אני רוצה לחיות. אני לא רוצה למות.אני פשוט רוצה לחיות. עדיין לא הגשמתי את החלומות הכמוסים שלי ועדיין לא ראיתי שמיים אחרים, עם עננים בצורות מוזרות שאף פעם לא ראיתי קודם. אני רוצה להמשיך להריח את הריח של הגשם ולהרגיש את העקצוץ המציק של הדשא בראש שלי; אני רוצה להריח את הפרחים שגידלתי בגינה, ליליות לבנות. אני לא רוצה למות.יש לי כל כך הרבה דברים לעשות. אני רוצה שהעיניים שלי ינצנצו כשיאמרו לי שאוהבים אותי, ואני רוצה שקצות השפתיים שלי יתעקלו לחיוך שמסתיר את השיניים שלי אבל מראה כמה אני שמחה. אני רוצה להרגיש את כל דקירות המחטים שישאירו צלקת ואני רוצה לבכות כדי להראות לעולם שגם אני מראה כאב. אני רוצה להחזיק חזק בשביל לא ליפול כשהאדמה רועדת ואני רוצה לכעוס ולשבור דברים ולהשתולל. אני רוצה להשתולל, לזרוק נעליים ולנפץ חלונות או אולי לקלל. אני רוצה לקלל את אלו שלא מאמינים בי. כולם חושבים עליי כעל אדם מסכן שצריך שירחמו עליו. אבל אני לא רוצה שירחמו עליי כי אני לא אמות. אני אמשיך בטיפולים שלי ומחר אני טסה לטיפולים בחוץ לארץ. אני אבריא, זה רק עניין של זמן. הוא התפשט לכל הגוף, זה מה שחוזרים ואומרים לי ואז הם אומרים שאין לי הרבה זמן. אימא בוכה ואבא בוכה ואני צוחקת עליהם. הם טיפשים והרופא טיפש. אני אבריא. אני אחיה. אני לא אמות.השמיים בזמן האחרון סוערים כאילו הם רוצים בכוח לגרום לי לשנות את דעתי, אבל הם חלשים מדי. כשהם בוכים אני רוקדת בדמעות שלהם ואימא צועקת ובוכה שאני אכנס הביתה, אבל אני לא מקשיבה. אני ממשיכה לרקוד ולצעוק בדמעות של אלו שמנסים להפיל אותי. אימא לובשת הכול שחור. עם מטרייה היא יוצאת לחצר ומושכת אותי פנימה. היא מנגבת את הראש הקירח שלי והעיניים שלי פוגשות בעיניים הריקות שלה. למה היא לא יכולה להאמין לי? אני אבריא. כבר קרוב לשלוש שנים אני מביטה בעיניים שלה ורואה חור שחור. אני רוצה לראות את העיניים השמחות שלה ואת האישון שגדל כשאני אומרת שאני אוהבת אותה. אני רוצה שהיא תחזור לרקוד יחד איתי בדמעות של הסערה. אבל אני לא חושבת שאני אקבל את אימא בחזרה עד שאני לא אבריא. בגלל זה אני אבריא, רק בשביל העיניים היפות של אימא שלי שיחזרו לנצנץ.אני יודעת מה יקרה לי, אני לא טיפשה. אנחנו תמיד מודעים לאמת הכואבת, אבל אנחנו לא תמיד מוכנים לחשוף אותה מהפחד הזה שאנחנו נאמין לה. אני רוצה לחיות. אני רוצה לחיות וזאת האמת היחידה שאני חושפת. אני אעשה הכול. אני אלך לטיפולים ואומר לעצמי שעכשיו זה נגמר, אני בריאה. אבל אני לא יכולה. אני רוצה להאמין. מי הטיפש שאמר שאם נאמין מספיק חזק, הכול יתגשם? כי אני רוצה להראות לו הוכחה גוססת לזה שהוא טעה. הקירות שרוטים ואדומים מכאב. אני לא יכולה לישון. העיניים שלי כואבות ואני מקיאה. כואב לי. בבקשה, כואב לי. אני לא רוצה את זה. למה דווקא לי? אני רוצה לחיות. אני מתחננת, בבקשה. אל תתנו לי למות ככה סתם. לא עשיתי שום דבר רע חוץ מלהאמין במשהו טוב יותר. זכויות היוצרים על התמונה שייכות לZdenko Zivkovic, מאגר CC של פליקר.

#_lt#blockquote style="margin#_sc# 0 0 0 40px; border#_sc# none; padding#_sc# 0px;"#_gt##_lt#blockquote style="margin#_sc# 0 0 0 40px; border#_sc# none; padding#_sc# 0px;"#_gt##_lt#blockquote style="margin#_sc# 0 0 0 40px; border#_sc# none; padding#_sc# 0px;"#_gt##_lt#blockquote style="margin#_sc# 0 0 0 40px; border#_sc# none; padding#_sc# 0px;"#_gt##_lt#blockquote style="margin#_sc# 0 0 0 40px; border#_sc# none; padding#_sc# 0px;"#_gt##_lt#div#_gt# #_lt#span style="font-family#_sc# Arial, sans-serif; font-size#_sc# 10.5pt; line-height#_sc# 115%;"#_gt#אני רוצה לחיות.#_lt#/span#_gt##_lt#/div#_gt##_lt#/blockquote#_gt##_lt#/blockquote#_gt##_lt#/blockquote#_gt##_lt#/blockquote#_gt##_lt#blockquote style="margin#_sc# 0 0 0 40px; border#_sc# none; padding#_sc# 0px;"#_gt##_lt#blockquote style="margin#_sc# 0 0 0 40px; border#_sc# none; padding#_sc# 0px;"#_gt##_lt#blockquote style="margin#_sc# 0 0 0 40px; border#_sc# none; padding#_sc# 0px;"#_gt##_lt#blockquote style="margin#_sc# 0 0 0 40px; border#_sc# none; padding#_sc# 0px;"#_gt##_lt#p class="MsoNormal" dir="RTL"#_gt##_lt#span lang="HE" style="font-size#_sc#10.5pt;line-height#_sc# 115%;font-family#_sc#" arial","sans-serif";mso-ascii-theme-font#_sc#minor-bidi;="" mso-hansi-theme-font#_sc#minor-bidi;mso-bidi-font-family#_sc#arial;mso-bidi-theme-font#_sc#="" minor-bidi"=""#_gt# אני לא רוצה למות.#_lt#/span#_gt##_lt#/p#_gt##_lt#/blockquote#_gt##_lt#/blockquote#_gt##_lt#/blockquote#_gt##_lt#/blockquote#_gt##_lt#blockquote style="margin#_sc# 0 0 0 40px; border#_sc# none; padding#_sc# 0px;"#_gt##_lt#blockquote style="margin#_sc# 0 0 0 40px; border#_sc# none; padding#_sc# 0px;"#_gt##_lt#blockquote style="margin#_sc# 0 0 0 40px; border#_sc# none; padding#_sc# 0px;"#_gt##_lt#blockquote style="margin#_sc# 0 0 0 40px; border#_sc# none; padding#_sc# 0px;"#_gt##_lt#p class="MsoNormal" dir="RTL"#_gt##_lt#span lang="HE" style="font-size#_sc#10.5pt;line-height#_sc# 115%;font-family#_sc#" arial","sans-serif";mso-ascii-theme-font#_sc#minor-bidi;="" mso-hansi-theme-font#_sc#minor-bidi;mso-bidi-font-family#_sc#arial;mso-bidi-theme-font#_sc#="" minor-bidi"=""#_gt#אני פשוט רוצה לחיות. עדיין לא הגשמתי את החלומות הכמוסים שלי ועדיין לא ראיתי שמיים אחרים, עם עננים בצורות מוזרות שאף פעם לא ראיתי קודם. אני רוצה להמשיך להריח את הריח של הגשם ולהרגיש את העקצוץ המציק של הדשא בראש שלי; אני רוצה להריח את הפרחים שגידלתי בגינה, ליליות לבנות. אני לא רוצה למות.#_lt#/span#_gt##_lt#/p#_gt##_lt#/blockquote#_gt##_lt#/blockquote#_gt##_lt#/blockquote#_gt##_lt#/blockquote#_gt##_lt#blockquote style="margin#_sc# 0 0 0 40px; border#_sc# none; padding#_sc# 0px;"#_gt##_lt#blockquote style="margin#_sc# 0 0 0 40px; border#_sc# none; padding#_sc# 0px;"#_gt##_lt#blockquote style="margin#_sc# 0 0 0 40px; border#_sc# none; padding#_sc# 0px;"#_gt##_lt#blockquote style="margin#_sc# 0 0 0 40px; border#_sc# none; padding#_sc# 0px;"#_gt##_lt#p class="MsoNormal" dir="RTL"#_gt##_lt#span lang="HE" style="font-size#_sc#10.5pt;line-height#_sc# 115%;font-family#_sc#" arial","sans-serif";mso-ascii-theme-font#_sc#minor-bidi;="" mso-hansi-theme-font#_sc#minor-bidi;mso-bidi-font-family#_sc#arial;mso-bidi-theme-font#_sc#="" minor-bidi"=""#_gt#יש לי כל כך הרבה דברים לעשות. אני רוצה שהעיניים שלי ינצנצו כשיאמרו לי שאוהבים אותי, ואני רוצה שקצות השפתיים שלי יתעקלו לחיוך שמסתיר את השיניים שלי אבל מראה כמה אני שמחה. אני רוצה להרגיש את כל דקירות המחטים שישאירו צלקת ואני רוצה לבכות כדי להראות לעולם שגם אני מראה כאב. אני רוצה להחזיק חזק בשביל לא ליפול כשהאדמה רועדת ואני רוצה לכעוס ולשבור דברים ולהשתולל. אני רוצה להשתולל, לזרוק נעליים ולנפץ חלונות או אולי לקלל. אני רוצה לקלל את אלו שלא מאמינים בי.#_lt#/span#_gt##_lt#/p#_gt##_lt#/blockquote#_gt##_lt#/blockquote#_gt##_lt#/blockquote#_gt##_lt#/blockquote#_gt##_lt#blockquote style="margin#_sc# 0 0 0 40px; border#_sc# none; padding#_sc# 0px;"#_gt##_lt#blockquote style="margin#_sc# 0 0 0 40px; border#_sc# none; padding#_sc# 0px;"#_gt##_lt#blockquote style="margin#_sc# 0 0 0 40px; border#_sc# none; padding#_sc# 0px;"#_gt##_lt#blockquote style="margin#_sc# 0 0 0 40px; border#_sc# none; padding#_sc# 0px;"#_gt##_lt#p class="MsoNormal" dir="RTL"#_gt##_lt#span lang="HE" style="font-size#_sc#10.5pt;line-height#_sc# 115%;font-family#_sc#" arial","sans-serif";mso-ascii-theme-font#_sc#minor-bidi;="" mso-hansi-theme-font#_sc#minor-bidi;mso-bidi-font-family#_sc#arial;mso-bidi-theme-font#_sc#="" minor-bidi"=""#_gt# כולם חושבים עליי כעל אדם מסכן שצריך שירחמו עליו. אבל אני לא רוצה שירחמו עליי כי אני לא אמות. אני אמשיך בטיפולים שלי ומחר אני טסה לטיפולים בחוץ לארץ. אני אבריא, זה רק עניין של זמן. הוא התפשט לכל הגוף, זה מה שחוזרים ואומרים לי ואז הם אומרים שאין לי הרבה זמן. אימא בוכה ואבא בוכה ואני צוחקת עליהם. הם טיפשים והרופא טיפש. אני אבריא. אני אחיה. אני לא אמות.#_lt#/span#_gt##_lt#/p#_gt##_lt#/blockquote#_gt##_lt#/blockquote#_gt##_lt#/blockquote#_gt##_lt#/blockquote#_gt##_lt#blockquote style="margin#_sc# 0 0 0 40px; border#_sc# none; padding#_sc# 0px;"#_gt##_lt#blockquote style="margin#_sc# 0 0 0 40px; border#_sc# none; padding#_sc# 0px;"#_gt##_lt#blockquote style="margin#_sc# 0 0 0 40px; border#_sc# none; padding#_sc# 0px;"#_gt##_lt#blockquote style="margin#_sc# 0 0 0 40px; border#_sc# none; padding#_sc# 0px;"#_gt##_lt#p class="MsoNormal" dir="RTL"#_gt##_lt#span lang="HE" style="font-size#_sc#10.5pt;line-height#_sc# 115%;font-family#_sc#" arial","sans-serif";mso-ascii-theme-font#_sc#minor-bidi;="" mso-hansi-theme-font#_sc#minor-bidi;mso-bidi-font-family#_sc#arial;mso-bidi-theme-font#_sc#="" minor-bidi"=""#_gt#השמיים בזמן האחרון סוערים כאילו הם רוצים בכוח לגרום לי לשנות את דעתי, אבל הם חלשים מדי. כשהם בוכים אני רוקדת בדמעות שלהם ואימא צועקת ובוכה שאני אכנס הביתה, אבל אני לא מקשיבה. אני ממשיכה לרקוד ולצעוק בדמעות של אלו שמנסים להפיל אותי.#_lt#/span#_gt##_lt#/p#_gt##_lt#/blockquote#_gt##_lt#/blockquote#_gt##_lt#/blockquote#_gt##_lt#/blockquote#_gt##_lt#blockquote style="margin#_sc# 0 0 0 40px; border#_sc# none; padding#_sc# 0px;"#_gt##_lt#blockquote style="margin#_sc# 0 0 0 40px; border#_sc# none; padding#_sc# 0px;"#_gt##_lt#blockquote style="margin#_sc# 0 0 0 40px; border#_sc# none; padding#_sc# 0px;"#_gt##_lt#blockquote style="margin#_sc# 0 0 0 40px; border#_sc# none; padding#_sc# 0px;"#_gt##_lt#p class="MsoNormal" dir="RTL"#_gt##_lt#span lang="HE" style="font-size#_sc#10.5pt;line-height#_sc# 115%;font-family#_sc#" arial","sans-serif";mso-ascii-theme-font#_sc#minor-bidi;="" mso-hansi-theme-font#_sc#minor-bidi;mso-bidi-font-family#_sc#arial;mso-bidi-theme-font#_sc#="" minor-bidi"=""#_gt# אימא לובשת הכול שחור. עם מטרייה היא יוצאת לחצר ומושכת אותי פנימה. היא מנגבת את הראש הקירח שלי והעיניים שלי פוגשות בעיניים הריקות שלה. למה היא לא יכולה להאמין לי? אני אבריא. כבר קרוב לשלוש שנים אני מביטה בעיניים שלה ורואה חור שחור. אני רוצה לראות את העיניים השמחות שלה ואת האישון שגדל כשאני אומרת שאני אוהבת אותה. אני רוצה שהיא תחזור לרקוד יחד איתי בדמעות של הסערה. אבל אני לא חושבת שאני אקבל את אימא בחזרה עד שאני לא אבריא. בגלל זה אני אבריא, רק בשביל העיניים היפות של אימא שלי שיחזרו לנצנץ.#_lt#/span#_gt##_lt#/p#_gt##_lt#/blockquote#_gt##_lt#/blockquote#_gt##_lt#/blockquote#_gt##_lt#/blockquote#_gt##_lt#blockquote style="margin#_sc# 0 0 0 40px; border#_sc# none; padding#_sc# 0px;"#_gt##_lt#blockquote style="margin#_sc# 0 0 0 40px; border#_sc# none; padding#_sc# 0px;"#_gt##_lt#blockquote style="margin#_sc# 0 0 0 40px; border#_sc# none; padding#_sc# 0px;"#_gt##_lt#blockquote style="margin#_sc# 0 0 0 40px; border#_sc# none; padding#_sc# 0px;"#_gt##_lt#p class="MsoNormal" dir="RTL"#_gt##_lt#span lang="HE" style="font-size#_sc#10.5pt;line-height#_sc# 115%;font-family#_sc#" arial","sans-serif";mso-ascii-theme-font#_sc#minor-bidi;="" mso-hansi-theme-font#_sc#minor-bidi;mso-bidi-font-family#_sc#arial;mso-bidi-theme-font#_sc#="" minor-bidi"=""#_gt#אני יודעת מה יקרה לי, אני לא טיפשה. אנחנו תמיד מודעים לאמת הכואבת, אבל אנחנו לא תמיד מוכנים לחשוף אותה מהפחד הזה שאנחנו נאמין לה. #_lt#/span#_gt##_lt#/p#_gt##_lt#/blockquote#_gt##_lt#/blockquote#_gt##_lt#/blockquote#_gt##_lt#/blockquote#_gt##_lt#blockquote style="margin#_sc# 0 0 0 40px; border#_sc# none; padding#_sc# 0px;"#_gt##_lt#blockquote style="margin#_sc# 0 0 0 40px; border#_sc# none; padding#_sc# 0px;"#_gt##_lt#blockquote style="margin#_sc# 0 0 0 40px; border#_sc# none; padding#_sc# 0px;"#_gt##_lt#blockquote style="margin#_sc# 0 0 0 40px; border#_sc# none; padding#_sc# 0px;"#_gt##_lt#p class="MsoNormal" dir="RTL"#_gt##_lt#span lang="HE" style="font-size#_sc#10.5pt;line-height#_sc# 115%;font-family#_sc#" arial","sans-serif";mso-ascii-theme-font#_sc#minor-bidi;="" mso-hansi-theme-font#_sc#minor-bidi;mso-bidi-font-family#_sc#arial;mso-bidi-theme-font#_sc#="" minor-bidi"=""#_gt# אני רוצה לחיות. אני רוצה לחיות וזאת האמת היחידה שאני חושפת. אני אעשה הכול. אני אלך לטיפולים ואומר לעצמי שעכשיו זה נגמר, אני בריאה. אבל אני לא יכולה. אני רוצה להאמין. מי הטיפש שאמר שאם נאמין מספיק חזק, הכול יתגשם? כי אני רוצה להראות לו הוכחה גוססת לזה שהוא טעה. #_lt#/span#_gt##_lt#/p#_gt##_lt#/blockquote#_gt##_lt#/blockquote#_gt##_lt#/blockquote#_gt##_lt#/blockquote#_gt##_lt#blockquote style="margin#_sc# 0 0 0 40px; border#_sc# none; padding#_sc# 0px;"#_gt##_lt#blockquote style="margin#_sc# 0 0 0 40px; border#_sc# none; padding#_sc# 0px;"#_gt##_lt#blockquote style="margin#_sc# 0 0 0 40px; border#_sc# none; padding#_sc# 0px;"#_gt##_lt#blockquote style="margin#_sc# 0 0 0 40px; border#_sc# none; padding#_sc# 0px;"#_gt##_lt#p class="MsoNormal" dir="RTL"#_gt##_lt#span lang="HE" style="font-size#_sc#10.5pt;line-height#_sc# 115%;font-family#_sc#" arial","sans-serif";mso-ascii-theme-font#_sc#minor-bidi;="" mso-hansi-theme-font#_sc#minor-bidi;mso-bidi-font-family#_sc#arial;mso-bidi-theme-font#_sc#="" minor-bidi"=""#_gt#הקירות שרוטים ואדומים מכאב. אני לא יכולה לישון. העיניים שלי כואבות ואני מקיאה. כואב לי. בבקשה, כואב לי. אני לא רוצה את זה. למה דווקא לי? אני רוצה לחיות. אני מתחננת, בבקשה. אל תתנו לי למות ככה סתם. #_lt#/span#_gt##_lt#/p#_gt##_lt#/blockquote#_gt##_lt#/blockquote#_gt##_lt#/blockquote#_gt##_lt#/blockquote#_gt##_lt#blockquote style="margin#_sc# 0 0 0 40px; border#_sc# none; padding#_sc# 0px;"#_gt##_lt#blockquote style="margin#_sc# 0 0 0 40px; border#_sc# none; padding#_sc# 0px;"#_gt##_lt#blockquote style="margin#_sc# 0 0 0 40px; border#_sc# none; padding#_sc# 0px;"#_gt##_lt#blockquote style="margin#_sc# 0 0 0 40px; border#_sc# none; padding#_sc# 0px;"#_gt##_lt#p class="MsoNormal" dir="RTL"#_gt##_lt#span lang="HE" style="font-size#_sc#10.5pt;line-height#_sc# 115%;font-family#_sc#" arial","sans-serif";mso-ascii-theme-font#_sc#minor-bidi;="" mso-hansi-theme-font#_sc#minor-bidi;mso-bidi-font-family#_sc#arial;mso-bidi-theme-font#_sc#="" minor-bidi"=""#_gt# לא עשיתי שום דבר רע חוץ מלהאמין במשהו טוב יותר.#_lt#/span#_gt##_lt#/p#_gt##_lt#/blockquote#_gt##_lt#/blockquote#_gt##_lt#/blockquote#_gt##_lt#/blockquote#_gt##_lt#blockquote style="margin#_sc# 0 0 0 40px; border#_sc# none; padding#_sc# 0px;"#_gt##_lt#blockquote style="margin#_sc# 0 0 0 40px; border#_sc# none; padding#_sc# 0px;"#_gt##_lt#blockquote style="margin#_sc# 0 0 0 40px; border#_sc# none; padding#_sc# 0px;"#_gt##_lt#blockquote style="margin#_sc# 0 0 0 40px; border#_sc# none; padding#_sc# 0px;"#_gt##_lt#p class="MsoNormal" dir="RTL"#_gt##_lt#span lang="HE" style="font-size#_sc#10.5pt;line-height#_sc# 115%;font-family#_sc#" arial","sans-serif";mso-ascii-theme-font#_sc#minor-bidi;="" mso-hansi-theme-font#_sc#minor-bidi;mso-bidi-font-family#_sc#arial;mso-bidi-theme-font#_sc#="" minor-bidi"=""#_gt##_lt#br#_gt##_lt#/span#_gt##_lt#/p#_gt##_lt#/blockquote#_gt##_lt#/blockquote#_gt##_lt#/blockquote#_gt##_lt#/blockquote#_gt##_lt#blockquote style="margin#_sc# 0 0 0 40px; border#_sc# none; padding#_sc# 0px;"#_gt##_lt#blockquote style="margin#_sc# 0 0 0 40px; border#_sc# none; padding#_sc# 0px;"#_gt##_lt#blockquote style="margin#_sc# 0 0 0 40px; border#_sc# none; padding#_sc# 0px;"#_gt##_lt#blockquote style="margin#_sc# 0 0 0 40px; border#_sc# none; padding#_sc# 0px;"#_gt##_lt#p class="MsoNormal" dir="RTL"#_gt##_lt#span lang="HE" style="font-size#_sc#10.5pt;line-height#_sc# 115%;font-family#_sc#" arial","sans-serif";mso-ascii-theme-font#_sc#minor-bidi;="" mso-hansi-theme-font#_sc#minor-bidi;mso-bidi-font-family#_sc#arial;mso-bidi-theme-font#_sc#="" minor-bidi"=""#_gt##_lt#br#_gt##_lt#/span#_gt##_lt#/p#_gt##_lt#/blockquote#_gt##_lt#/blockquote#_gt##_lt#/blockquote#_gt##_lt#/blockquote#_gt##_lt#/blockquote#_gt##_lt#blockquote style="margin#_sc# 0 0 0 40px; border#_sc# none; padding#_sc# 0px;"#_gt##_lt#blockquote style="margin#_sc# 0 0 0 40px; border#_sc# none; padding#_sc# 0px;"#_gt##_lt#blockquote style="margin#_sc# 0 0 0 40px; border#_sc# none; padding#_sc# 0px;"#_gt##_lt#blockquote style="margin#_sc# 0 0 0 40px; border#_sc# none; padding#_sc# 0px;"#_gt##_lt#p class="MsoNormal" dir="RTL"#_gt##_lt#span lang="HE" style="font-size#_sc#10.5pt;line-height#_sc# 115%;font-family#_sc#" arial","sans-serif";mso-ascii-theme-font#_sc#minor-bidi;="" mso-hansi-theme-font#_sc#minor-bidi;mso-bidi-font-family#_sc#arial;mso-bidi-theme-font#_sc#="" minor-bidi"=""#_gt##_lt#br#_gt##_lt#/span#_gt##_lt#/p#_gt##_lt#p class="MsoNormal" dir="RTL"#_gt##_lt#span lang="HE" style="font-size#_sc#10.5pt;line-height#_sc# 115%;font-family#_sc#" arial","sans-serif";mso-ascii-theme-font#_sc#minor-bidi;="" mso-hansi-theme-font#_sc#minor-bidi;mso-bidi-font-family#_sc#arial;mso-bidi-theme-font#_sc#="" minor-bidi"=""#_gt##_lt#br#_gt##_lt#/span#_gt##_lt#/p#_gt##_lt#p class="MsoNormal" dir="RTL"#_gt##_lt#span lang="HE" style="font-size#_sc#10.5pt;line-height#_sc# 115%;font-family#_sc#" arial","sans-serif";mso-ascii-theme-font#_sc#minor-bidi;="" mso-hansi-theme-font#_sc#minor-bidi;mso-bidi-font-family#_sc#arial;mso-bidi-theme-font#_sc#="" minor-bidi"=""#_gt##_lt#br#_gt##_lt#/span#_gt##_lt#/p#_gt##_lt#p class="MsoNormal" dir="RTL"#_gt##_lt#span lang="HE" style="font-size#_sc#10.5pt;line-height#_sc# 115%;font-family#_sc#" arial","sans-serif";mso-ascii-theme-font#_sc#minor-bidi;="" mso-hansi-theme-font#_sc#minor-bidi;mso-bidi-font-family#_sc#arial;mso-bidi-theme-font#_sc#="" minor-bidi"=""#_gt#זכויות היוצרים על התמונה שייכות ל#_lt#span#_gt##_lt#a style="font-size#_sc# 14px;" target="_blank" href="https#_sc#//www.flickr.com/photos/zivkovic/6892579095/in/photolist-bv5gCB-4STApf-f6qTzS-9yr3sv-cpP8Ko-4wtjLT-bmoqtm-4wxvjC-aybmjR-8myCB-9Ynqae-5iYzFL-5iYzxA-5VsTZj-E8JuB-8eJMa7-f6bD6Z-f6qUhE-6swVie-f6bCpX-f6qSqh-5KAfLa-5KAfEg-a76Vhr-aye3d3-5KAgma-dNaYD8-dh3P5a-auX47H-95LK6o-e8ypFF-9W86ea-6cNK8A-6cNJR9-6cNJs5-9WaLQN-8iZCkn-8Aae4C-3JB1Ze-6WXrFK-8QxJzj-4SVok8-jceBt-aTFT9T-9mbnid-9a3X6H-5vQYY6-9WaUoA-91xfnD-4vM5iD"#_gt#Zdenko Zivkovic#_lt#/a#_gt#, מאגר CC של פליקר.#_lt#/span#_gt##_lt#/span#_gt##_lt#/p#_gt##_lt#/blockquote#_gt##_lt#/blockquote#_gt##_lt#/blockquote#_gt##_lt#/blockquote#_gt#