תצפית על הבחירות- עמית עמר כותב על שנה וחצי של טלטלות בארה"ב ותוהה מה צופן העתיד
18:04 (11/11/16) עמית עמר

שנה וחצי אני עוקב מקרוב אחרי אחת ממערכות הבחירות המשוגעות ביותר שידע העולם הדמוקרטי. עקבתי אחר כל ידיעה, קראתי אלפי פרשנויות, צפיתי בכל העימותים בלילות לבנים רבים, מהפריימריז במפלגה הדמוקרטית והרפובליקנית ועד לרגע שבו דונלד טראמפ הדהים את העולם ונבחר לנשיא ארה"ב ה-45. כעת, כשמערכת הבחירות הגיעה לסיומה, יש לי כל כך הרבה דברים להגיד ולתת עליהם את דעתי, אשתדל לתמצת אותם לכמה נק' חשובות מבחינתי. ראשית, השאלה שרבים שואלים ולא ממש מבינים, איך נבחר דונלד טראמפ? האנשים שהביאו לדונלד טראמפ את הניצחון הם ברובם לבנים, ממעמד הביניים הנמוך, שהולך ונעלם בארה"ב. אותם האנשים האלו, שבעבר עבדו בתעשיות כמו הפחם והרכב, איבדו את עבודתם ותקוותם בעקבות הגלובליזציה, שגרמה לתעשיות אלו להעביר את רוב מפעליהן מחוץ לארה"ב. מדינות כמו ויסקונסין, מישיגן ופנסילבניה, שהיו מדינות בטוחות עבור הילרי קלינטון, בגדו בה ובמפלגה בדמוקרטית ובעצם הצביעו נגד הממסד והקפיטליזם הניאו-ליברלי שמייצגת קלינטון, והביאו את הניצחון לדונלד טראמפ. לדברי מייקל מור, במאי קולנוע וסופר אמריקאי הידוע כבעל דעות נחרצות וביקורת נגד הגלובליזציה והתאגידים הגדולים, בחירת דונלד טראמפ היא "הלכו להזדיין" הגדול ביותר בהיסטוריה המודרנית. בדומה ל"ברקזיט" (משאל העם בבריטניה ליציאה מהאיחוד האירופי), ההמון תיעל את כל הזעם שלו נגד השוק החופשי (ונגד קלינטון) אל החלטות לא בהכרח חכמות – מה שנקרא הצבעת מחאה. לא סתם בבריטניה כעת רבים מהאנשים שהצביעו בעד היציאה מהאיחוד, מכים על חטא ומבינים את הטעות שעשו. רבים מהם מעוניינים במשאל עם נוסף שיבטל את הקודם. לדעת מייקל מור, אותו תהליך יקרה עם מצביעיו של טראמפ, לאחר שיגלו כי את רוב החלטותיו הפופוליסטיות לא יצליח טראמפ לממש. אני רוצה להחזיר אתכם אחורה במהלך הבחירות לפריימריז במפלגה הדמוקרטית. שני מועמדים לנשיאות מטעם המפלגה: הילרי קלינטון וברני סנדרס. סנדרס היה האאוטסיידר, סנטור יהודי זקן מורמונט, מדינה דלילה באוכלוסייה בצפון ארה"ב. סנדרס סחף אחריו צעירים רבים בגילי בעקבות המסרים שלו על חיזוק מדינת הרווחה, סולידריות חברתית, חיזוק מעמד הביניים והורדת כוחם של וול סטריט והתאגידים הגדולים. לכאורה, בדיוק מה שמצביעי טראמפ הלבנים והכועסים מהצפון חיפשו. והנה הטעות האיומה של הממסד של המפלגה הדמוקרטית: במקום לחבק מועמד כמו סנדרס, שהצעירים נעו אחריו והוא עורר התלהבות ועניין, אימץ הממסד את קלינטון שאין בה שום חידוש ובשורה, מחזור לא מוצלח של אובמה ושנות ה-90. ברני סנדרס עורר מהפכה שקטה. זאת פעם ראשונה שמועמד סוציאל-דמוקרט מקבל כזאת תמיכה, ועוד מצעירים רבים בעיקר בגילי. רוב הסקרים הראו אז שברני סנדרס היה מביס כל מועמד רפובליקני ובמיוחד את דונלד טראמפ בקלות. האם זה באמת היה כך אם היה המועמד במקום הילרי? לא יודע. אך בהחלט המרוץ לנשיאות היה מעניין הרבה יותר, ומאתגר יותר עבור טראמפ, כי הרי סנדרס אינו פוליטיקאי מושחת וממסדי, אלא מביא עמו רוח חדשה וחזקה של שינוי הכללים בשוק החופשי. אבל אל דאגה! את רוחות השינוי של סנדרס נרגיש עוד בהמשך. סנדרס שבה את ליבם של צעירים רבים (ואני מיניהם) שנכנסים כעת לפוליטיקה והולכים בעקבותיו, והם יהיו האידיאליסטים שיובילו את המפלגה הדמוקרטית בעתיד הקרוב. בשלב זה אני רוצה להודות ולפרגן לשני עיתונאים שבלעדיהם הייתי מבין הרבה פחות את כל ההתרחשויות: לעיתונאית טל שניידר, בעלת הבלוג הפוליטי "הפלוג", שסיקרה את מערכת הבחירות הזאת מקרוב והביאה זוויות רבות ומעניינות. ולכתב "חדשות 10", נדב אייל, שבזכות סדרת הכתבות המעולה שלו "טראמפלנד" לא הופתעתי מאוד מניצחונו של טראמפ וגם הבנתי מהיכן הוא הגיע – חובה לצפות! ולסיום, נימה אישית: אם אשיל מעליי לרגע את כל הציניות שאפפה במערכת הבחירות הזאת ובסיומה, בחירתו של טראמפ הוא רגע עצוב באנושות ובעידן הליברלי. מה בעצם מלמד אותנו ניצחונו? אתה יכול להיות גזען; שוביניסט; לצחוק על נכים; להשפיל מוסלמים, מקסיקנים ושחורים; להיות חשוד בעשרות הטרדות מיניות, ועדיין להיות נשיא המעצמה הגדולה בעולם! אך אני אדם אופטימי, ואי מאמין כי בסופו של דבר העולם הולך קדימה, לכיוונים טובים וליברליים יותר. האנושות עשתה כברת דרך ארוכה במאות השנים האחרונות, ואני מאמין שהעולם יעבור גם את זה. ולכל מי שגורס כי המחנה הליברלי בארה"ב מת, אז שידע כי יותר אנשים הצביעו עבור קלינטון (אך היא הפסידה בגלל שיטת האלקטורים המוזרה) ושהצעירים של סנדרס רק מחכים לשנות את העולם – אז שיהיה לנו בהצלחה! תמונה- מתוך עמוס הפייסבוק הרשמי של דונאלד ג' טראמפ