הטור השבועי של טלי ברייר, והפעם על זכייתה בפרס כספי אותו תרמה לפרויקט "מורידים מסכות"
23:59 (05/02/15) טלי ברייר

מה הייתם עושים אם הייתם מקבלים אלפיים שקלים להגשמת חלום? אם מישהו היה בא ומבטיח לכם שאם תבחרו חלום אמיתי וטוב, הוא ייתן לכם את הכסף ויגשים לכם את החלום?האם הייתם יוצאים למסע קניות? משדרגים את הטלפון הנייד שלכם, או שמא הייתם הולכים רחוק יותר ובוחרים להרים עם הסכום משהו שתמיד חלמתם עליו - מימון ללהקה, לאתר או לעיתון שלכם, או פרויקט שתמיד רציתם כמו ספר?השבוע שאלו אותי את השאלה הזאת באחד מהאתרים שאני כותבת בהם. הם הציעו לי את ההצעה המפתה הזאת - תבחרי חלום אחד, אם הוא יהיה הטוב ביותר מבין כולם, תנצחי ותקבלי את הכסף להגשמת החלום. אין טוויסט, התנאי היחיד הוא שהתורמים יוכלו לצלם את הגשמת החלום, כדי שתביא להם פרסום.עד כאן נשמע הוגן- חלום בתמורה לכסף ולצוות צילום. אין כאן שום בעיה או קאץ' כלשהו. אז מה בכל זאת הבעיה? לבחור.התחלתי לחשוב על דברים שאני צריכה ואין לי. גיליתי, תודה לאל, שלא קיימים כאלה. בגדים, כלי נגינה ותכשיטים - כל אלה ‎ מצויים בשפע כשאת הבת היחידה מתוך ארבעה ילדים. יש לי משפחה אוהבת וחברות מדהימות ותומכות, הציונים שלי טובים, אני מדריכה במועדונית שלא חסר בה כסף, ובאופן כללי גם מהבחינה החומרית וגם מהרוחנית לא חסר לי כלום. אני לא צריכה את הכסף כדי לקנות עוד משהו ולממן לי עוד כלי נגינה - אני בסדר, והמועדונית מלאה בכל טוב. מה גם שאי אפשר לצלם בה בגלל חיסיון החניכים. כבר מההתחלה החלטתי לתרום את הכסף. אתם מבינים, לנערה משכונה שנחשבת ברמה לא רעה בכלל, לא חסר כלום בחיים. יש לי כל מה שאני יכולה לרצות, מה גם שאני שמחה ומאושרת מטבעי וכל דבר קטנטן כמו סוכריה על מקל שהייתה במבצע, גורם לי לאושר הנמשך שבוע.אני דוגלת בגישת "תעבירי את זה הלאה" שזהו סוג של פרויקט חיים אישי שלקחתי על עצמי באפריל 2012, כשהכל התחיל להסתדר לי בחיים - טוב לי? עזרו לי? אני‎ מאושרת? מצוין! עכשיו תורי להעביר את זה הלאה ולתת כמה שיותר, כי לכולם מגיע להיות מאושרים. תעבירי זה להקשיב לחברה בוכה, לשאול מורה לשלומה, לחבק נערה או אשת צוות בוכה באולפנית, זה להודות על כל דבר קטן וגם להתנדב כשאפשר - באלו"ט, בפעילויות שונות בבית הספר ובאופן כללי.זאת הדרך בה אני חיה, או מנסה בכל אופן- אני לא אתן לכם את כל כספי, אבל כן אתרום לכם ממנו ואנסה לעזור כמה שאוכל. אני אשן חמש דקות פחות כדי שחברה תלך לישון עם חיוך ולא בבכי וכן הלאה.ומכיוון שיש לי כל מה שאני צריכה ואפילו יותר, כשנופל עלייך כסף להגשמת חלום מכל סוג, אין טעם לבזבז אותו על עצמך כשיש כל כך הרבה אנשים שכן צריכים את הכסף הזה. אחרי התובנה הראשונית הזאת, הבנתי שיש כל כך הרבה דרכים לתרום, אבל פרקטית, מעשית, אין כל כך הרבה דרכים בסכום הזה. ישבתי וחשבתי גם על הדרך בה אצליח לשכנע את הממנים לתרום את הכסף ולתת לי לזכות. הם דוגלים בהעצמה נשית, מכאן שכל הקשור בתקיפה מינית וכדומה מתאים (מה גם שזה נושא חשוב, אחד מהשניים שאני נאבקת בהם ולמענם - תרבות הרזון ותרבות האונס). אבל מה כבר אפשר לעשות באלפיים ש"ח? החלטתי להרים הפנינג ולתרום את הכסף לעמותה כלשהי לנתקפות תקיפה מינית. החלום הזה, שהוא חלום ישן שלי (כבר שנה או שנתיים שאני חולמת להרים הפנינג שכל הכנסותיו ילכו לתרומה), גם התאים לסכום וגם לממנים. החלטתי "ללכת עליו" ולהציע להם אותו. היום הם התקשרו וסיפרו לי שזכיתי. באותה הנשימה בה סיפרו לי שזכיתי, סיפרו לי שמצאו פרויקט שמתאים למה שאני רוצה לתרום לו בדיוק - "מורידים מסכות"."מורידים מסכות" הוא פרויקט שנועד להפסיק את הבושה של נתקפי ונתקפות תקיפה והטרדה מינית. הוא מעודד אותם לקום ולספר, לאו דווקא לאנשי מקצוע אלא באופן כללי. אנשי הפרויקט מוכנים להקשיב ומעודדים את שאר האנשים להקשיב גם. הבעיה של אנשים בימינו הם שהם לא רוצים להקשיב, לא רוצים לשמוע משהו שהוא פחות ממושלם. קשה להם להקשיב ובצדק- אלו הם לא סיפורים קלים לשמיעה. בדיוק היום התראיינתי לתכנית הרדיו "בראש צעיר" ודיברתי על הנושא. אמרתי שלאנשים נוח לחיות במחשבה שהכל טוב ושהתקיפה הפכה לחלק מהנורמה וזה לא בסדר. אמרתי גם שיש לנו מה לעשות, אנחנו יכולים לתמוך ולהקשיב.זוהי בדיוק מטרת הפרויקט- להקשיב. להסביר שצריך לספר ("ולו רק כדי להוריד את הסלע הזה מהחזה", כפי שאמרה המחנכת שלי מכיתה ט') ושאנחנו, המקשיבים, צריכים להקשיב ולתמוך. לעזור כמה שאנחנו יכולים.במהלך הפרויקט יצולמו סרטונים של "פלאש מוב" בכל רחבי הארץ, בהם הרוקדים, שהינם רקדנים מקצועיים, ירקדו עם מסכות ולאט לאט במהלך הריקוד יסירו אותן. כל צעדי הריקוד יתאימו לנושא וכך גם המוזיקה. הסרטונים יופצו בכל רחבי הרשת ואמצעי התקשורת וזאת רק ההתחלה... "אני לא רוצה לעשות פרויקט שיעשה ויעלם, אני רוצה לעשות משהו שיישאר, משהו שימשיך הלאה וישנה משהו", אומרת אורי, אחת מהעומדים מאחורי הפרויקט המדהים הזה, כשאני מדברת איתה לראשונה אחרי שנודע לשתינו על הזכייה ועל התרומה. שתינו מדברות על כל האנשים שמהנהנים ואומרים "יופי, כל הכבוד", אבל לא עושים שום דבר. נורא קל להסכים בלי לקום ולעשות, שתינו מסכימות, ולכן צריך לקום ולעשות. אז מה עושים? תורמים ומעבירים את זה הלאה. יוצאים מאזור הנוחות שלנו ונותנים, לאו דווקא כלכלית, לאחרים. זאת לא חייבת להיות תרומה כמו אלפיים שקלים, זאת יכולה להיות גם תרומה קטנה - להקשיב, להיות שם, להעביר פעולות ושיעורים בנושא ובעיקר לנסות לשנות את המצב, כי כפי שהוא היום הוא לא יכול להימשך. אני כבר העברתי את המסר, ואתם? זכויות היוצרים על התמונה שייכות לXtream_i. מאגר CC של פליקר.