רועי קידרון עושה סדר- מה באמת היה פה פעם? ולמה אסור לנו עדיין לוותר על הדמוקרטיה
23:12 (14/11/16) רועי קידרון

בתחילה, אתן לקוראיי גילוי נאות על עצמי. אחד הדברים החשובים,המרכזיים והמשמעותיים בחיי כנער הוא פעילותי בתנועת הנוער העובד והלומד. אני חושב שזוהי תנועה חשובה מאוד, שתורמת רבות לחברה הישראלית, ואני ממין בה מאוד. בנוסף על כך, אני משתייך לצד השמאלי של המפה הפוליטית.בשל כך חשוב לי לכתוב את המאמר הזה, כי מדובר בעולם הפוליטי והחברתי שלי. במסגרת הפעילות שלי בתנועה (וגם בראייתי את השמאל הישראלי בכללותו) נדמה לי שיש אנשים רבים שחושבים שפעם, בתקומת המדינה ובעשורים הראשונים לקיומה, הייתה פה דמוקרטיה סוציאליסטית הומאנית מושלמת. ואז לפתע, איפשהו בין שנת 1967 ל-1977 הימין המתנחלי הדתי-לאומי קם וגנב לנו אותה. בשנת 95' אישום הגניבה הפך לאישום של רצח, ומגמות פוליטיות בישראל 2016 הן כבר ווידוא הריגה. הדמוקרטיה הישראלית הולכת לעזאזל, ובקרוב דיקטטורה. טענות אלו לעתים מרגיזות אותי. לא רק בגלל הגישה התבוסתנית הפאסיבית הרבה שעולה מהן, אלא גם כי לעתים הן פשוט אינן נכונות. שלא ישתמע לשתי פנים- יש דברים בפוליטיקה הישראלית שמדאיגים אותי ביחס לאיכות הדמוקרטיה (דוגמת להב"ה, שיח פוליטי רדוד, וכו') אך אני חושב שצריך לקחת דברים בפרופורציות. צריך לפתח מודעות לכך שהדברים אינם שחור ולבן. צריך לצאת מהסרט שפעם הייתה פה אוטופיה. בשנות ה-50 הזהות של יהדות המזרח דוכאה. עד שנת 1966 ערביי ישראל חיו תחת משטר צבאי (שכלל את טבח כפר כאסם, אשר כמעט וטויח על ידי הממשלה הדמוקרטית האוטופית). עד 1988 הומוסקסואליות הייתה מחוץ לחוק, ולקחו שנים עד שהקהילה הלהט"בית הרימה ראש מחוץ לבועה התל-אביבית. עד לעשור-שניים האחרונים, הטרדה מינית הייתה דבר סבבה לגמרי, וכיום יותר מעזות להתלונן. מאז רצח רבין, קמו מכינות קדם- צבאיות, ועוד פרויקטים חברתיים רבים, המפתחים שיח כלל ישראלי, ובמיוחד בין דתיים לחילונים, דבר שפעם לא היה קיים. הישראלים מחפשים את השיח עם האחר,עם השונה מהם. כל אלה אינם באים להעלים מורכבויות ואיומים על הדמוקרטיה הישראלית- עדיין יש גזענות, עדיין יש כאלו שבטוחים שכל ימני הוא פאשיסט ושכל שמאלן הוא בוגד. עדיין יש להט"בפוביה. יש חוקים כאלו ואחרים שלדעתי קשים לדמוקרטיה. אבל השורה תחתונה היא שהדמוקרטיה הישראלית עדיין לא מתה. אף אחד לא רצח אותה, אז לא צריך להיכנס לאבל\ היסטריה כבר עכשיו. מבחינות מסוימות, היא הרבה יותר טובה ממה שהייתה בהקמת המדינה. יש מורכבויות, ויש משברים, אבל לאף אחד אין את הפריבליגיה לקבור את הדמוקרטיה הישראלית. זה תבוסתני וזה פשוט לא נכון. מי שמוותר עליה עכשיו, הוא זה שבאמת יוביל לקריסתה. קרדיט תמונה- קואליציית זוכרים את הרצח, נאבקים על הדמוקרטיה