למה דווקא "צייר לי כבשה", ומהם הדברים הנסתרים מן העין? איך קשורה ליהיא גרינר לכל העניין? אודם רדאי בניתוח מפוכח לספרו של אכזופרי
15:52 (20/10/14) כתב אורח

אני לא סובלת ספרים. שונאת ספרים. מתעבת ספרים. זה לא שיש לי משהו נגד קריאה, או נגד כתיבה, או נגד אותיות, או נגד מילים, אבל אני פשוט מוצאת את המושג "ספר" כדבר די מטומטם. הרי, ממה בנוי ספר ממוצע? שלושים אחוז עלילה ושבעים אחוז תיאורים. אני מעדיפה להתרכז בשלושים אחוז הראשונים, ולכן אני קוראת מחזות, שבהם לא תמצאו תיאורי נוף או בתים. הרבה יותר מעניין לקרוא איך מקבת רוצח את מכריו כדי להגיע לשלטון, איך אלה מגיבה לכך שאלוהים בחר בה להיות הפסיכולוגית שלו, או אפילו איך ליגוריו, הנוכל המיומן, מוכר לחברו העשיר סיפור על שיקוי קסמים שגורם לכל בחורה להיכנס להריון באורח פלא, מאשר לקרוא חמישה עמודים על צבעה האפור של שמיכה שהדמות המסכנה והמדוכדכת תפרה מצמר של כבש שרצחה בהיותה בת שש עשרה. ממש מעניין אותי איזה כבש היא רצחה בצעירותה כדי לתפור ממנו שמיכה! יותר מעניין אותי איזה כבש אני אוכל לארוחת ערב... והנה, אני שוב נקלעת למצב האירוני הזה שבו אני מחויבת לקרוא ספר. נשמע לי קצת הזוי לכפות על אנשים קריאה, אבל מה לעשות, לכי תפני עם זה למשרד החינוך עכשיו כשמה שמעניין אותם זה איזה בגרויות אנחנו לא נעשה שנה הבאה ולאיזה אוניברסיטאות אנחנו לא נלך בגלל הפסיכומטרי שאנחנו, עאלק, לא נעשה. מה אכפת לי, כדי לבית ספר למשחק אני לא צריכה בכלל תעודת בגרות, מצדם אני יכולה להיות נערה מסוממת שהסתובבה כל ילדותה בתחנה המרכזית הישנה, להפך, זה יהיה דווקא נתון מעולה, אך אשתדל שלא לזלוג להתמרמרויות. אז "הנסיך הקטן", אמרנו? כן. אני קיבלתי את הספר לידי, והדבר הראשון שאני עשיתי בתור שונאת ספרים מושבעת, הוא לבדוק את רוע הגזירה. שמונים ושישה עמודים. טוב מאוד. אפילו טוב מדי. הסתכלתי בתוך הספר כדי לראות אם הכתב הוא לא כתב נמלים ובעצם מרמים אותנו, אבל לא, הכתב הוא כתב גדול למדי, ומה אני רואה כאן? ציורים?! דפים שלמים שעליהם יש ציורים של כבשים ואנשים ג'ינג'ים וכובעים חצי מחוצים (שבדיעבד הסתבר שהם נחשי בוא שמעכלים פיל). פה חשדתי. הרי אין מורה שחלומו הגדול הוא לא להרוס לנו חופשות! ובמיוחד חופשה ארוכה כמו זו, שבה כל מורה חושב שאנחנו מרוכזים רק בעבודה שלו, אבל לא! יש לנו עבודות של מורים אחרים ושיעורים ומחויבויות ויש גם תלמידים שעובדים בחופשות (לא אני, אבל זה סתם תירוץ טוב), אה, ויש גם את הדבר הקטן והנחמד הזה שנקרא... חיים?! חייב להיות פה קאץ'. הסתכלתי. אין קאץ'. משהו מוזר. לקרוא ספר ילדים עם כתב ענק וציורים מפה עד הודעה חדשה, זה קצת מחשיד. אבל החלטתי לא לנבור בזה, אחרי הכל, יותר טוב לעשות עבודה טיפשית מעבודה קשה. אני משווה זאת לריצה. הייתי מעדיפה לעשות ריצת שני מטר ללא שום היגיון מאשר ריצת אלפיים. פרקים 1-4 איזה כיף לקרוא ספר כשמעבירים לך את הפואנטה על ההתחלה. באמת, לא בציניות. אני אוהבת ספוילרים. הרבה יותר מעניין לשאול את השאלה "איך הדמויות הגיעו למצב כזה?", ולהתעסק בדרך, מאשר לשאול את השאלה "לאיזה מצב הן הגיעו?" ולהתעסק בתוצאה. ועכשיו, אחרי שהפואנטה של "הנסיך הקטן" שהיא השוני בדך החשיבה וההסתכלות של המבוגרים ושל הילדים ועמדתו של הסופר בנוגע לדרך שהוא מעדיף הובהרה, נותר רק להתעסק בדרך. והיא מגיעה מאוד מהר. ואכן, בפרק השני, המספר, שדרך החשיבה של המבוגרים בחרה בו להיות טייס ודרך החשיבה של הילדים שדווקא לקחה אותו לכיוון הציור, בחר בעולם המבוגרים ונהפך לטייס, ונתקע עם המטוס בעקבות תקלה במנוע במדבר סהרה. לפי דעתי, זהו מין עונש על בחירתו השגויה להפוך לטייס ולא לצייר, שבציור היה לו הכישרון הטבעי מילדות. והנה, בפתאומיות מוחלטת, בעודו ישן על החול של מדבר סהרה (הבנאדם לא סטרילי במיוחד), מעיר אותו ילד משונה, ואומר לו "צייר לי כבשה". אני רואה את הסיטואציה שילד בא אליי משום מקום ומבקש ממני, ואפילו מצווה, לצייר לו כבשה, כסיטואציה מטרידה למדי, אבל המספר שלנו נעתר לבקשת הילד ומצייר לו כבשה. אולי זה בגלל שהסיטואציה של איש הישן על חול באמצע מדבר לא מטרידה פחות. ובכל זאת, הילד מתגלה כחוצפן לא קטן. הוא קוטל את ציורו הראשון של המספר, וגם את השני וכך גם את השלישי. במצב הזה הייתי מעיפה לו שתי סטירות וקוראת למשרד הרווחה שימצאו למרקו המוזר הזה כבר את אמא שלו, אבל המספר מתגלה כטיפוס מאופק יותר ממני ומצייר לילד הזר קופסא ומוכר לו את הסיפור ששם יש כבשה. הילד מרוצה, וכך גם הקורא, כי הנה חזרנו לפואנטה של הסיפור, החשיבה של הילדים כנגד החשיבה של המבוגרים. החשיבה של המבוגרים מחושבת יותר, על כך גם מפרט המספר בפרק הרביעי כשהוא מסביר איך מבוגרים מתלהבים יותר ממספרים ולא מתיאורים ודברים מופשטים. באותו הרגע הרגשתי רע עם שנאת התיאורים שלי. המספר בעצם מייצג את החשיבה של המבוגרים, כי בהתחלה הוא בחר לצייר כבשה פשוטה ולא התעמק, לעומת הילד המציק שמייצג את תפיסתם של הילדים, לחשוב יצירתי, לחשוב מחוץ לקופסה! רגע! מחוץ לקופסה... ואת הכבשה שהילד העדיף הייתה בתוך הקופסה! מישהי מזהה פה אירוניה... אני מרגישה חכמה. הילד המציק שרוצה להיות מרקו ממשיך להציק גם בפרק השלישי, שם הוא לא מוכן לענות על שאלה עניינית ופשוטה, שהיא מאיפה הוא בא, ובמקום זה, בוחר לבהות באוויר כמו ילד פלגמט טוב. לא יודעת למה המספר שלנו בחר לשאול את השאלה הזאת דווקא עכשיו, במקומו הייתי שואלת את השאלה הזאת ישר כשהייתי פוגשת אותו, מיד לאחר השאלה "למה לעזאזל אתה מעיר אותי, ילד מטומטם?!" פרקים 5-8 או שאנטואן דה סנט-אכזופרי עסק בחקר הטבע בזמנו הפנוי, או שאני ממוטה. קודם נחשי בוא, עכשיו עצי באובבים. או שיש לו זיקה עזה לעצמים מוזרים בטבע, או שהוא סתם נהנה לאתגר אותנו עם הקטע של ההגייה. אז עכשיו, הילד המציק שחי בסרט, שהסופר מכנה אותו "הנסיך הקטן", מוכר לסופר סיפורים הזויים על הכוכב שבו הוא חי. באמצע שום מקום, הוא שואל את המספר אם כבשים אוכלים עשבים. המספר, כמובן, תוהה למה הילד שאל את זה. לא מבינה למה זה מעניין אותו למה הוא שואל. אם היינו חוקרים כל שאלה של ילד קטן, אמנם היינו מגיעים לתגליות פסיכולוגיות נפלאות, אבל גם היינו נכנסים להמון פינות חשוכות הכוללות את יובל המבולבל ומיכל הקטנה. ובכל זאת, המספר חוקר את הסיבה, הרי אין לו משהו יותר טוב לעשות. תתקן את המטוס שלך אולי?! אבל לא. ואכן הוא מוצא את התשובה: עצי באובבים. מסתבר שאלה עצים ענקיים שמכסים את הכוכב שממנו הילד בא, או חושב שהוא בא. אם הוא רואה כבשה בתוך קופסא אז אין לי ספק שהוא יכול להמציא בקלות את הסיפור על הכוכב הזה. אבל מה, ידע בבוטניקה יש לילד. לאחר בדיקה קצרה בויקיפדיה, מסתבר שהעצים האלה באמת קיימים וגדולים. לא ענקיים כמו שאמר המספר ובטח לא בגודל של כנסייה, אבל בכל זאת, ספר ילדים, אתה חייב להגזים בפרטים. אבל נאמר לטובת המספר, שגם אם הם באמת היו בגודל של כנסייה וגם אם הם בגודל האמיתי שלהם, מה שבטוח, כבשה לא יכולה לאכול מהם. בפרק השישי אנחנו עדים לדמיון הפורה של הילד המסכן, כשהוא מאכיל את המספר בסיפורים על כך שבכוכב שלו, אפשר לצפות בשקיעה מתי שרק רוצים. הו ילד מסכן, איפה ההורים שלך? בפרק השביעי, סוף סוף המספר השיג לעצמו מוח והחליט לתקן את המטוס! הללויה! אבל הילד חייב להרוס הכל עם בעיות ההיקשרות שלו לציור הכבשה, והיום בפינת השאלה הטיפשית: הילד שואל את המספר אם כבשים אוכלות פרחים. המספר, עסוק בתיקון המטוס, עונה לו שכן. הילד לא מרפה, ושואל אותו למה לפרחים יש קוצים. המספר הכועס עונה בעצבים, מה שלדעתי הוא היה צרך לעשות כבר מזמן, "ככה! בלי שום סיבה!". הילד נעלב ובוכה. יופי ילד, תבכה! תראה איזה סבל אתה גורם עם כל השאלות המעצבנות שלך! אבל הילד דופק נאום קורע לב על פרחים וקוצים וכבשים שבסופו אנחנו חוזרים יחד עם הילד לפלאשבק מטורף מהכוכב של הילד. כשהילד היה קטן (את זה לא הבנתי, כי כבר עכשיו הוא קטן), הוא התחבר עם שושנה סנובית שהייתה שונה מכל הפרחים בכוכב שלו. היא הייתה אגואיסטית, הוא היה תמים ולא הבין מה היא רוצה מהחיים שלו. הוא כעס, נעלב, טלנובלה שלמה, אבל הפואנטה היא שהיא אמרה לו במפורש (מפורש ביחס לאנשים אינטליגנטים, מה שהילד לא) שיש לה קוצים כדי להגן על עצמה מזאבים וחיות, אז למה לעזאזל אתה שואל את המספר המסכן שאלות שאתה יודע את התשובה שלהן ומפריע לו לעוף מהמדבר הזה?! פרקים 9-15 מסתבר שלנסיך הקטן יש תחביב: לגרוף. האמת, לא התפלאתי כשקראתי על התחביב הזה. לא הייתי מאמינה אם היה כתוב שיש לו תחביב אינטליגנטי יותר. מסתבר שבכוכב שהוא בא ממנו, יש שלושה הרי געש. שניים פעילים שעוזרים בחימום אוכל, ואחד לא פעיל, שעוזר ב... כלום. רק לי זה נשמע מפוקפק שבכוכב הקטן הזה, הוא יכול לראות מלמעלה בבירור גם הר געש וגם שושנה? אז לפני שהנסיך הקטן עזב, הוא גרף את כל הרי הגעש וכיסה את השושנה בצנצנת. טוב הלב פשוט מתפרץ ממנו. אתם בטח שואלים, לאן הוא עזב? הוא יצא לטייל! מסתבר שהנסיך הקטן הוא יצור הרפתקני, לכן הוא הלך לבקר בכוכבים שכנים! בכוכב הראשון הוא פגש מלך זקן שמולך על כלום. מבחינתו, הוא מולך על כל היקום והוא גם מצווה עליי. לדוגמה, מתי שיש שקיעה, הוא מצווה על השמש לשקוע. לא חוכמה גדולה. הנסיך הקטן גם קלט את הבעיות של המלך המעורער נפשית ורצה ללכת, אך המלך לא פראייר, הוא הציע לילד הצעה מפתה מאוד: להיות שר המשפטים! ועל מי הוא ישפוט? על עכברוש! לא תודה. ביי ביי איש מוזר. בכוכב השני הוא פגש פליט ריאליטי, המוצג בתור "הגאוותן". יש לו את כל התסמונות של פליט ריאליטי. חושב שכולם מעריצים אותו כשבעצם אף אחד לא מעריץ אותו, מכור למחיאות כפיים, לתהילה... ליהיא גרינר. בכוכב השלישי גר שתיין. סוף סוף הכניסו קצת אקשן לספר הילדים הזה. לשתיין אין כל היגיון אבל הרבה בעיות נפשיות. בעקבות תחקיר קצר ודי פולשני של הנסיך הקטן, הממצאים הם אלה: השתיין שותה כדי לשכוח שהוא מתבייש בזה שהוא שותה. לא האמנתי שאני אצליח לנסח את זה כל כך יפה. בכוכב הרביעי גר איש עסקים, שהמשפט הראשון שהילד אמר לו היה קשור בסיגריה. ספר חינוכי. איש העסקים עסוק בחישוב את מספר הכוכבים בשמיים תוך כדי שהוא מתרברב בכך שהוא אדם רציני. איזה אדם רציני חי לבד על כוכב בגודל של שולחן? ועוד חי בסרט שהכוכבים שייכים לו? איש רציני אתה לא, חבר. הכוכב החמישי הוא הכוכב הכי קטן, שכתוב במפורש שיש בו מקום רק לפנס ולמדליק פנסים. אז איך לעזאזל הילד נכנס לשם?! מדליק הפנסים מדליק ומכבה את הפנסים בהתאם ליום וללילה, אבל בגלל שהכוכב מסתובב ממש מהר, מדליק הפנסים צריך להדליק ולכבות כל דקה. הוא היחיד שלא נלעג בעיני הילד. לא יודעת מה איתו, אבל אני הכי אהבתי את השתיין. הכוכב החמישי הוא הכי גדול, ובו גר גיאוגרף. ומה עושה הגיאוגרף? כלום. מחכה שיביאו לו חוקרים. הגיאוגרף הוא זה שגילה לילד הטיפש שהשושנה שלו תיעלם מתישהו והילד היה עצוב שהוא השאיר אותה לבדה. לא מבינה למה, היא סנובית ומתנשאת, מה הוא מוצא בה? הגיאוגרף המליץ לילד לבקר בכדור הארץ, וככה הוא הגיע לכאן. איך בדיוק הוא טייל בגלקסיה בין כוכב לכוכב? על זה לא עונים לנו!!! עלה לי רעיון. במקום שכל האנשים בכל הכוכבים האלה יחיו בבדידות, למה שלא נאחד אותם?! יש מספיק מקום לכולם בכוכב של הגיאוגרף, ככה שלמלך יהיה על מי למלוך, לגאוותן יהיו מעריצים, לאיש העסקים יהיו עוד דברים לספור, למדליק הפנסים תהיה חברה, לגיאוגרף יהיו חוקרים ולשתיין יהיו עוד סיבות להתמרמר. רק איפה בדיוק יש נשים בכל הכוכבים האלה? ספר שוביניסטי. פרקים 16-20 בפרק שש עשרה מביאים לנו כל מיני פרטים על כדור הארץ. על מספר הגיאוגרפים, מספר השתיינים, מספר אנשי העסקים, מספר הגאוותנים (אין לי מושג איך הם הצליחו להשיג את זה) ומספר מדליקי הפנסים. על הפרט השקרי הזה הנסיך הקטן מתנצל בפרק שלאחר מכן, בתירוץ שהוא ניסה להתחכם. הוא לא מבין שהוא לא יצליח להתחכם לעולם, הוא פשוט לא אינטליגנט.הנסיך הקטן, ברוב טיפשותו, נוחת במדבר. זה בסדר אם אתה בודהיסט שרוצה לעשות מדיטציה, אבל המטרה שלו היא לראות בני אדם! איפה תמצא בני אדם במדבר?! טיפש! הנסיך הקטן פוגש נחש, שממנו ציפיתי לרמות את הילד, כמו שמגיע לו. אבל הנחש התברר כיצור נחמד למדי, ואני לא הבנתי איך הוא והילד הגיעו למצב שהילד נעלב כשהוא כל השיחה הקניט את הנחש. אני בצד של הנחש. פרק שמונה עשרה הוא הפרק האהוב עליי, וכן, בגלל שאורכו אחת עשרה שורות קטנות. אני עד כדי כך שטחית. בפרק הזה הילד פוגש פרח עלוב ושואל אותו איפה בני האדם. הפרח עונה ואומר שהוא ראה כמה מהם לפני הרבה זמן וקשה מאוד למצוא אותם כי אין להם שורשים. אם היית חי בתל אביב, ולא במדבר, היית רואה שיש להם הרבה יותר מידי שורשים - מישהו אמר עבודת השורשים שלי שיושבת לבדה במדף החשוך עוד מכיתה ז'? לאחר מכן, הנסיך הקטן מתעקש להתאמץ פיזית ולעלות על הר. הוא גם מתעקש לדבר עם ההר. ההר הוא לא פרטנר טוב לשיחה, לכן הוא רק חוזר על מה שהילד אומר. מסקנה: לא לדבר עם הרים. פרק עשרים הוא פרק עצוב ונוגע ללב. הילד מגיע לגן של שושנים ומגלה לתדהמתו שהשושנה שלו היא לא היחידה ביקום, כפי שהיא אמרה לו. אני מהתחלה אמרתי שהשושנה הזאת סנובית! לא מספיק זה, העולם העמיס על נפשו של הילד את העובדה שההרים בכדור הארץ הרבה יותר גדולים ומגניבים מההרים בכוכב שלו. רק אני תוהה, מאיפה הוא משיג אוכל בכוכב הקטן שלו? פרקים 21-23 בפרק עשרים ואחת הנסיך הקטן סוף סוף תורם לחברה ומביית שועל! או יותר נכון, השועל, אחרי שכנועים רבים, הצליח לשכנע את הילד לביית אותו, מה שקצת מוזר בהתחשב בעובדה שהשועל יודע מה זה ביות ואיך עושים את זה אבל עדיין צריך שיבייתו אותו. ובכן, השועל קצת שיבש את ההגדרה של ביות. ההגדרה האמיתית (שוב מויקיפדיה) היא "שם כולל לשינויים שעשה האדם בבעלי חיים על מנת להתאים אותם לצרכיו". ושוב אני מרגישה חכמה. השועל הפך את ההגדרה להגדרה של נזקקות, חברות, היקשרות, לכן הוא היה צריך לבלות זמן עם הילד כדי להיקשר אליו, ואז הילד הבין את ההסבר לקשר שלו לשושנה, ובגלל הטעות של השועל בהגדרת המשפט "אני חושב שיש צמח שביית אותי", זה הפך למשפט חסר היגיון שמאוד מצחיק אותי. מה שמוזר הוא הבחירה בשועל. אני מאוד אוהבת שועלים. הם רעים ותחמנים ואינטרסנטיים, אז מה פתאום אנטואן בא והורס לי את החיה?! שועל היא לא חיה נחמדה! והיא בטח לא רוצה חברים! תעשה את האירוניה שלך על חיה אחרת, לא על השועל שלי! איכשהו הנסיך הקטן הגיע לתחנת רכבת, שם הוא פגש את כוון הרכבות שהסביר לו על הרכבות ועל בובות סמרטוטים של ילדים, ואיך שילדים נקשרים לבובות סמרטוטים שלהם (איך הוא הגיע לנושא הזה?), מה שנותן הקשר לשועל ולשושנה. הדמיון של הסופר פורה והוא הביא את הנסיך הקטן למוכר שמוכר גלולה נגד צימאון כדי לחסוך את הזמן ששותים. אני לא מבינה למה הקטע הזה היה טוב. הבנתי שהנסיך הקטן יושב מחוץ לקופסה והוא רוצה ליהנות מהחיים ולשתות ולהתענג על כל רגע, אבל די! היו מספיק קטעים על זה! פרקים 24-27 קשה לומר שאני מחבבת את הספר הזה. בפרק עשרים וארבע נגמרו הסיפורים של ילד, וחזרנו למספר, שכמוני, שמע את כל הסיפורים הדמיוניים של הילד, אבל בניגוד אליי, הוא באמת קנה אותם. שניהם גילו שהם צמאים. יותר נכון, המספר גילה שהוא צמא והילד ענה תשובות לא קשורות, כרגיל. הם חיפשו באר בתוך מדבר, ותוך כדי החיפושים, באה המסקנה היומית: "מה שמייפה את המדבר הוא שאי שם מסתתרת באר". די!!! שונאת את המסקנות על החיים שהם דוחפים לי כל פעם! ועוד מי אומר לי את המסקנות האלה?! ילד תמהוני בן שש! די!!! לא רוצה!!! כשהגיע הבוקר המפטי ודמפטי מצאו באר של כפר. לא יודעת מה איתכם, אבל המשפט "הכל מוכן, הגלולה, הדלי והחבל..." נשמעו לי יותר כמו שלוש דרכים להתאבד מאשר דרך לשאוב מים. וגם בפרק הזה, איך לא, באה ההטפה היומית מפיו של ילד בן שש שאומר שבני האדם מגדלים המון שושנים ולא מוצאים את מה שהם מחפשים, למרות שהם יכולים למצוא אות זה בשושנה אחת. אז שתדע לך, ילד מתחכם, שלי יש חתול מאוד נחמד ואני בהחלט מוצאת בו את מה שאני מחפשת, ואני לא צריכה שום שושנה או שום ילד שיטיף לי מוסר כדי לדעת את זה! לאחר הטפת המוסר היומית, הילד מצא גם זמן ללעוג לציורים שברוב נחמדותו המספר צייר לו על פי הסיפורים המופרכים שלו. ילד חוצפן. אבל מה, הוא סוף סוף תפס קצת מוח ואמר למספר להמשיך לתקן את המנוע. בזמן שהמספר תיקן את המנוע, הילד נתקע על חומה כי מתחתיה היה נחש שרצה להכיש אותו. המספר הוציא את האקדח שלו והנחש ברח. מי היה מאמין שאפשר לאיים על נחשים באקדח? מסתבר שבאותו לילה תמלא שנה לביקורו של הילד בכדור הארץ, והוא חייב לחזור לכוכב שלו. אחרי דיאלוג סיום מרגש, הילד סוף סוף עוזב את המספר לנפשו ולא יטיף מוסר יותר לעולם. אבל מה, המספר שכח להוסיף רצועת עור לזמם של הכבשה, לכן היא יכולה לאכול את השושנה אם הילד ישכח לכסות את השושנה או לשמור על הכבשה. אבל את זה לעולם לא נדע. נו, טוב. קרדיט תמונות: פליקר, עטיפת הספר

 
 
הצג מידע נוסף לכתבה
חזור לדף הקודםהדפס כתבה שלח כתבההוסף הודעה/תגובה
 שיתוף
 
 


רענן הודעות/תגובות

עד כה: 0 תגובות ב 0 דיונים.

cmdOrder סוף להתחלה

All Reviewsפתיחה/סגירה כל התגובות ברצף

Add Reviewהוסף תגובה
 
 

All Reviewsחזרה לדף ראשי

Add Reviewהוסף תגובה

וידאו

 Video

וידאו YouTube

 YouTube Video

תמונה

 Picture

מקרא:

תגובת מנהל

 Management review

תגובה ללא תוכן

 No content review

תגובה חדשה

 New review

אודיו

 Sound

הודעה ללא תגובה

 Message without response

הודעה עם תגובה

 Message with response

קובץ

 File

פלאש

 Flash