הטור השבועי של טלי ברייר, והפעם: קטע על המוזיקה הנמצאת בכל מקום
22:04 (07/12/14) טלי ברייר

אנשים תמיד חושבים שהמוזיקה נגמרת ברגע בו הכלים מפסיקים לנגן. הם לא יודעים שהמוזיקה לעולם אינה נגמרת, שהיא לא יכולה להיגמר. הם לא מבינים שהמוזיקה היא כל דבר שיש בו את טביעת ידו של אלוהים או את זו של האדם. הם לא מבינים שהמוזיקה היא כאן ואז ועכשיו, כששמח, כשעצוב, כשיש אוזניות וגם כשאין. הם לא יודעים שהמוזיקה היא גם במבחנים וגם בהליכה ברחוב. הם לא יודעים שעד שהאדם לא יפסיק לחיות, המוזיקה שלו לא תפסיק להתקיים.המוזיקה הראשונה היא הצליל של פעימות הלב של האם כשהעובר נמצא ברחם. המוזיקה השנייה היא הקולות שהוא שומע מבחוץ. השלישית היא המוזיקה הטבעית ביותר- הצעקות בהן יוצא התינוק לאוויר העולם.בכי, צחוק מתגלגל, מילה ראשונה, צעדים, מוצץ בתוך הפה, צליל של יניקה קצובה מבקבוק... כל צעד, כל מילה הנאמרת, כל ברז מטפטף, מתחברים כולם ביחד למוזיקה המחולקת לאינספור חלקים וצלילים שונים. כל חריקת עט על נייר, כל כפית המתנגשת בקערה, כל נקישת מקלדת, כל קפיצה, כל צעקה, כל כיסא הזז ממקומו, כל דפדוף ביום סגריר, כל טיפה הנוחתת לתוך שלולית, כל פתיחת או סגירת דלת, כל לעיסה, כל סגירת מגירה... כולם ביחד יוצרים הרמוניה. לא תמיד מושלמת, לא תמיד נעימה לאוזן, אך תמיד מוזיקלית להפליא.כל צליל של הודעה המתקבלת, כל רוכסן, כל נקישה על החלון... כולם ביחד, יוצרים סימפוניה מובהקת- לעיתים כואבת, לעיתים שמחה, בעלת שם אחד מוגדר. כל פעימה, כל נשימה, כל אות... כולן ביחד יוצרות פסקול עולה ויורד, מתחזק ונחלש, הנקרא בשם פשוט בעל מילה מתנגנת אחת- החיים. זכויות היוצרים על התמונה שייכות לSusana Fernandez מעגל CC של פליקר