"מהסרטים האלה שלאחריהם ההסתכלות שלי על המציאות כבר לא תהיה אותו דבר": שני קיניסו על סרטו של נדב לפיד
22:11 (06/02/15) שני קיניסו

נראה שלכתוב ביקורת על פלא כה נדיר כמו "הגננת" היא משימה בלתי אפשרית - לא רק מפני שמדובר בסרט שאחד מנושאיו הוא מהות השירה והמילים, וזהו סרט שנושאו העיקרי הוא השפה עצמה - אלא בעיקר מפני שזהו סרט שעוסק במושג המאוד רחב ופתוח של "הגדרה" - הן מהבחינה ההווייתית-קיומית-סביבתית, והן מהבחינה הסובייקטיבית-מציאותית (ועל כל אלו אפרט בהמשך). כך או כך, והנה משפט פשוט נכון שנכתב בהרבה מהביקורות על הסרט - זהו באמת סרט שלא דומה לשום דבר אחר שתראו, גם בכל הקשור לגזרה של סרטי הפסטיבלים/ארט-האוס. זהו סרטו השני של נדב לפיד שממצב אותו באופן סופי ובטוח כאחד מהבמאים הייחודיים והמסקרנים ביותר שפועלים כיום בעולם. מבחינתי הוא כבר היה כזה מאז סרטו הקודם והמעולה לא פחות "השוטר", הסרט שמזוהה יותר מכל עם המחאה החברתית. ב"הגננת" לפיד מוכיח מעבר לכל ספק שהוא במאי שניחן בראייה קולנועית נדירה באבחנותיה המקוריות והנהירות לעתים, אך בו בזמן גם מתעתעת, מסתורית ופתוחה לפרשנויות המשתנות בתדירות נמהרת - הן של הצופה היחיד, והן של הצופים האחרים. הגננת מתאר את סיפורה של נירה (שרית לארי הנפלאה) שגילתה את השירה בגיל מאוחר, ומאז לא חדלה מלהימשך לקסמיה ולהישבות בהם, והיא אף לוקחת חלק בחוג של חובבי שירה בו הם מקריאים מיצירותיהם ומנתחים אותם ברצינות פלצנית אופיינית (והסצנות מאותו חוג הן סצנות משעשעות שהסאטירה הארסית על עולם השירה נוטפת מהן בכל רגע ורגע). אחד מהילדים בגן של נירה הוא יואב (אבי שניידרמן בהופעה עוצרת נשימה) אשר נירה מגלה שהוא משורר - אחוז סוג של אמוק הוא הולך מצד לצד, אומר בקול רם את השיר ונירה, ובתחילת הסרט גם המטפלת האישית של יואב (אסתר רדא המרשימה), כותבות את שיריו. נירה, שגם מדברת כמעט לכל אורך הסרט בעברית גבוהה, אסתטית ומיושנת, חיה עם בעלה (ליאור רז) בדירה ובסביבה בורגנית, ביחד עם שני ילדיהם. לאט-לאט נירה נשאבת יותר ויותר לעולם השירה של יואב, זאת על אף שאביו (יחזקאל לזרוב) מעוניין שיהיה לבנו חיים נורמליים, ואף הוא מסרב לעזור לה. לכל אורך "הגננת" קיימים סתירות וניגודים שמשתלבים ב"מציאות" הסביבתית והפיזית של הסרט. כאמור, "הגננת" הוא סרט שעוסק במושג ההגדרה באמצעות שני ישויות בלתי נפרדות - האמנות והמילים - שמנסות כל אחת מטבעה להתמודד עם "המציאות" והסביבה (הרי המילים, מנסות לתאר את העולם ולתחום אותו להבנתנו על מנת שנדע איך להתמודד עם עצם קיומנו וסביבתנו). עבור נירה המילים וחיבורן הם ביטוי לעולם נשגב יותר, עולם שהוא מעבר ל"מציאות" הממשית, אך יחד עם זאת מתקיים בפרדוקסליות עם אותה מציאות - נקודת מבטה של נירה, שמעוצבת באופן מרשים והפכפך על ידי הצילום של שי גולדמן - שדמויות מתקרבות ללא הרף לעבר מצלמתו ולעתים נתקעות בה - כמו מבקשות להוכיח לנו את העכשוויות וההוויה המיידית שלהן ותנועות המצלמה בסרט מייצרות מעין הלמות רגש מדויקות והפכפכות, מערבת בין הפיוטיות והקסם של השירה והשפה, לבין היום-יומיות הארצית והגסה. הסתירות הנוספות שמצויות בסרט רק מחזקות את הנקודה הזאת, למשל בערבוב בין הגבוה לנמוך, שהדימוי לו ניתן כבר בסצנת הפתיחה המבריקה של הסרט: בעלה של נירה שוכב על הספה בביתם כשכף רגלו ממלאת את השוט וניתן לראות שהוא צופה ב"מצב האומה" בערוץ 2 והוא נתקע מספר פעמים במצלמה ואולי אף בנו, הצופים. כמו כן ישנו הניסיון לחתור להרמוניה אישית בחברה גסה, קפיטליסטית ודורסנית, בה הנשיות נדרסת על ידי המאצ'ואיזם הישראלי אותו לפיד מגחיך כמו דברים רבים אחרים בפסיפס הישראלי שדומה שכמעט כולם נוכחים בו, ובאופן בלתי נמנע כמעט כל נושא הקשור לישראליות עולה בו. אחד הדברים החכמים והמרתיעים ביותר שלפיד מייצר באמצעים קולנועיים שהייחודיות המניפולטיבית שלהם היא נפלאה (ובראשם השימוש הסמלי בסאונד וברעשי הסביבה), זאת העובדה שהוא גורם לנו להזדהות כל הזמן עם דמותה של נירה, גם כשמעשיה נעשים לא מוסריים כשהיא רוצה להגן על יואב מפני העולם ולשמור על אמנותו וטוהר שירתו. ההגנה הזו מלווה במשיכה ארוטית ופרוורטית ממש לשירה וליואב שמגיעה לשיאה בסצנה בה נירה מעירה את יואב בזמן שכל הילדים בגן ישנים ומנסה להקנות לו נקודת מבט מסוימת. מעל הכל, אני חייב להודות שדמותו של יואב מאוד הזכירה לי את עצמי בילדותי - אמנם לא הייתי כותב שירה, אבל כבר מגיל קטן אהבתי קולנוע ולחקור דברים לא שגרתיים - וממש כמו יואב הייתי מאוד רגיש. ואולי בעצם פה נעוצה הגדולה של "הגננת": הוא מצליח לייצר רגש עז ורוטט, רגש אחר ושונה, רגש של משהו שהוא מעבר לשירה. "הגננת" הוא אחד מהסרטים הטובים של השנים האחרונות וללא ספק אחד מהסרטים הטובים שנוצרו בישראל - מהסרטים האלה שיקננו בי לעד, שילוו אותי כל חיי, ומהסרטים האלה שלאחריהם ההסתכלות שלי על המציאות כבר לא תהיה אותו דבר. קרדיט תמונה: יח"צ