קמנו
מוקדם מהרגיל, כדי להכין את ארגז האוכל לעבודה בחממות. הבוקר המוקדם של שקף היה קריר
ואנחנו הלכנו בדממה אל מקום המפגש עם החקלאי. עייפות, לבושות בבגדי עבודה עבים, עם
מזמרה וסכין ביד אחת, מים ומטפחת ביד שנייה, והחלטה: הספק העבודה של היום יהיה יותר
טוב משל אתמול. התאילנדים של החקלאי חיכו על הטנדר וכשהגענו לחממה השמש כבר הספיקה
להאיר את ענפי הרוסקוס הגבוהים. עבדנו בשקט, כל אחת בקצה אחר של החממה, שורקות ומזמזמות
לעצמנו... עד לפני חודשים ספורים לא יכולתי לחשוב שאי פעם אראה כך: לבושה בחולצת דרייפיט
כחולה של השומר החדש, עובדת את האדמה ברוח ציונית ואידיאלסטית של פעם, נהנית מהחקלאות
ומהנופים המרהיבים של חבל לכיש. זה אמיתי. ומרגש. נראה כאילו אני אחת מהנשים הפלאחיות
מהתמונות בשחור לבן...אנחנו
מתעייפות לאט לאט מהעבודה השוחקת. לא פעם דיברו איתנו בשומר על מוסר עבודה ועל החשיבות
שלה. אנחנו בשנת תשע"ה, ובחממות הקרובות עובדות ידיים עבריות, צעירות, ציוניות.
מה יותר חשוב ומספק מזה? אני כאן רק חודש, אבל איכשהו, אני מרגישה מחוברת. לאדמה, לעבודה,
לשומר. הלוא רק לפני חודשיים עוד ישבתי בבית הספר ופתרתי תרגילים לקראת הבגרות במתמטיקה...
העבודה כאן היא מנטאליתסיימנו
את העבודה כשהשמש זרחה במרכז השמיים, זוחלות בין השורות בחממה ומגיעות למצפה מלוכלכות
ועייפות. לאחר הפסקת הצהריים מגיע איתן, המורה לערבית ולמזרחנות. הכיתה צבועה
למחצה כי אנחנו מצפה בהקמה. גם זו משימה, כי המצפים של מרחב דרום תלויים בנו - איך
החיים כאן יראו, השגרה, וגם איך המצפה ייראה. 'מחזור א' מרחב דרום' כתוב בגאווה על
הקיר בכיתה.
לאחר השיעור עם איתן, בעודנו מרכלות בערבית על ראש המצפה, התלבשנו לאימון קרב מגע עם
גיורא במתנ"ס. חוץ משיעורי ספורט מעולם לא התאמנתי ועשיתי כושר ברמה גבוהה,
אבל השיעור הזה הוא מתנה - המאמן רציני וחדור מוטיבציה. הקושי הפיזי לא מכניע אותי,
איתו כבר למדתי להתמודד בשבוע ההישרדות. בשיעורים מהסוג הזה אני לומדת לנשוך שפתיים,
להתאמץ ופשוט להתמודד. הכל כהכנה לעבודה המאוד מנטאלית כאן שדורשת רצינות, רצון, עוד
רצון וגם אומץ. עוד שיעור שקיבלתי
לחיים.
חיי קבוצה בטעם של
פעםבמהלך
כל היום אני הכי מחכה לערב. להווי ה"מיצפי", לרגעים המשותפים של הקבוצה;
כשלכולן יש זמן, מועט, אבל חשוב, להקשיב ולהתייחס.בעוד
כמה שעות אצא למשמרת שמירה בחווה, אבל אני מנצלת את הזמן המשותף, הפתוח, שבין כולן.
אחד מהדברים הכי מרגשים ומדהימים בשומר ובתכנית הזאת זה חיי הקבוצה. גם לזה יש טעם
ואופי ציוני של פעם. קצת כמו קיבוץ. צריך להכיר את זה, ללמוד, להתרגל, להיות רגישים.
בחדר מולי מתגוררות שתי בחורות. האחת גרה בכוכב הצפון בתל אביב, למדה בתיכון בתלמה
ילין, בת יחידה; השנייה היא בכלל מתנחלת, אחות מבין עשרה, למדה באולפנא. והן החברות
הכי טובות! החיבור בין שני הקצוות הללו בחברה הישראלית הוא מעבר להיכרות. אנחנו חברות
למצפה, לעבודה. חברות לשומר. אני חושבת שאפילו בצבא זה לא קורה באופן כזה. זוהי עוד
מתנה שקיבלתי מהשומר. אני
אהיה כנה. השמירה היא קשה. היא מעייפת, אפילו משעממת. שעות ארוכות של ערנות מאומצת
מול המדורה. מסביבנו מפוזרים דפי לימוד שלקחנו מהספרייה במצפה, ספרים, קצת אוכל וגיטרה.
פטרול פעם בשעתיים והרבה עיזים ישנות. הזריחה
עוד שעתיים, ואני מלאה תחושת סיפוק וגאווה.שירה
הלוי - בת מצפה שקף בתוכנית המנהיגות.
זכויות היוצרים על התמונות שייכות לשירה הלוי#_lt#style#_gt#
.style_embed_title {color#_sc##254117;font-family#_sc#monospace;font-weight#_sc#bold;text-decoration#_sc#underline overline;}
.style_embed_data {}
#_lt#/style#_gt#
#_lt#blockquote style="margin#_sc# 0 0 0 40px; border#_sc# none; padding#_sc# 0px;"#_gt##_lt#blockquote style="margin#_sc# 0 0 0 40px; border#_sc# none; padding#_sc# 0px;"#_gt##_lt#blockquote style="margin#_sc# 0 0 0 40px; border#_sc# none; padding#_sc# 0px;"#_gt##_lt#blockquote style="margin#_sc# 0 0 0 40px; border#_sc# none; padding#_sc# 0px;"#_gt##_lt#blockquote style="margin#_sc# 0 0 0 40px; border#_sc# none; padding#_sc# 0px;"#_gt##_lt#div#_gt# #_lt#span lang="HE" style="font-size#_sc# 10.5pt; line-height#_sc# 115%; font-family#_sc# Arial, sans-serif;"#_gt#קמנו
מוקדם מהרגיל, כדי להכין את ארגז האוכל לעבודה בחממות. הבוקר המוקדם של שקף היה קריר
ואנחנו הלכנו בדממה אל מקום המפגש עם החקלאי. עייפות, לבושות בבגדי עבודה עבים, עם
מזמרה וסכין ביד אחת, מים ומטפחת ביד שנייה, והחלטה#_sc# הספק העבודה של היום יהיה יותר
טוב משל אתמול. התאילנדים של החקלאי חיכו על הטנדר וכשהגענו לחממה השמש כבר הספיקה
להאיר את ענפי הרוסקוס הגבוהים. עבדנו בשקט, כל אחת בקצה אחר של החממה, שורקות ומזמזמות
לעצמנו... עד לפני חודשים ספורים לא יכולתי לחשוב שאי פעם אראה כך#_sc# לבושה בחולצת דרייפיט
כחולה של השומר החדש, עובדת את האדמה ברוח ציונית ואידיאלסטית של פעם, נהנית מהחקלאות
ומהנופים המרהיבים של חבל לכיש. זה אמיתי. ומרגש. נראה כאילו אני אחת מהנשים הפלאחיות
מהתמונות בשחור לבן..#_lt#/span#_gt##_lt#span lang="HE" style="font-size#_sc# 10.5pt; line-height#_sc# 115%; font-family#_sc# Arial, sans-serif;"#_gt#.#_lt#/span#_gt##_lt#/div#_gt##_lt#/blockquote#_gt##_lt#/blockquote#_gt##_lt#/blockquote#_gt##_lt#/blockquote#_gt##_lt#blockquote style="margin#_sc# 0 0 0 40px; border#_sc# none; padding#_sc# 0px;"#_gt##_lt#blockquote style="margin#_sc# 0 0 0 40px; border#_sc# none; padding#_sc# 0px;"#_gt##_lt#blockquote style="margin#_sc# 0 0 0 40px; border#_sc# none; padding#_sc# 0px;"#_gt##_lt#blockquote style="margin#_sc# 0 0 0 40px; border#_sc# none; padding#_sc# 0px;"#_gt##_lt#p class="MsoNormal" dir="RTL"#_gt##_lt#span lang="HE" style="font-size#_sc#10.5pt;line-height#_sc#
115%;font-family#_sc#" arial","sans-serif";mso-ascii-font-family#_sc#calibri;mso-ascii-theme-font#_sc#="" minor-latin;mso-hansi-font-family#_sc#calibri;mso-hansi-theme-font#_sc#minor-latin"=""#_gt#אנחנו
מתעייפות לאט לאט מהעבודה השוחקת. לא פעם דיברו איתנו בשומר על מוסר עבודה ועל החשיבות
שלה. אנחנו בשנת תשע"ה, ובחממות הקרובות עובדות ידיים עבריות, צעירות, ציוניות.
מה יותר חשוב ומספק מזה? אני כאן רק חודש, אבל איכשהו, אני מרגישה מחוברת. לאדמה, לעבודה,
לשומר. הלוא רק לפני חודשיים עוד ישבתי בבית הספר ופתרתי תרגילים לקראת הבגרות במתמטיקה...#_lt#/span#_gt##_lt#/p#_gt##_lt#p class="MsoNormal" dir="RTL"#_gt##_lt#span lang="HE" style="font-size#_sc#10.5pt;line-height#_sc#
115%;font-family#_sc#" arial","sans-serif";mso-ascii-font-family#_sc#calibri;mso-ascii-theme-font#_sc#="" minor-latin;mso-hansi-font-family#_sc#calibri;mso-hansi-theme-font#_sc#minor-latin"=""#_gt##_lt#span#_gt##_lt#br#_gt##_lt#img src="http#_sc#//www.files.org.il/BRPortalStorage/b/2/36/50/31-O365waC1BE.jpg"#_gt##_lt#br#_gt##_lt#br#_gt##_lt#/span#_gt##_lt#br#_gt##_lt#/span#_gt##_lt#/p#_gt##_lt#/blockquote#_gt##_lt#/blockquote#_gt##_lt#/blockquote#_gt##_lt#/blockquote#_gt##_lt#blockquote style="margin#_sc# 0 0 0 40px; border#_sc# none; padding#_sc# 0px;"#_gt##_lt#blockquote style="margin#_sc# 0 0 0 40px; border#_sc# none; padding#_sc# 0px;"#_gt##_lt#blockquote style="margin#_sc# 0 0 0 40px; border#_sc# none; padding#_sc# 0px;"#_gt##_lt#blockquote style="margin#_sc# 0 0 0 40px; border#_sc# none; padding#_sc# 0px;"#_gt##_lt#p class="MsoNormal" dir="RTL"#_gt##_lt#b#_gt##_lt#span lang="HE" style="font-size#_sc#10.5pt;line-height#_sc#
115%;font-family#_sc#" arial","sans-serif";mso-ascii-font-family#_sc#calibri;mso-ascii-theme-font#_sc#="" minor-latin;mso-hansi-font-family#_sc#calibri;mso-hansi-theme-font#_sc#minor-latin;="" mso-bidi-font-family#_sc#arial;mso-bidi-theme-font#_sc#minor-bidi"=""#_gt#העבודה כאן היא מנטאלית#_lt#/span#_gt##_lt#/b#_gt##_lt#/p#_gt##_lt#/blockquote#_gt##_lt#/blockquote#_gt##_lt#/blockquote#_gt##_lt#/blockquote#_gt##_lt#blockquote style="margin#_sc# 0 0 0 40px; border#_sc# none; padding#_sc# 0px;"#_gt##_lt#blockquote style="margin#_sc# 0 0 0 40px; border#_sc# none; padding#_sc# 0px;"#_gt##_lt#blockquote style="margin#_sc# 0 0 0 40px; border#_sc# none; padding#_sc# 0px;"#_gt##_lt#blockquote style="margin#_sc# 0 0 0 40px; border#_sc# none; padding#_sc# 0px;"#_gt##_lt#p class="MsoNormal" dir="RTL"#_gt##_lt#span lang="HE" style="font-size#_sc#10.5pt;line-height#_sc#
115%;font-family#_sc#" arial","sans-serif";mso-ascii-font-family#_sc#calibri;mso-ascii-theme-font#_sc#="" minor-latin;mso-hansi-font-family#_sc#calibri;mso-hansi-theme-font#_sc#minor-latin"=""#_gt#סיימנו
את העבודה כשהשמש זרחה במרכז השמיים, זוחלות בין השורות בחממה ומגיעות למצפה מלוכלכות
ועייפות. לאחר הפסקת הצהריים מגיע איתן, המורה לערבית ולמזרחנות. הכיתה צבועה
למחצה כי אנחנו מצפה בהקמה. גם זו משימה, כי המצפים של מרחב דרום תלויים בנו - איך
החיים כאן יראו, השגרה, וגם איך המצפה ייראה. 'מחזור א' מרחב דרום' כתוב בגאווה על
הקיר בכיתה. #_lt#/span#_gt##_lt#/p#_gt##_lt#/blockquote#_gt##_lt#/blockquote#_gt##_lt#/blockquote#_gt##_lt#/blockquote#_gt##_lt#blockquote style="margin#_sc# 0 0 0 40px; border#_sc# none; padding#_sc# 0px;"#_gt##_lt#blockquote style="margin#_sc# 0 0 0 40px; border#_sc# none; padding#_sc# 0px;"#_gt##_lt#blockquote style="margin#_sc# 0 0 0 40px; border#_sc# none; padding#_sc# 0px;"#_gt##_lt#blockquote style="margin#_sc# 0 0 0 40px; border#_sc# none; padding#_sc# 0px;"#_gt##_lt#p class="MsoNormal" dir="RTL"#_gt##_lt#span lang="HE" style="font-size#_sc#10.5pt;line-height#_sc#
115%;font-family#_sc#" arial","sans-serif";mso-ascii-font-family#_sc#calibri;mso-ascii-theme-font#_sc#="" minor-latin;mso-hansi-font-family#_sc#calibri;mso-hansi-theme-font#_sc#minor-latin"=""#_gt#
לאחר השיעור עם איתן, בעודנו מרכלות בערבית על ראש המצפה, התלבשנו לאימון קרב מגע עם
גיורא במתנ"ס. חוץ משיעורי ספורט מעולם לא התאמנתי ועשיתי כושר ברמה גבוהה,
אבל השיעור הזה הוא מתנה - המאמן רציני וחדור מוטיבציה. הקושי הפיזי לא מכניע אותי,
איתו כבר למדתי להתמודד בשבוע ההישרדות. בשיעורים מהסוג הזה אני לומדת לנשוך שפתיים,
להתאמץ ופשוט להתמודד. הכל כהכנה לעבודה המאוד מנטאלית כאן שדורשת רצינות, רצון, עוד
רצון וגם אומץ. #_lt#/span#_gt##_lt#span lang="HE" style="font-size#_sc#10.5pt;line-height#_sc#115%;
font-family#_sc#" arial","sans-serif";mso-ascii-font-family#_sc#calibri;mso-ascii-theme-font#_sc#="" minor-latin;mso-hansi-font-family#_sc#calibri;mso-hansi-theme-font#_sc#minor-latin;="" mso-bidi-font-family#_sc#arial;mso-bidi-theme-font#_sc#minor-bidi"=""#_gt#עוד שיעור שקיבלתי
לחיים.#_lt#o#_sc#p#_gt##_lt#/o#_sc#p#_gt##_lt#/span#_gt##_lt#/p#_gt##_lt#p class="MsoNormal" dir="RTL"#_gt##_lt#span lang="HE" style="font-size#_sc#10.5pt;line-height#_sc#115%;
font-family#_sc#" arial","sans-serif";mso-ascii-font-family#_sc#calibri;mso-ascii-theme-font#_sc#="" minor-latin;mso-hansi-font-family#_sc#calibri;mso-hansi-theme-font#_sc#minor-latin;="" mso-bidi-font-family#_sc#arial;mso-bidi-theme-font#_sc#minor-bidi"=""#_gt##_lt#span#_gt##_lt#br#_gt##_lt#img src="http#_sc#//www.files.org.il/BRPortalStorage/b/2/36/50/32-Pb1w78kNCx.jpg"#_gt##_lt#br#_gt##_lt#br#_gt##_lt#/span#_gt##_lt#br#_gt##_lt#/span#_gt##_lt#/p#_gt##_lt#/blockquote#_gt##_lt#/blockquote#_gt##_lt#/blockquote#_gt##_lt#/blockquote#_gt##_lt#blockquote style="margin#_sc# 0 0 0 40px; border#_sc# none; padding#_sc# 0px;"#_gt##_lt#blockquote style="margin#_sc# 0 0 0 40px; border#_sc# none; padding#_sc# 0px;"#_gt##_lt#blockquote style="margin#_sc# 0 0 0 40px; border#_sc# none; padding#_sc# 0px;"#_gt##_lt#blockquote style="margin#_sc# 0 0 0 40px; border#_sc# none; padding#_sc# 0px;"#_gt##_lt#p class="MsoNormal" dir="RTL"#_gt##_lt#b#_gt##_lt#span lang="HE" style="font-size#_sc#10.5pt;line-height#_sc#
115%;font-family#_sc#" arial","sans-serif";mso-ascii-font-family#_sc#calibri;mso-ascii-theme-font#_sc#="" minor-latin;mso-hansi-font-family#_sc#calibri;mso-hansi-theme-font#_sc#minor-latin;="" mso-bidi-font-family#_sc#arial;mso-bidi-theme-font#_sc#minor-bidi"=""#_gt#חיי קבוצה בטעם של
פעם#_lt#/span#_gt##_lt#/b#_gt##_lt#/p#_gt##_lt#/blockquote#_gt##_lt#/blockquote#_gt##_lt#/blockquote#_gt##_lt#/blockquote#_gt##_lt#blockquote style="margin#_sc# 0 0 0 40px; border#_sc# none; padding#_sc# 0px;"#_gt##_lt#blockquote style="margin#_sc# 0 0 0 40px; border#_sc# none; padding#_sc# 0px;"#_gt##_lt#blockquote style="margin#_sc# 0 0 0 40px; border#_sc# none; padding#_sc# 0px;"#_gt##_lt#blockquote style="margin#_sc# 0 0 0 40px; border#_sc# none; padding#_sc# 0px;"#_gt##_lt#p class="MsoNormal" dir="RTL"#_gt##_lt#span lang="HE" style="font-size#_sc#10.5pt;line-height#_sc#
115%;font-family#_sc#" arial","sans-serif";mso-ascii-font-family#_sc#calibri;mso-ascii-theme-font#_sc#="" minor-latin;mso-hansi-font-family#_sc#calibri;mso-hansi-theme-font#_sc#minor-latin"=""#_gt#במהלך
כל היום אני הכי מחכה לערב. להווי ה"מיצפי", לרגעים המשותפים של הקבוצה;
כשלכולן יש זמן, מועט, אבל חשוב, להקשיב ולהתייחס.#_lt#/span#_gt##_lt#/p#_gt##_lt#/blockquote#_gt##_lt#/blockquote#_gt##_lt#/blockquote#_gt##_lt#/blockquote#_gt##_lt#blockquote style="margin#_sc# 0 0 0 40px; border#_sc# none; padding#_sc# 0px;"#_gt##_lt#blockquote style="margin#_sc# 0 0 0 40px; border#_sc# none; padding#_sc# 0px;"#_gt##_lt#blockquote style="margin#_sc# 0 0 0 40px; border#_sc# none; padding#_sc# 0px;"#_gt##_lt#blockquote style="margin#_sc# 0 0 0 40px; border#_sc# none; padding#_sc# 0px;"#_gt##_lt#p class="MsoNormal" dir="RTL"#_gt##_lt#span lang="HE" style="font-size#_sc#10.5pt;line-height#_sc#
115%;font-family#_sc#" arial","sans-serif";mso-ascii-font-family#_sc#calibri;mso-ascii-theme-font#_sc#="" minor-latin;mso-hansi-font-family#_sc#calibri;mso-hansi-theme-font#_sc#minor-latin"=""#_gt#בעוד
כמה שעות אצא למשמרת שמירה בחווה, אבל אני מנצלת את הזמן המשותף, הפתוח, שבין כולן.
אחד מהדברים הכי מרגשים ומדהימים בשומר ובתכנית הזאת זה חיי הקבוצה. גם לזה יש טעם
ואופי ציוני של פעם. קצת כמו קיבוץ. צריך להכיר את זה, ללמוד, להתרגל, להיות רגישים.
בחדר מולי מתגוררות שתי בחורות. האחת גרה בכוכב הצפון בתל אביב, למדה בתיכון בתלמה
ילין, בת יחידה; השנייה היא בכלל מתנחלת, אחות מבין עשרה, למדה באולפנא. והן החברות
הכי טובות! החיבור בין שני הקצוות הללו בחברה הישראלית הוא מעבר להיכרות. אנחנו חברות
למצפה, לעבודה. חברות לשומר. אני חושבת שאפילו בצבא זה לא קורה באופן כזה. זוהי עוד
מתנה שקיבלתי מהשומר. #_lt#/span#_gt##_lt#/p#_gt##_lt#/blockquote#_gt##_lt#/blockquote#_gt##_lt#/blockquote#_gt##_lt#/blockquote#_gt##_lt#blockquote style="margin#_sc# 0 0 0 40px; border#_sc# none; padding#_sc# 0px;"#_gt##_lt#blockquote style="margin#_sc# 0 0 0 40px; border#_sc# none; padding#_sc# 0px;"#_gt##_lt#blockquote style="margin#_sc# 0 0 0 40px; border#_sc# none; padding#_sc# 0px;"#_gt##_lt#blockquote style="margin#_sc# 0 0 0 40px; border#_sc# none; padding#_sc# 0px;"#_gt##_lt#p class="MsoNormal" dir="RTL"#_gt##_lt#span lang="HE" style="font-size#_sc#10.5pt;line-height#_sc#
115%;font-family#_sc#" arial","sans-serif";mso-ascii-font-family#_sc#calibri;mso-ascii-theme-font#_sc#="" minor-latin;mso-hansi-font-family#_sc#calibri;mso-hansi-theme-font#_sc#minor-latin"=""#_gt#אני
אהיה כנה. השמירה היא קשה. היא מעייפת, אפילו משעממת. שעות ארוכות של ערנות מאומצת
מול המדורה. מסביבנו מפוזרים דפי לימוד שלקחנו מהספרייה במצפה, ספרים, קצת אוכל וגיטרה.
פטרול פעם בשעתיים והרבה עיזים ישנות. #_lt#/span#_gt##_lt#/p#_gt##_lt#/blockquote#_gt##_lt#/blockquote#_gt##_lt#/blockquote#_gt##_lt#/blockquote#_gt##_lt#blockquote style="margin#_sc# 0 0 0 40px; border#_sc# none; padding#_sc# 0px;"#_gt##_lt#blockquote style="margin#_sc# 0 0 0 40px; border#_sc# none; padding#_sc# 0px;"#_gt##_lt#blockquote style="margin#_sc# 0 0 0 40px; border#_sc# none; padding#_sc# 0px;"#_gt##_lt#blockquote style="margin#_sc# 0 0 0 40px; border#_sc# none; padding#_sc# 0px;"#_gt##_lt#p class="MsoNormal" dir="RTL"#_gt##_lt#span lang="HE" style="font-size#_sc#10.5pt;line-height#_sc#
115%;font-family#_sc#" arial","sans-serif";mso-ascii-font-family#_sc#calibri;mso-ascii-theme-font#_sc#="" minor-latin;mso-hansi-font-family#_sc#calibri;mso-hansi-theme-font#_sc#minor-latin"=""#_gt#הזריחה
עוד שעתיים, ואני מלאה תחושת סיפוק וגאווה#_lt#/span#_gt##_lt#span lang="HE" style="font-size#_sc#
10.5pt;line-height#_sc#115%;font-family#_sc#" arial","sans-serif";mso-ascii-font-family#_sc#="" calibri;mso-ascii-theme-font#_sc#minor-latin;mso-hansi-font-family#_sc#calibri;="" mso-hansi-theme-font#_sc#minor-latin;mso-bidi-font-family#_sc#arial;mso-bidi-theme-font#_sc#="" minor-bidi"=""#_gt#.#_lt#o#_sc#p#_gt##_lt#/o#_sc#p#_gt##_lt#/span#_gt##_lt#/p#_gt##_lt#/blockquote#_gt##_lt#/blockquote#_gt##_lt#/blockquote#_gt##_lt#/blockquote#_gt##_lt#blockquote style="margin#_sc# 0 0 0 40px; border#_sc# none; padding#_sc# 0px;"#_gt##_lt#blockquote style="margin#_sc# 0 0 0 40px; border#_sc# none; padding#_sc# 0px;"#_gt##_lt#blockquote style="margin#_sc# 0 0 0 40px; border#_sc# none; padding#_sc# 0px;"#_gt##_lt#blockquote style="margin#_sc# 0 0 0 40px; border#_sc# none; padding#_sc# 0px;"#_gt##_lt#p class="MsoNormal" dir="RTL"#_gt##_lt#b#_gt##_lt#span lang="HE" style="font-size#_sc#10.5pt;line-height#_sc#
115%;font-family#_sc#" arial","sans-serif";mso-ascii-font-family#_sc#calibri;mso-ascii-theme-font#_sc#="" minor-latin;mso-hansi-font-family#_sc#calibri;mso-hansi-theme-font#_sc#minor-latin"=""#_gt#שירה
הלוי - בת מצפה שקף בתוכנית המנהיגות.#_lt#/span#_gt##_lt#/b#_gt##_lt#/p#_gt##_lt#p class="MsoNormal" dir="RTL"#_gt##_lt#b#_gt##_lt#span lang="HE" style="font-size#_sc#10.5pt;line-height#_sc#
115%;font-family#_sc#" arial","sans-serif";mso-ascii-font-family#_sc#calibri;mso-ascii-theme-font#_sc#="" minor-latin;mso-hansi-font-family#_sc#calibri;mso-hansi-theme-font#_sc#minor-latin"=""#_gt##_lt#br#_gt##_lt#/span#_gt##_lt#/b#_gt##_lt#/p#_gt##_lt#p class="MsoNormal" dir="RTL"#_gt##_lt#b#_gt##_lt#span lang="HE" style="font-size#_sc#10.5pt;line-height#_sc#
115%;font-family#_sc#" arial","sans-serif";mso-ascii-font-family#_sc#calibri;mso-ascii-theme-font#_sc#="" minor-latin;mso-hansi-font-family#_sc#calibri;mso-hansi-theme-font#_sc#minor-latin"=""#_gt##_lt#br#_gt##_lt#/span#_gt##_lt#/b#_gt##_lt#/p#_gt##_lt#p class="MsoNormal" dir="RTL"#_gt##_lt#span lang="HE" style="font-size#_sc# 10.5pt; line-height#_sc# 115%; font-family#_sc# Arial, sans-serif;"#_gt#זכויות היוצרים על התמונות שייכות לשירה הלוי#_lt#/span#_gt##_lt#/p#_gt##_lt#/blockquote#_gt##_lt#/blockquote#_gt##_lt#/blockquote#_gt##_lt#/blockquote#_gt##_lt#/blockquote#_gt#
|