רום פינקלשטיין בשיחה חשובה על הכרת התודה עם עומר ויסבלום, המחנך שלו ומורה לחיים
17:25 (15/12/14) מערכת Resh

עומר ויסבלום הוא מחנך ומורה למתמטיקה בבית הספר התיכון "בליך" ברמת גן כבר שלוש עשרה שנה, בהן הספיק לזכות בפרס "המורה של המדינה" וב"פרס אביטל" לעידוד המצוינות בהוראת המתמטיקה. לכבוד יום המורה, החלטתי לראיין את עומר, המחנך שלי, כדי לחשוף את המשנה החינוכית והסיפור שלו ועל הדרך להכיר תודה למורה שלא פוגשים כל יום. מתי היה הרגע שהבנת שאתה הולך להיות מורה? "כבר בצבא פנטזתי על הרגע שאצעד אל תוך הכיתה. אין רגע אחד שאפשר להגיד שקמתי בבוקר והבנתי, אלא זה התעצב בזכות שתי המחנכות המשמעותיות שלי, נירה ראובן ביסודי ויהודית עפרון בתיכון במשך שנים חיכיתי לרגע הזה, והשעה הראשונה שלי במערכת החינוך הייתה שעת חינוך – זה היה מאוד עוצמתי. מבחינתי, באותו יום הייתי הבן אדם הכי מאושר על פני כדור הארץ". ואיך היית אז, בתור מורה חדש? "עברתי מאז הרבה שינויים, בהתחלה לא היה לי ניסיון. אבל ככל שעובר הזמן ואתה לומד איך להתנהל מול תלמידים אתה יודע לנהל את השיעור מבלי להזדקק לאמצעי משמעת. עדיף שיח חינוכי עם התלמיד מאשר עונש, כי לשיח יש השפעה טובה יותר לטווח רחוק בעיניי . היום זה לא ככה, תלמיד מגיע אליי הוא מקבל הרבה מידע מתלמידים לשעבר אז כבר אומרים לו, אל תאחר ואל תיבהל מהטון הגבוה, שהוא חלק ממני". בשלב הזה עומר רוצה לתת ציטוט, אבל הוא לא זוכר אותו במדויק. לכן הוא שולף את אוסף הציטוטים שיש לו בתיק (!). "אינני נמצא על כדור הארץ במקרה, אני כאן למען מטרה מסוימת והמטרה היא לצמוח ולהפוך להר ולא להתכווץ לממדים של גרגיר חול" - עוג מנדינו, שהיה איש שיווק מצליח מארצות הברית."אני חושב שלהיות נוכח זו המטרה בחיים, וזה למה באת לעולם. לכן אני מתקשה להבין אנשים שקטים שנחבאים לכלים". מה קדם למה, חינוך או מתמטיקה? "היה ברור לי שאני הולך להיות מורה. חשבתי בהתחלה להיות מורה לאזרחות אבל תמיד אהבתי מתמטיקה והייתי טוב בזה. המתמטיקה היא מקצוע נדרש ומבוקש במערכת החינוך, לכן הבחירה הייתה קלה. בנוסף הזיכרון הוא לא הצד החזק שלי ומתמטיקה מתבססת בעיקר על הבנה ופחות על זכרון. חשוב בעיניי לחנך אדם להיות אזרח ואדם טוב, אני מקווה שאני מצליח לעשות זאת בשיעורי החינוך והמתמטיקה". "כשהתחלתי לעסוק בהוראה הייתי בטוח שאני אהיה המורה הכי טוב עלי אדמות," הוא מספר, "זכורה לי תלמידה אחת מהשנה הראשונה שפשוט שנאה אותי. זה משהו שליווה אותי כל הזמן, הרי אם אני המורה הכי טוב, איך זה שהיא שונאת אותי?!ובקיץ של השנה הראשונה 'נפל לי האסימון' ומבחינתי זה מסר: אין מורה שכולם אוהבים אותו, אחרת הוא ה'פודל' של התלמידים. למורה חייב להיות 'אני מאמין' מוצק ועמוד שדרה זקוף בשביל להוביל את התלמידים. הם זקוקים למשמעת ומנהיג בכיתה, למרות שחלקם מתנהגים כאילו הם רוצים בדיוק את ההפך. החיסרון בעמוד שדרה זקוף הוא שלא כולם יתחברו למורה. נקודה. ואז נוצר מצב שיש לך את אלו שנושאים את עיניהם אלייך בזכות כושר ההובלה שאתה מפגין, משהו מאוד חשוב כשאתה עומד מול תלמידים, אבל גם את אלו שלא יתחברו. וזה בסדר מבחינתי. בכל קבוצה שאני מלמד יהיו כאלו שלא מתחברים לסגנון. יגידו אנשי האקדמיה שצריך להגיע לכולם אבל אין כזה דבר, אפשר לנסות לתקשר איתם ולבנות איתם גשר אבל אתה לא יכול להשתנות בשבילם. מרבית האנשים איתך, ויש מיעוט שנשאר מאחור ואין ברירה. לא כי אתה לא מנסה לגשת אליהם, אלא כי ככלות הכל אתם בני אדם ואין לך כימיה עם כולם. מורה צריך להיות דמות דומיננטית, ויש לזה מחיר. יחד עם זאת, אני מקווה שאני מצליח לחבר כמה שיותר תלמידים אליי ולשיטת הלימוד שלי". השאלה היא איך הופכים למורה דומיננטי ומוערך? "יגידו לך אנשים שזו כריזמה, מילה מאוד יפה, אבל בעיניי זה דבר נבנה. המרכז בחינוך הוא "תאהב, תשקיע – תקבל בחזרה". אני כמעט לא מכיר ילד שתאהב אותו ותשקיע בו ואחר כך 'יירק' עלייך. זה לא אומר שהוא יאהב את המקצוע שלך, אבל הוא ידע להעריך אותך ואת ההשקעה שלך.אני תמיד אומר לתלמידים שלי 'זה בכלל לא משנה אם שיעור החינוך מעניין, מה שחשוב הוא הזמן שהשקעתי בבית'. יהיו שיעורים שתאהב פחות, אבל בן אדם ישב בבית פרק זמן מסוים והשקיע בכיתה והכבוד המינימלי שלך הוא לכבד אותו.מי שהיה בשיעור שלי יודע כמה מאמץ, מחשבה וניסיון אני משקיע בלהיות מעניין, מגוון, מצחיק ואטרקטיבי". אתה חושב שההשקעה הזאת באמת מוערכת? "אחת הבעיות היא שילדים מתרגלים מאוד מהר, אחרי חצי שנה אתה כבר יכול לראות ירידה בהתלהבות. למשל, היה לי תלמיד שמאוד אהבתי ונפגשנו לגלידה כל הכיתה לפני הבגרות, שזו סוג של מסורת והוא אמר לי שבהתחלה הוא פחד למצמץ מרוב התרגשות אבל אחרי אותה חצי שנה – הוא התרגל.זה מאוד כאב לשמוע את זה, למרות שאני יכול להבין את התלמיד, כי הרי מה מניע מורה להמשיך ולעשות? הכרת התודה! ההתלהבות של התלמידים מזינה את המורה בעוד אנרגיות להמשיך ולהשקיע.אני לא מצפה שתלמידים יגידו כל יום תודה, אבל חשוב בעיניי שמדי פעם יגידו את האות ת' - תודה.אני חושב שכשרואים בן אדם מולך שמשקיע ונותן, אסור לנו לקחת את מה שהוא עושה כמובן מאליו כי זה מסוכן. זה פוגע גם בו וגם בך, כי הוא עלול להפסיק להשקיע בך.אם תשאל אותי, זו אחת הבעיות של מערכת החינוך שלא מתגמלת מורים משקיענים. מורה משקיען מרוויח בסופו של יום כמו מורה שלא משקיע ולכן כל כך חשובה הכרת של התלמידים וההורים". אז אם אתה שר החינוך, מה הדבר הראשון שאתה עושה כשאתה נכנס לתפקיד? "מחזק את מעמד המורים. בתקופה שההורים מתערבים במידה כזו, חייבים לתת גיבוי לבתי הספר ולמנהלים. כי יש הורים מעורבים ויש מתערבים וכשאני שם את האוטו במוסך אני מבין לגמרי שהוא בטיפול שלהם ולא נותן עצות למוסכניק איך לתקן את המכונית שלי. אבל חינוך הוא לא מוסך. יש התנגשות לפעמים, בין חינוך ההורים בבית לחינוך בבית ספר. החינוך העיקרי מתבצע על ידי ההורים. אני כמורה מקבל חומר גלם שהוא כבר יהלום, אני רק עושה ליטוש. עבודת הליטוש היא עדינה אבל היא סוג של אומנות. אני לא מעצב אישיות של ילד ובהקשר הזה צריך להגיד ש'מחנך' היא מילה כבדה.אני לא מחנך את רום, להגיד שגרמתי לך להיות מי שאתה זה יומרני מאוד. אבל יכול מאוד להיות שבזכות ההכוונות הקטנות תרמתי במשהו להמשך מסלול חייך". אבל אתה מורה, למשל, בזכות המורות שהיו לך. "שתי המחנכות והמורות המשמעותיות בחיי פשוט היו שם בשבילי, זה עוד דבר שלמדתי: החינוך מסוגל להביא חום ואהבה, בעיקר בעידן המודרני של ריחוק. יש לי תלמידים, לא רק מכיתות חינוך, שקובעים איתי פגישה, מדברים, מספרים.. זה היופי שלא צריך להיות מחנך כיתה בשביל לחנך תלמידים. בעיניי, מורים שרוצים ללמד חומר נטו שילכו למכללה או לשיעורים פרטיים. אני באתי כדי לעסוק בחינוך. למרות האהבה העצומה שלי למתמטיקה, אני יודע שזה לא העיקר. ביום שיגידו לי לא לעסוק בחינוך אני קם ועוזב. הרי בסופו של דבר רוב התלמידים לא יעסקו במתמטיקה כשיגדלו, אבל יתכן מאוד שרעיון חינוכי שחשפתי אותם אליו בשיעורים שלי יישאר חקוק בלבם ובזכרונם ויהווה להם צידה להמשך הדרך." גם חומר שוטף כשלעצמו יכול לשעמם, לא? "נכון. ללא ההעשרה הנוספת שאני מעביר הייתי נחנק. קשה לי להבין מה מלהיב כל כך בחקירת פונקציה בפעם המאה, אז אני מוצא דברים נחמדים, כמו נקודת פרמה-טוריצ'לי. כדי למצוא את הרעיונות האלו, מושקע מאמץ רב וחשיבה איך להביא את הדברים שמעבר לחומר הסטנדרטי.אני תמיד מדבר על ה"סובייטים" האלה, הגאונים שטובים במתמטיקה. הם פשוט לא צריכים שום גירוי נוסף, שום סיפורים או קסמים. אבל הם מתי מעט, ולכן אי אפשר ללמד בצורה טכנית, עם כמה שהמקצוע עצמו הוא טכני, כי אחרת ישנאו מתמטיקה, כמו שהרבה מרגישים כיום". אתה אומר שהיית רוצה לראות עוד מורים כמוך? "לא, אם ילמדו כמוני אני אשבור את הראש איך ללמד אחרת כי אחד מהעקרונות שלי הוא שאני חייב להביא לתלמיד משהו אחר. אחת השאלות שאני שואל מורים וגם את עצמי היא 'אם לתלמיד הייתה בחירה, למה שהוא ייכנס דווקא לשיעור שלך?' התשובה יכולה להיות שהמורה מקצוען, מצחיק או נראה טוב, או כל תשובה אחרת. העיקר שתהיה סיבה.אני ריאלי ואפילו טוען שאם זה שיעור מתמטיקה או לונה פארק, תלכו ללונה פארק. אבל אלו לא הבחירות. אני עושה מאמצים רבים כדי שתלמידים יגיעו לשיעורים מתוך בחירה ולא מתוך חובה". אתה חושב שצריכה להיות תחרותיות במערכת החינוך? "הרבה מורים לא יאהבו את זה, אבל אני חושב שתחרותיות מובילה להישגיות. אני חושב שזו גם בעיה, שאין תחרותיות ואפשר להישאר במקום, זה משהו שהייתי משנה.מורים לא צריכים לחשוש מתחרות, כי לכל מורה יש היתרון היחסי שלו". עומר ויסבלום הוא מורה מיוחד ושונה שכל מי שלמד אצלו יכול להעיד על כך. אפשר ללמוד ממנו כמה חשובה היא הכרת התודה שהיא הדלק ההכרחי למורים. צאו ואמרו תודה. קרדיט תמונה: פרטי