רועי קידרון על מערכת החינוך של ימינו
21:53 (06/10/15) רועי קידרון

לפני פחות מחודש, החלו מיליוני בני נוער במדינת ישראל את שנת הלימודים. שנה שבה אני, ועוד מאות אלפי תיכוניסטים נלמד ערכים, וידע אשר יעזור לנו בחיים; או שלא. מערכת החינוך הישראלית בעייתית מכמה סיבות: בתכנית הלימודים יש דברים רבים שאינם הכרחיים ,לעומת זאת,דברים רבים שכן הכרחיים, לא נמצאים בתכנית הלימודים. נער שמקבל תעודת בגרות, לא יידע לכתוב קורות חיים לעבודה, לא יידע איך להתנהל בראיון עבודה, לא יידע איך לדבר אל מול קהל, אבל לפחות הוא יידע למצוא את הלוואי ואת הנשוא במשפט. בעצם, גם את זה הוא לא יידע,כי ניתוח דקדוקי הוא מהדברים הלא הכרחיים ששוכחים 5 דק' אחרי המבחן. צריך לעשות רפורמה מקיפה בחומר הנלמד, ובמיוחד במקצוע הלשון. מתי בפעם האחרונה באמת השתמשתם בחומר שלמדתם במקצוע הלשון? מתי בפעם האחרונה כתבתם משהו, וחשבתם תוך כדי כתיבה, על הנשוא ועל הלוואי שבמשפטים? ישנם מעט דברים בלשון שדווקא כן הכרחיים, כמו כתיבת טיעון וסיכום, אבל ישנם דברים רבים שאנחנו מפספסים. במערכת השעות של תלמידי השכבה שלי (כיתה יא'), ישנן 3 שעות לשון, ועוד שעות רבות של היסטוריה, תנ"ך, ספרות, ומה לא. אני לא אומר שלא צריך ללמוד תנ"ך או היסטוריה (אני לגמרי בעד), אבל לשם השוואה, יש במערכת רק שעה אחת של חינוך. זה אומר שהמערכת מעדיפה להרבות בחומר עיוני, מאשר בפיתוח נוער ערכי שינהיג את המחר. צריך יותר שיעורי חינוך בשבוע, כי מה זה משנה אם יהיה לנו נוער חכם, אבל לא יהיו לו ערכים? סיבה נוספת ועיקרית לבעייתיות במערכת היא, שהדבר הכי חשוב במערכת החינוך הישראלית הוא הציון במבחן. כל המטרה של הלימודים היא שהתלמיד יוציא ציון טוב במבחן, ובמיוחד בבגרויות. מתי לעזאזל יבינו שהמבחן צריך להיות אמצעי ולא מטרה? לפי המערכת, תלמיד שמקבל 90 הוא הרבה יותר מוצלח מתלמיד שמקבל 70, כשלמעשה ההבדל הוא רק כמה דקות. התלמיד שמקבל 70 שכח את החומר בזמן המבחן (בהנחה שלמד לקראתו), והתלמיד שמקבל 90 ישכח את החומר 5 דק' אחרי המבחן, כי כמו שאמרתי, הרבה מהחומר הוא מיותר. המערכת עושה הפוך מהמטרה שלה:היא לא מפתחת נוער סקרן,היא מפתחת נוער שרק מחפש הצלחה במספרים. אני לא אומר שמבחנים הם נטו רוע; יש צורך במבחנים ובבחנים, אבל צריך לזכור שהם בסופו של דבר ,רק אמצעי! אמצעי, ולא המטרה של החינוך. דבר נוסף שמשפיע רבות על המערכת הוא תנאי המורים. כן, אכפת לי מהשכר של המורים וחשוב לי שההוראה תהיה המקצוע הכי מכניס במדינה. ולמה? כי כשיהיה שכר טוב למורים, תהיה מוטיבציה ל"דם חדש" להיכנס למערכת. אנשים ירצו להיכנס ולהישאר בהוראה כי זה ישתלם להם. חינוך הוא מקצוע שוחק מאוד, והרבה מורים לא נשארים יותר מכמה שנים במערכת החינוך. עבודה מול בני נוער היא עבודה קשה, ולפעמים השכר לא מתגמל. בינתיים, המורים והמורות מסתפקים בשכר נמוך מהממוצע במשק ונמוך מה-OECD. מדינה שרוצה להשקיע בעתיד שלה, צריכה לדאוג שהוראה תהיה המקצוע הכי רווחי ומשתלם לעבוד בו. זה הדבר הערכי והפרקטי ביותר לעשות. הבעיה היא שרוב שרי החינוך במדינה לא מעזים לעשות רפורמות, כי למה לנסות לעשות שינוי גדול, אם הקדנציה היא "גג" 3-4 שנים?בשנתיים־שלוש אי אפשר לעשות רפורמה מקיפה. ביום שתהייה המשכיות במשרד, החינוך יהיה יותר נוח לעשות רפורמות במערכת. לסיכום , מערכת החינוך הישראלית עושה הפוך מהמטרה שלה:היא לא מפתחת נוער ערכי וסקרן, אלא היא מפתחת נוער תחרותי שרחוק מסקרנות. נוער שמחפש רק תוצאות במספרים. צריך לעשות שינוי בהיקפי החומר ובחומר עצמו. צריך לעשות שינוי באופן הלימוד ובאופן ההערכה. שינוי בחינוך הוא הכרחי. הכרחי לעתיד טוב יותר לחברה הישראלית. זכויות היוצרים על התמונה שייכות לMichael Pollak