלק ניכר מתחומי החיים, אבל נדמה שעולם החינוך עדיין אינו מוכן לשינויים, לפחות כל עוד לא תוקנו בו ליקויים אחרים. תהליך המודרניזציה בשיטת רישומי הנוכחות יוביל לביטול הערך המוסף הגלום ברישומים אלו. בימינו, בעת הקראת השמות בתחילת השיעור, המורה עובר תלמיד־תלמיד, שם־שם, נותן לכל אחד התייחסות אישית ומברר מדוע הוא נעדר מהשיעור - האפשרות הדיגיטלית לא עושה כן. היא אינה בודקת את סיבת החיסור ואינה משוחחת עם התלמיד על מצבו. תלמידי השוליים יוכלו מהר מאוד להתדרדר לתהום עמוקה של חיסורים והיעדרויות בלא הבחנה ובקרה. קל להגיד שבכוחה של ההנהלה לחייב את המורה לעקוב אחרי דו"ח הנוכחות ולסייע לתלמידים נעדרים, אבל ההתרגלות לשיטה הדיגיטלית תפגום בקסמה של השיחה מאחר שהמורה יחוש שמדובר בעוד תפקיד משני, מטלת עבודה פעוטה שיש לסיים מידית ולהשקיע את עיקר המאמץ בהכנת סדר השיעור והחומרים הכלולים בו. יתרה מכך, הטכנולוגיה פועלת על־פי חוקים קבועים, עדיין חסרות הרגישות והחשיבה האנושית. ברגע שהשיעור יחל, מחוגי המערכת ינועו במהירות, ותלמיד שיאחר מכל סיבה שהיא – מוצדקת ככל שתהיה – לא יוכל להיכנס לשיעור וללמוד. יהיה עליו לכתת רגליו בין משרדים שונים עד שתותר כניסתו ואין כל אסמכתה לכך שלא יפסיד חומר חשוב בזמן זה. מלבד העניינים הפדגוגים, טמונה תועלת נפשית ופסיכולוגית גדולה לאין שיעור בעריכת רישומי הנוכחות ידנית. פתיחת השיעור בהקראת שמות תלמידי הכיתה ואמירת "בוקר טוב" מסוגלת לרומם את הרגשתו של תלמיד שנעצבה רוחו. עצם הידיעה שיש מישהו שמתעניין בשלומו ולא רק באופן העברת השיעור תועיל פלאות לבניית ביטחונו העצמי. מוטב שמשרד החינוך יזנח את העזרים הדיגיטליים ויפנה את עיקר עיסוקו לטיפוח הקשר האישי בין המורים לתלמידים ויעודד שיח פתוח ואמתי, במיוחד בתקופת הזמן הנוכחית שמאופיינת בבהייה במסכים יותר מכל תקופה אחרת בעבר. רק כך יבינו התלמידים שמערכת החינוך שמתיימרת להכין אותם לחיים הבוגרים היא לא עוד משטר שאוסר אותם בכבלי־ברזל של חוקים נוקשים וכללים, אלא מקום שבו יירכשו כלים מעשיים ובין־אישיים נוסף למקצועות הריאליים. שר חינוך יקר, רק אנשים מחנכים אנשים. אנחנו לא רובוטים. לפחות לא בינתיים, הרי מי יודע מה מתכננת לנו הקדמה.