שנה ל'חתונת השנאה': אור יונה חושב על חשבון־נפש לאומי
17:58 (22/12/16) כתב אורח

שנה עברה מאז 'חתונת השנאה': כולנו ראינו את האקדחים המורמים, את הסכינים השלופים, את תמונת התינוק של משפחת דוואבשה ואת השמחה. הצהלה וההמולה של האנשים שכל־כך לא מתביישים להפגין האושר צרוף כשהם דוקרים ושורפים את אותה התמונה של התינוק. האמת היא - והאמת הזאת תהיה אולי קשה לחלקכם - שהייתי בטוח שרק לערבים שמבצעים ומעודדים לבצע פיגועים יש רוע ושנאה מזעזעת כזאת. לא תיארתי לעצמי שיהודים, דתיים, יכולים להגיע ולהשתוות להם ברמת השנאה וברוע הבלתי־אנושי. במה שונה צורת ההתנהגות הברברית והאלימה ב'חתונת השנאה' לתקופת הפגנות הימין של לפני רצח רבין? במה שונה הנפת הרובים והסכינים לסרטוני דעא"ש? לא הרבה. האם אנחנו חברה כזאת? חברה אלימה? או שזה רק קומץ בתוכנו? האנשים שנכחו בחתונה, שלקחו חלק באלימות הזאת שם, וגם אלה שלא היו אבל תומכים מרחוק - אני מתעב אתכם. אתם לא חלק ממני, אתם לא חלק מהעם הזה, העם היהודי. אתם לא חלק מאלה שהמדינה הזאת חשובה להם והם אוהבים אותה ונלחמים עלייה. אתם לא חלק מאותם אנשים שרוצים כמוני מדינה שפויה ושקטה, מדינה שיהיה בה טוב יותר. ויכול להיות בה טוב יותר - אבל אתם מחרבים את הטוב הזה. כנער מתבגר שבקרוב יתגייס לצבא, שאוהב את המדינה ורואה את העתיד שלו בה, אני תוהה על העתיד כאן. אם כל אחד מאיתנו, יעשה שינוי קטן בעצמו, יתחיל יותר לאהוב מלשנוא, לקבל את האחר ולא לדחות אותו, יהיה פה נהדר. אני נשבע לכם. ממשלי,פסוק י"ב: "שִׂנְאָה תְּעוֹרֵר מְדָנִים וְעַל כָּל פְּשָׁעִים תְּכַסֶּה אַהֲבָה" או במילים אחרות, שנאה בין בני אדם מעוררת מחדש כעסים ואילו גילוי אהבה מכסים על פשעים ושנאה. הצוהלים מהחתונה כנראה עוד לא הגיעו לחלק הזה כשלמדו בישיבה, אבל אתם, אלה שקוראים את הטור הזה, תהיו טובים, תראו אהבה במקום שנאה, השאר יקרה מעצמו. *YouTube:4g1v28PcXjY* תמונה: צילום מסך מיוטיוב